השימוש במערכות הניווט הפך בשנים האחרונות לכלי נוח ויעיל למדי בהשקות רכב ואין זה פלא. פשוט מאוד מתכנתים את המסלול המתוכנן במערכת הניווט, ואז אין צורך לדאוג שמא הברנשים המכובדים יאבדו את הדרך. זו גם הסיבה שקולן הנעים של עלמות החמד האסרטיביות, הפך לשותף קבוע בנסיעה. אלא שבתורכיה זה קצת אחרת. ברגע הראשון התבלבלתי מעט כאשר שמעתי את הקול הגברי פוקד עלי "כאן ימינה". אני רגיל שאולגה או ליז מכינות אותי לפניה כבר 500 מטר לפני, ולא גורמות לי לחתוך משמאל לימין, תנועה תלת נתיבית איסטנבולית משופמת וזועמת. צריך להבין שלחתוך שלושה נתיבים באיסטנבול, ועוד בבוקר הומה בצומת ראשית ליד ה"גרנד באזאר", משול בערך לצניחה חופשית ללא מצנח. במיוחד אם אתה לא מקומי ולא בקיא בשפת הסירנות והזמבורות המקומיות. אבל מה לעשות ואותה עלמה מוכשרת לא התחבאה הפעם במערך התקשורת של המכונית ובמקומה מצאתי במושב הנוסע, גבר שרירי ומשופם שיודע (עד כמה שניתן לדעת בעיר הגדולה הזו) את הדרך. ואם להתחשב בכך שכוח האדם במפעל אליו נגיע בקרוב זול מרובוטים, סביר להניח שהגרסה התורכית לבקרת הניווט אף היא יותר משתלמת.
שופעת קסם, טעמים, קולות וניחוחות מעולמות רבים, איסטנבול היא וודאי לא המקום האידיאלי להשקת מכונית חדשה. התנועה צפופה ומתנהלת באי- סדר מופתי, פני הכביש יהפכו גם את עובדי מע"ץ שלנו לפועלים גאים וגם מזג האוויר לא היה ממש לטובתנו. אבל היבואן המקומי של טויוטה בחר שלא לעשות לעצמו חיים קלים. הוא יכול היה לצרף אותנו להשקה האירופאית של הקורולה החדשה, ואולם אז היינו פוגשים רק את גרסת החמש דלתות ולא את הסדן החשובה לארץ. לעומת זאת הוא בחר שהמפגש הראשון עם המכונית על הכבישים הלא מרחמים של תורכיה, ובאותה הזדמנות גם לסדר לנו פגישה עם המפעל שמייצר את המכוניות. זו מבחינתו הייתה הדרך להסיר את החשש המתבקש לגבי הטיב.
מפגש צונן
הכפור האיסטנבולי מדרבן אותי לסיים מהר את המפגש עם הצד החיצוני של הקורולה. על הכביש היא נראית טוב יותר מאשר במפגש הראשון בתערוכה, אבל עדיין הרבה פחות מושכת מהגרסה הקומפקטית. הפרופורציות נראות מעט מוזרות בגלל שילוב גובה כמעט מיניוואני עם מרכב בתצורת סדאן. אבל התוצאה, גם אם בעלת מראה נפוח, נראית גדולה משמעותית מהדגם היוצא, ואת זה מן הסתם יאהב הלקוח הישראלי. הישבן בולט, עם פנסים שבלוניים, והוא בכל מקרה החלק הפחות נאה בחבילה. החרטום דומה מעט לזה של היאריס, ולמרות שהוא נראה ייחודי לעומת יפניות מקבילות, הוא מתאים יותר לגרסה הקומפקטית.
