"הבונקר באפריל 1945, סנט הלנה. העימות בין מזל, תדמית, בריאות. מדוע אין האדם נח בשקט במלון פאר? מדוע מחפש לו האדם שיננית ותהילה? מדוע מנסה האדם להאבק בקדושת מצבו (עמודי הדיעות האפורים המשעממים של "הארץ"). לפחות אין פה מעליות. מצדה וגמלא. דיזינגוף סנטר ובזל שלי." (מתוך "השיננית")
צ`יקי כותב מגיל 13. הוא נולד בבא שבע לאבא מודד ("הוא אוהב שמזכירים את השם "ארז מדידות"), קפץ כיתה, עבר לתל אביב, לעיתון תל אביב, אחר כך ל"תרבות מעריב". היום הוא סגן עורך של "פירמה" עיתון לפרסום שיווק ופרסומת בתוך "גלובס". אדם אחראי, לטענתו, שמרני, שמח.
- היית עולה על בריקדות בשביל משהו?
"הבריקדות שלי היו בשטוקהולם. לא באתי לדבר על הארוויזיון, אבל עשינו שם ארוע שהוא יחסית חשוב. אנשים צעירים הראו לכל העולם שהם רוצים פה שלום. מעבר לכל השטויות, יותר חשוב לי מלהוציא ספרים או מלהרצות בבתי ספר לאמנות – זה שכל אדם יעשה מה שהוא יכול למען השלום ולמען איכות החיים של הסביבה שלו."
- מה קרה לך מאז הארוויזיון?
"אני באמת מעדיף לדבר על הארוויזיון כמה שפחות, לא בגלל שאני מתבייש במה שעשינו, חלילה. לפני הארוויזיון, היינו בסיטואציה שבה נבחרה להקה, פתאום יש לך את התמונות הקטנות במדורי רכילות "בארבע עיניים" ובמדור דיפלומטיה שקטה, האזור הכי לאומי שיש. הימין איתך, השמאל איתך, המרכז איתך, איציק מרדכי. יש לך ששה מליון אנשים שמחים, יש להקה נחמדה, מייצגת את ישראל, צעירים ואנרגטיים. כל הפעולות שעשינו היו פעולות טבעיות שעשינו."
- זה באמת היה טבעי שזה קרה לך.
"הדבר הכי מצחיק שקרה לי בחיים, הדבר הכי כיפי שקרה לי בחיים והדבר שאני הכי מרוצה מאיך שהתנהגתי בו בחיים. בכל מקרה, היתה לנו אהדה של כל הספקטרום הישראלי מבשארה ימינה. ואז עשינו סדרת פעולות כמו נגיד להניף דגלי שלום, ללכת למתנ"ס הסורי, להתראיין איך שאנחנו רוצים להתראיין, להגיד מה שאנחנו חושבים, וקרה מצב שבו כל המדינה מהימין דרך האזורים המאורגנים של השמאל, המרכז, אפילו זהבה גלאון ממרצ כתבה איפשהו נגדנו, והאזור היחיד שאוהב אותנו זה אזור הטנייה רינהארט. יכול להיות שזה מוכיח שזו הזדמנות טובה להוציא ספר שירה."
- זה לא הרגע הכי מרהיב של `לדפוק את השיטה` שיכול להיות?
"אפילו לשנייה אחת לא ניסינו לעשות דבר פרובוקטיבי ולשים את המדינה על הזין. נכון, אין דבר שהוא יותר לב השיטה. יש עיתונים כמו אן.אם.אי שכתבו איך ייתכן שהם שלחו איזו זמרת שמופיעה במועדוני לילה בברזיל ודווקא ישראל העיזה לשלוח כזה דבר, כל הכבוד לישראל ואנחנו גם צריכים לשלוח כזה דבר בשנה הבאה."
- מה ההבדל בין מה שעשית במקדונלד`ס לאירוויזיון?
"נכון – אלה שני שמות דומים. אבל אני לא בעד `פאק דה סיסטם`. אני בעד לעשות את מה שאתה מאמין. ואם זה יוצא במקרה שהממסד מפריע, זה במקרה. טוב שישראל היא מדינה מוזרה כל כך עד שלגמרי חשבו שאנחנו ציניקנים וזה הכי הפתיע אותי."
- הפתיע?
“כן, כי מילא אני, אבל גיאגיא, שלמד ויש לו את האזורים האקדמיים שלו המוגדרים, זה הכי הפתיע אותי. לא קראנו עיתונים ופתאום חזרנו וכולם חשבו שאנחנו רוצים לקחת טרמפ על פרובוקציות. זה דבר שבו אתה מנצל את הבמה שלך כדי להגיד דברים שאתה מאמין בהם.
"פשוט, בישראל אין תרבות מחאה. אין תרבות מיינסטרים ואין תרבות אנטי מיינסטרים. מי שרוצה איכות חיים לא רוצה לפרק את המערכת. אני נהנה מהשקט שלי, אני נהנה מזה שיש הרבה ביורוקרטיה ואני אהיה עצוב אם נחיה במערכת עם בלגן במכס, בלי משטרה שמחה."
- זה לא פיצוץ השיטה באופן הומאופטי, מבפנים?
"לפחות בקטע של הארוויזיון אני יכול להצהיר שעשיתי דבר יחסית מאז`ורי שהוא מרדני, שבתרבות הצעירה לא נעשה. אבל אני בסך הכל אדם יחסית נהנתן. בכלל, אנשים שאומרים שהם אנרכיסטים הם בדרך כלל לא אנשים אנרכיסטים. הם בדרך כלל אנשים שלא הועילו בשום דרך אנרכיסטית. אבל יש לך אנשים כמו שמעון פרס שיותר עשו דברים, ויצרו דברים, הם יותר מודלים מאנשים שצועקים אנחנו אנרכסיטים. בדרך כלל אנרכיסטים הם תמיד בני עשירים. זו פשוט מילה נרדפת."
- אם לא אנרכיסט בשום אופן, אז מה אתה?
"יש לך נגיד עניין, שאתה מאמין בשלום, אתה עושה דבר שהוא מאוד חשוב, אתה מגיע לארוויזיון ואז רואים אם אתה באמת מתנהג בדרך שתביא לך מכירה של עוד עותקים, או שאתה עושה דברים כמו שאתה מאמין בהם. אני חושב שהסיפור שלי הוא דווקא מאוד שמרני. אני לא רוצה לשרוף את הארוויזיון, אני אוהב את הארוויזיון.
"עשינו פעולות כמו ללכת לקהילה היהודית, אלה היו הרגעים הכי מרגשים. חילקנו להם מדבקות והם נורא התרגשו, שרנו שמח לילד שהיתה לו בר מצווה. לפעמים יכול להיות שיש לי באמת הרבה דעות אנטי ממסדיות, אבל לתמוך בשלום זו לא כל כך דיעה אנטי ממסדית – אבל יוצא שחושבים שזה אנטי ממסדי, אני לא יודע למה."
- איך נראים החיים שלך מאז הארוויזיון?
"אני אצטט משורר הייקו שאמר "גם למחרת הסערה, אדום הפלפל". גם אחרי הסערה הכל נשאר אותו דבר, אדום הפלפל."
- אומרים לך דברים ברחוב?
"כן, אבל זה לא כל כך מעניין. אני לא כל כך מתעניין בדעות של אחרים עלי."
... חלקים קודמים ב"כתבות נוספות"