נשאר בחיים עם הדורבנים

שעה שהתותחים רעמו בג'נין, מצא אסף נבו מחסה במופע הדיסקו האלגנטי של הדורבנים

הרבה ערבים במועדון "הבארבי" בתל אביב הסתיימו בשנים האחרונות עם חיוך של אושר ביציאה. נדמה שאחרי המופע של "הדורבנים" החיוך התרחב עוד קצת. כמעט שלוש שנים אחרי ששחררו שיר ראשון ויחיד - הלהיט "שוב הדיסקו כאן" (בהפקה מוזיקלית של אפרים שמיר) - באוסף 'רוקנרול' שיצא בהד ארצי בקיץ 99', מציגים הדורבנים בהופעתם ה-15 בלבד פופ מהוקצע, המשלב בהצלחה רוח נעורים רוקנרולית עם דיסקו קלאסי. כן, מה שאתם שומעים – דיסקו. לבנבן אומנם, אבל אמיתי, שורשי. כזה שמנוגן בגיטרות וקלידים, לא בסינתי או במכונת תופים.

כבר מהתחלה די ברור שהדורבנים הם קומבינה של מקצועיות, נשמה וכיף. ההופעה נפתחת בקטע אינסטרומנטלי ארוך ומנוגן היטב, שמיד זורק את המאזין לביץ' בויז ולסבנטיז. בסיומו מצטרף להרכב שעל הבמה הסולן איתי גלוסקא, מין הכלאה כל-ישראלית בין צביקה פיק לנסים סרוסי, שפוצח בשלושה שירי דיסקו קלאסיים אך מקוריים. בזה אחר זה עוברים בתוך האוזניים אדמה, רוח ואש, הבי ג'יז, הג'קסון פייב, ג'ימי סאמרוויל וכמובן צביקה פיק.

 

צילו של פוגי

 

למרות כל אלה, מעל ההופעה מרחף רוב הזמן צילו הגדול והמרגיע של דני סנדרסון. הדורבנים משעשעים ורעננים כמעט כמו כוורת ומהוקצעים כמעט כמו דודה. יש להם בדיחות מוזיקליות, יש להם הומור ודמיון, יש רגש וטאץ', ויש להם טקסטים אופייניים לתקופת ההתבגרות של נוער פרברים צפוני. ב"אלפקה", למשל, השיר הרביעי, הם חובשים כובעי בוקרים חומים ושרים שיר אהבה לאלפקה, וזה חביב ומצחיק כמו שזה נשמע, בעיקר כשבסיום זה הופך לקאנטרי-רוק משובב.

ההמשך נעים אף יותר. הם מכריזים על שיר עצוב, מבקשים מהקהל לא לחייך ופוצחים בבלדת אהבה רגשנית ודרמטית, שכמובן מלווה בקריצה. בלדה נוספת, "קרנבל", היא שיר אהבה רומנטי שכתב חבר שלהם לאהובתו שנטשה. אבל אז חוזר הקצב, ואיתו ההומור. "הידעת?", למשל, הוא להיט 'אסטה אסטה' שמלותיו מופיעות על בריסטולים גדולים המוסרים בזה אחר זה. השואו הבידורי הופך היסטרי כשלבמה עולה שלישיית הסטנד-אפ "מה קשור?". הם מתחבקים עם חברי הלהקה, זורקים כמה שורות של ערב כיתה ושרים שיר עליז ונונסנסי (פזמון חוזר: "והכל יופי טופי אחלה בחלה") בשילוב קולות מרשים. שיאיו של הערב הם ביצוע ל"צל עץ תמר" של זוהר ארגוב - בסיומו הם חותכים ל"ריקדי" של ישי לוי, "לבדוק לך ת'מנוע" – דיסקו פראי ששר בעוצמה הגיטריסט המוביל עידו אופק, הלהיט הגדול והמענג "שוב הדיסקו כאן", והדרן שנפתח ב"Hello" של ליונל ריצ'י, שהופך באמצע ל'ארטיק-קרטיב-שוקולד-בננה של צביקה פיק וחוזר בסיום לריצ'י.

 

פוטנציאל להצפין

 

הדורבנים מסתמכים על חטיבת קצב מהודקת ויעילה. הבס-תופים (אייל מזיג ורון אלמוג) עושה עבודה סבירה ויחסית מדויקת, גיטרת הקצב (גיא מזיג) מתואמת ומורגשת. על הבסיס הזה מנגנים גיטריסט מוביל (עידו אופק) וקלידן (אורי ויינשטוק) שיודעים להוביל מלודיה, לקחת סולואים ולקשט מלמעלה, מבלי להסתכן בקפיצות מעל הפופיק. ולמרות כמה פספוסים קטנים בפינות, הנגינה משביעת רצון. הסאונד שלהם טוב ומתיישב בנוחות בחלל הגדול של הבארבי. ההרמוניות הקוליות רכות ומחליקות. איתי גלוסקא, הסולן, במיטב מסורת הז'אנר, שר גבוה וקצת דרך האף. ברגעים הראשונים נדמה היה שהוא קצת חסר ביטחון, אבל אם צביקה פיק הוא אכן המודל, הבחור נענה לאתגר ויש לו בהחלט פוטנציאל להצפין.

הקהל של הדורבנים מגוון ומורכב מבני נוער ובני עשרים פלוס שבאים לרקוד את הדיסקו ולשיר את המלים, ומבני שלושים וארבעים פלוס ששואבים מהבר הייניקן וג'ק דניאלס. בשורה התחתונה, הם מצוינים. אפשר היה להחתים אותם במוטאון, לקחת אותם לסן-רמו, לשכור אותם כלהקת הבית של גן אורנים או לזרוק אותם לבמה של האירוויזיון. ואפשר גם להעניק להם דוז פואה.