שדורג יפני
המכוניות בהן נהגנו היו בדיוק בהתאם למפרט הישראלי ואף יגיעו ארצה בשבועות הקרובים. עובדה זו מאפשרת לנו להתרשם מרמת הגימור וההידור האמיתית שיקבל הלקוח המקומי. הסדאן תגיע ברמת גימור "סאן" המיועדת לציי הרכב או "GLI" מצוידת יותר, אשר מכוונת לקהל הרחב. וה-GLI (שם ישראלי כמובן) הייתה גם הגרסה בה נהגנו. הפרט הראשון הבולט ממושב הנהג הוא השדרוג באבזור ובהידור לעומת מה הכרנו עד כה במכונית יפנית. זה עדיין לא משהו שיכול להטריד את ה-307 והגולף, אבל בהחלט צריך להדאיג את נציגי מאזדה. לקורולה שלנו מערכת שמע (רדיו-דיסק) נשלטת מן ההגה, בקרת אקלים דיגיטלית, ומחשב דרך. אלה, יחד עם לוח מחוונים בוהק בשיטת האופטיטרון, מקנים למכונית מראה עשיר לעומת העבר. לכך יש לצרף פרטים המוכרים מאירופה אך לא תמיד ביפן, כמו ידיות אחיזה ומכסה תא כפפות משוככים, תאורת מפות, אפשרות לסגירת פתחי אוורור ואפילו כיוון בצורת ראצ'ט לגובה, ולראשונה - גם לזווית המושב. ירידה כזו לפרטים לא מוכרת במכונית יפנית.
על האפקט הויזואלי ניתן מן הסתם להתווכח וזה עניין של טעם. מדובר לא רק בשפע התצוגות הדיגיטליות המעט אמריקני במראה, אלא גם בגווני האלומיניום/קוולאר לקונסולה הגבוהה ובמסגרת הבוהקת לבורר ההילוכים. ואולם ככלל, טויוטה בחרה ללכת על בטוח מהבחינה האסתטית, גם אם זה אומר שמרנות לעומת מתחרות מאירופה.
על רקע זה מפתיע מעט שטויוטה לא בחרה לצייד את המכונית בהגה מתכוון גם למרחק ולא רק לגובה. זאת בייחוד בגלל שזה כה דרוש כדי לייצב תנוחת נהיגה טובה. במצב הנוכחי ההגה מעט רחוק מדי והדוושות קרובות, וחלק מזה גם באשמת תנוחת הנהיגה הגבוהה. המושב עצמו נראה לא רע והינו בעל תמיכות צד טובות, אך מעט לוקה באיזור הגב התחתון. מאחורי ההגה צד את העין לוח המחוונים הבוהק עד מסנוור בשיטת אופטיטרון. אני חושב שרוב הלקוחות יאהבו אותו, אם כי יהיה מי שיחשוב שהוא מסנוור. הנדסת האנוש טובה למדי, אם כי יש מספר בעיות כמו מיקום פקדי מערכת השמע על ההגה וסרבול בכיוון תאורת המחוונים.
פרט חשוב ביותר הוא המרחב הפנימי מאחור שצמח לאין הכר. זאת לא רק בזכות בסיס גלגלים מוארך, אלא גם בשל תוספת הגובה. תא המטען נפתח (ללא מפתח) רק מתוך המכונית ונראה מעט פשוט. המפגש בדגם הישראלי מאפשר לנו לבשר שהיבואן בחר במידת הצמיג הגדולה יותר (195/60 R15), אך צייד את המכונית בשתי כריות אוויר בלבד.
קצת דינמיקה
למרות הקילומטרים הרבים שעברנו עם המכונית, תוואי הדרכים המוגבל משהו בו נהגנו לא איפשר התרשמות מלאה בצד הדינמי - בייחוד בסעיף ההתנהגות. עם מנוע ותיבה מוכרים מן הדגם היוצא, תציע הקורולה יכולת נאותה במיוחד בתחום של עד 100 קמ"ש. למען האמת, היא מטפסת ללא קושי רב גם עד גבול ה-160 קמ"ש, אך שם לוקח פיקוד ההילוך הרביעי הארוך, המתקשה לייצר תאוצות. התיבה כרגיל אצל טויוטה נמרצת ולא מתחכמת. רעש המנוע מוחרש באופן יעיל מבעבר וגם אם הוא נוכח, הרי שעל הכבישים התורכיים הוא לא העפיל על צלילי הגומי והרוח. התנסות קצרה ביותר עם הגרסה הידנית הראתה ביצועים עדיפים במעט (המנוע היה חדש לגמרי) עם פעולה מדויקת אך לא קלילה של הבורר.
