10 המכות של הכלכלה הישראלית

אם המיתון לא הספיק, קרסה בועת ההיי-טק. ואם בזה לא די, חטפנו מכה קשה מהאינתיפאדה. והיו גם אירועי ה-11 בספטמבר ואחריהם השתוללות הדולר. בניגוד למכות שבהגדה, המכות הכלכליות הגדולות שעבר המשק הישראלי הן מעשה ידי אדם. מהאבטלה והדולר, דרך משברי ההיי-טק והתעופה, ועד כשלון ערוץ 10 והפסדי הענק של כור - עשר המכות של השנה האחרונה

את עשר המכות במעשייה שקוראים בערב חג הפסח, יש המאמינים שייצר הקדוש ברוך הוא. מישהו מבחוץ. אצלנו, לפחות במה שיתואר להלן, המכות הן מעשי ידי אדם. לרוב האדם הוא ישראלי. היהודים טוענים לפעמים שהם עם סגולה. סגולה לצרות, כנראה.

זה התחיל, כמובן, עם האובססיה של אברהם (שם פרטי) אבינו (שם משפחה) למקום הזה. את הקלקול הזה יכול היה משה (פרטי) רבנו (משפחה) לתקן כמה מאות שנים מאוחר יותר. הוא לא. על-פי ההיסטוריה היכינו את הפלישתים, אבל הפלשתינאים עושים לנו בית-ספר. עתה כאז אנו רבים על הטריטוריה הזו, מתקשים להתפשר, נלחמים, מכים ומוכים בסכום הסמלי - לפי אומדן משרד האוצר - של כ-25 מיליארד שקל ב-18 החודשים האחרונים. זה הצד שלנו בהתחשבנות.

הם, גם ללא הדיספרופורציה בהרוגים, בפצועים ובנזקי הרכוש, שילמו עוד יותר.

כמו כל העולם, אבל הרבה יותר, הוכינו במחלת הבועה.

סיפורה של כרומטיס שיסופר להלן פותח פתח קטן לא רק למכה החיצונית הקרויה נפילת נאסדק, כי אם בעיקר למולך ההיי-טק שלו העלינו קורבנות נפש. ההיי-טק הבורסאי לא שונה מהותית מעגל הזהב המקראי. חיפשנו ומצאנו אלוהים שנוח לחיות עימו, שלא בא אלינו בתביעות. לנו הרי יש את בוגרי המחשב הצבאי רב העוצמה, את נפלטי המודיעין ויוצאי הטכנולוגיה הצבאית. אנחנו מלכי המיחשוב, הסופטוור והתקשוב. בזה יש לנו - ואיזו יהירות יש בביטוי הבא - יתרון יחסי. כן, כי יש גניוס יהודי-ישראלי שהוא עתיר הון אנושי.

כל-כך הסתנוורנו מזה שאנחנו מוכרים גורנישט, והאמריקנים - הם הרי מלכי הקפיטליזם הנאור והקר - קונים, ובמחירים מפולפלים. חשבנו שלגורנישט המחשבי שלנו יש ערך של ממש. כלכלה חדשה היתה המוטו, וכל הרצליה פיתוח בזה למסגריות שביהוד.

הבועה התנפצה והתברר - כמה שזה מפליא עכשיו - שהיא היתה מלאה באוויר. עגל הזהב המיתולוגי לפחות היה מצופה זהב, שאותו אפשר היה למכור ליבוסים.

לפני כשנה הקמנו לנו ממשלה חדשה, אחדות לאומית שמה. ב-1984 ההצדקה לדייסה סרת הטעם הזו היתה נסיגה (חלקית) מלבנון, אחרי מעלליו מדבירי-הטרור של שר בטחון שהיום הוא ראש ממשלה. וגם נסיגה (כמעט מלאה) מאינפלציה משוגעת ומחוסר איזון מוחלט בחשבונאות הלאומית. באנלוגיה לאז אפשר היה לחשוב, לפחות לקוות, שהמהדורה השנייה של הדייסה תסתכם בנסיגה (מוחלטת) מהשטחים ובנסיגה (חלקית) מהמיתון. בפועל, די עצוב לחזור על זה, ממשלת הדייסה מעמיקה את הבוץ.

המכות של אז לא הניבו מנצח במערכה. המכות של היום - הן נראות עתה קשות פי כמה - לא יכריעו את המערכה הנוכחית. מכות, מתברר, הן דבר כואב, אבל זמני. העניין הוא שלבני ישראל מההגדה היה מאין ולאן לברוח. אנחנו צריכים לחיות עם המכות מתוצרת עצמית ולהתגבר עליהן.

 

 

השתתפו בהכנת הידיעה: גדעון עשת, דורית בר, דוד רגב, דפנה בלקין, גלית חמי, אריה אגוזי, אבנר הופשטיין ויעל גאוני