כרטיסי אשראי: לא כרטיס פתוח

לקוח שביקש מוויזה-כ.א.ל תשובות לגבי סעיפים תמוהים בחשבון ולא קיבל, פנה לביהמ"ש וזכה בפיצויים של 3,000 שקל. לקוח אחר גילה חיוב על עיסקה שלא ביצע, תבע - וקיבל את כספו בחזרה. שתי דוגמאות שממחישות כמה חשוב לבדוק את דף החשבון בכרטיס האשראי

באיזו תכיפות יוצא לכם לבדוק את פירוט החיובים בכרטיס האשראי שלכם? אם אתם משתייכים לסוג שמעיף מבט בשורה התחתונה, נד בראשו בעצב וזורק את החשבון לפח - אתם מסתכנים בלפספס טעויות, וכאלה קורות גם לחברת האשראי.

שתי תביעות נגד חברת ויזה-כ.א.ל הגיעו לבית המשפט לתביעות קטנות, שתיהן מלקוחות שלא אהבו את מה שראו בדף החשבון החודשי. בשני המקרים קיבל בית המשפט את התביעות וחייב את החברה לפצות את התובעים, תוך שהוא מגדיר בפסק הדין חלק נכבד ממחויבויותיה של חברת האשראי ללקוחות.

 

חיוב לחברה שלא היתה

 

מ' מחדרה עיין בחשבון החיובים ששלחה לו חברת ויזה כ.א.ל, וגילה כי חייבו אותו בסכום של 2,600 שקל לזכות חברה לרכב בשם קריזמה. מכיוון שמעולם, לדבריו, לא ביצע עיסקה כלשהי עם חברה בשם זה, פנה מ' לחברת האשראי ודרש ממנה להמציא לו את הוראת החיוב או לבטל את החיוב ולהשיב לו את כספו.

ויזה כ.א.ל דחתה את דרישתו ומ', שעבד מטעם משרד החוץ מחוץ לגבולות המדינה, נאלץ לבקש את התערבות בית המשפט לתביעות קטנות כדי לקבל את סכום הכסף שנלקח, לדבריו, שלא כדין מחשבון הבנק שלו.

מ' צירף לבקשה מסמך מרשם החברות בישראל, המאשר כי לא קיימת בישראל חברה בשם קריזמה. ויזה כ.א.ל מצידה חזרה וטענה כי החיוב נעשה כדין, וביקשה לדחות את התביעה על הסף ולחייב את מ' לשלם לה את הוצאות המשפט. עם זאת, החברה לא יכלה להציג בבית המשפט את הוראת החיוב.

השופט דן ראובן קיבל את התביעה וחייב את חברת האשראי להשיב למ' את 2,600 השקלים שגבתה ממנו, ועוד 500 שקל הוצאות משפט. לסכומים אלה צורפו על-פי החלטת השופט הפרשי ריבית והצמדה.

בנימוקים לפסק הדין כתב השופט כי החברה לא הציגה בפניו את הוראת החיוב, שהתובע כביכול חתם עליה, ולכן לא הוכיחה את טענתה. העובדה שהנתבעת אינה מסוגלת להמציא את המסמך שעל פיו חייבה את חשבונו של התובע, מביאה אותי לכדי ספקות רבים בגרסת הנתבעת כי התובע אכן חתם על עיסקה כזאת, שלטענת רשם החברות אינה קיימת כלל בארץ, כתב השופט.

כלל גדול הוא בדיני ראיות, כי כאשר בעל דין יכול לשפוך אור על נשוא המחלוקת על ידי ראיה שישנה בידו ואינו עושה כך, עצם אי הצגת הראיה פועלת לרעת בעל הדין, הוסיף, המסמך היה חייב להיות ברשותה, ועצם אי הצגתו מביא אותי למסקנה כי התובע לא חתם על מסמך כזה, בייחוד לאור טענתו כי בתקופה שכביכול נחתם המסמך הוא היה בשליחות מחוץ לגבולות המדינה.

 

זכותו של הלקוח לברר

 

ב' מחדרה, גם הוא לקוח של חברת ויזה-כ.א.ל, ביקש מהחברה להבהיר לו על סמך מה בוצעו חיובים מסוימים בחשבונו. לדבריו, למרות נסיונותיו החוזרים ונשנים, ברוב המקרים לא קיבל תשובות או שקיבל את התשובות באיחור בלתי סביר.

ב' סירב להשלים עם העובדה שהחברה אינה מספקת את השירות שלו הוא זכאי, לדעתו, והגיש נגדה תביעת פיצויים לבית המשפט לתביעות קטנות בעיר מגוריו.

השופט ראובן דן, שדן בתביעה, התייחס אליה ברצינות רבה וחייב את ויזה-כ.א.ל לשלם לב' פיצויים בסך 3,000 שקל, בתוספת 555 שקל הוצאות משפט. לסכומים אלה, נקבע בפסק הדין, יתוספו הפרשי ריבית והצמדה.

בנימוקים לפסק הדין כתב השופט, כי למרות שרוב תלונותיו הספציפיות של ב' לגבי החיובים לא היו כנראה מוצדקות, הסוגייה העיקרית היא חוסר ההתייחסות של החברה לבקשותיו ותלונותיו של הלקוח.

אין לי ספק כי לתובע קיימת זכות על-פי דין לדרוש מהנתבעת בירור חיובים, אם הוא אינו בטוח כי חיובים אלה נעשו כדין, כתב השופט בפסק הדין, יתרה על כך: חובתה של הנתבעת היא לברר את תלונותיו של התובע בעניין זה תוך פרק זמן סביר. אני למד זאת מהוראת סעיף 6 לחוק כרטיסי חיוב, שקובע כי 'חויב לקוח בשל עיסקאות או פעולות שנעשו תוך שימוש לרעה בכרטיסי חיוב, ישיב המנפיק ללקוח בהקדם האפשרי - לא יאוחר מ-30 יום מהודעת הלקוח - את סכום החיוב.

השופט קבע שלפחות במקרה אחד לא השיבה הנתבעת לפנייתו של ב' וחייב אותה, כאמור, לפצות אותו. התובע זכאי לכך שתלונותיו ייבדקו בהקדם, וכי דבר זה ייעשה תוך זמן סביר, סיכם השופט, אין לי ספק, כי צודק התובע בטענתו כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה, מכך שבמקרים רבים תלונותיו נתקלו בהעדר התייחסות כלל או בהתייחסות מאוחרת. הוא זכאי לפיצוי הולם בעניין זה.