כמו רבות ממתחרותיה, גם טויוטה בחרה להשתמש בהגה כוח חשמלי. כמו אצל רבות מאותן מתחרות, רמת התקשור נמוכה מדי, אם כי הפעם הפעולה מדויקת. ובכלל, נראה שהקורולה מעדיפה בטוח על פני שעשועים מוטוריים, אבל את זה עוד נצטרך לבדוק בארץ.
היציבות הכיוונית והרגישות לרוח צד לא מבריקה, כנראה בגלל הצמיחה לגובה. מצד שני, מזג האוויר כאן באמת לא השתדל להחמיא למכונית. באופן מפתיע צלחה הקורולה החדשה את הכרך התורכי באופן נאה מבחינה נוחות. היא אינה רכה, ולעתים נראה שהיא אפילו מעט קשוחה, אך מערך המתלים מתפקד בשקט וביעילות, ואינו מתרסק לתוך בורות. במהירות גבוהה המצב משתפר. גם חלקי הפלסטיק, וזו נקודה חשובה ביותר, לא משמיעים קרקושים ורעשים למרות המוצא. פעולת הבלמים נראתה נעימה ומדויקת למדי.
מילת סיכום
שורת הסיכום מוצאת את היבואן עם בשורות טובות לשוק המקומי. עבור הקונה הטיפוסי, לקוח של טויוטה בעבר, מהווה הקורולה התקדמות גדולה. היא אמנם פחות סקסית ומפתה ממתחרות אירופאיות מובילות, אך מהווה שינוי מבורך לעומת הפשטות היפנית המקובלת. ואת זה צריכים לקחת בחשבון בעיקר יבואני מאזדה. גם הדגם הישן והצפוף מכר היטב וכעת - כאשר היא גדולה ומאובזרת יותר - היא עשויה בהחלט לגנוב לקוחות לאנטיס.
שאלת השאלות תהיה ההתייחסות לארץ המוצא. האם הקהל השמרני שבוחר ביפן כי זו קנייה בטוחה, יסכים לשים מבטחו בטויוטה גם כאשר היא מיוצרת בתורכיה? היבואן בטוח שכן, אך גם הוא מודע לחבלי הלידה הקשים. הוא יודע גם שיבואנים מתחרים ינצלו זאת כדי לנגח בו, גם אם עבור חלקם הוא בעצם פורץ הדרך ושוכב על הגדר.
חלק מהצלחת הקורולה החדשה תלוי כמובן במחיר וזה יפורסם רק בימים הקרובים. אבל היבואן מבטיח תג תחרותי וההערכה שהוא ינוע בין 102,900 ל-107,000 שקלים. אגב, בניגוד לעבר, גרסת החמש דלתות לא תהיה יקרה באופן מופרז מהסדאן, אלא זולה יותר.
ומילה אחת על המפעל
על המפעל התורכי נרחיב מעט יותר בפעם אחרת, אבל הרושם הראשוני טוב. המפעל, שאמנם לא הגיע לקצב עבודה מלא, נראה מצוחצח, שקט ויעיל. למרות שבמקרים רבים מחליף כוח עבודה אנושי את הרובוטים, עדיין ניתן לטעות ולחשוב שנחתנו ביפן (במיוחד אם תתעלם מחוסר הלכסון בעיני העובדים). המנהלים פה גאים לספר על איכות טובה יותר מבמפעל הבריטי, ואפילו הביאו כמה מכוניות של המתחרים כדי שנוכל להשוות טיב על המסלול הקטן בסוף פס הייצור. אבל על כל זה, כאמור, בקרוב.