"אתה חי ונלחם כמו בסרט"

הקסבה של שכם נחשבת למקום הקשה ביותר ללחימה בשטחים. כוחות גולני והצנחנים נלחמים בה זה כמה ימים. "האוייב אמנם בנחיתות", אומר אחד הצנחנים, "אבל יש להם, בתור פיצוי, מלבד הנשק, גם ביצים. שלוש ביצים"

הרגעים המוזרים ביותר בקסבה של שכם הם רגעי השקט שבין מטח ירי אחד למשנהו. הם נמשכים כחצי דקה או דקות בודדות ובמהלכם ניתן לשמוע את המוות. אין צעקות בעיר העתיקה. אין קולות חיים בכל העיר שהפכה לעיר רפאים בשל הסכנה להיפגע ובשל העוצר. ברחובות העיר לא נראית כל תנועה, ואיש לא מעז להוציא את ראשו מן החלון. הקול היחיד הוא הרוח הנשפכת לעמק המדהים ביופיו, בין הר עיבל להר גריזים, בו שוכנת העיר היפה ביותר בגדה.

לפתע, בניגוד גמור לפסטורליה סביב, מפלח צרור יריות של מא"ג את הדממה. אחריו צרורות ממקלעים כבדים. חיילי צה"ל זיהו חמוש באחד החלונות בבית על שיפולי ההר, מעל לקסבה, ואל עבר המזוהה נפתחת אש תופת. טנק יורה פגז שמתפוצץ בקול רעם אדיר בבית וקול הפיצוץ מתגלגל אל ההרים ומכפיל בעצמה רבה את קולות הנפץ. אחרי כל אלה שוב משתרר שקט לרגע, ואז מכמה חלונות אחרים, הפעם בתוך הקסבה, עונים הקלצ'ניקובים ב"בודדת איטית".

בשעות אחר הצהריים מתחזקת הלחימה. שני מסוקי אפאצ'י מגיעים בטיסה איטית מדרום, ומרחפים בגובה רב מעל הר גריזים. הטייסים מביטים בעיר, ומשווים בין המפות שבתא הטייס לבתים בשטח. ההשוואה אינה קלה. הבתים צמודים זה זה, קטנים, כמעט זהים, אבל ניתן "להוליך" את הכוונות על פי המבנים הבולטים, המסגדים הגבוהים, והבתים הלבנים והגדולים סביב. המסוקים חגים מעט וטסים מזרחה. אחד נעמד באוויר מעל אלון מורה, מזרחית לעיר, מרחף במקום כמה שניות ומשגר טיל הלפייר (אש גהינום). אחרי 10 שניות פוגע הטיל בקול נפץ. עשן עולה מן הגבעה ומן הבית שלאחד מחדריו חדר הטיל. המסוק מרים מעט את האף, מבצע פניה עצלה ומצטרף למבנה עם בן זוגו. השניים ממשיכים לרחף מעל לעיר.

 

התקיפה החלה ביום שישי

 

כוחות מחטיבת גולני ומחטיבת הצנחנים תקפו את הקסבה ביום שישי בערב. הצנחנים ממערב וגולני ממזרח. המטרה: "לטהר" את העיר העתיקה מחמושים, לחשוף אמצעי לחימה ולתפוס חומר מודיעיני. השיטה: השתלטות על בתים שולטים בפאתי המחנה והתקדמות מהם אל הבתים הסמוכים, בעיקר בשיטה שכבר הוכיחה את עצמה בבלאטה – מעבר דרך הקירות. "בחלק מן הבתים", אומר מח"ט הצנחנים, אל"מ אביב כוכבי, "הקירות בנויים מאבן. זו עיר עתיקה. במקרים כאלה אנחנו נאלצים לעבור בין הבתים דרך הרחוב. אבל לעולם לא נגיע דרך הדלת הקידמית. זה תמיד יהיה קצת אחרת".

כוחות האוייב, כפי שהוסבר לחיילים הנלחמים העיר, הם כ-70 חוליות חמושות, ברובי קלאצ'ניקוב ו-M-16, רובי צלפים "דראגונוב", מקלעים בודדים. במהלך הלחימה מצאו הכוחות גם אר.פי.ג'י. "האוייב אמנם בנחיתות", אומר מ', אחד הצנחנים בפלוגת החוד של גדוד 202, "אבל יש להם, בתור פיצוי, מלבד הנשק, גם ביצים. שלוש ביצים. הם ממשיכים לירות, גם אחרי שרואים מסוקי קרב באוויר. גם אחרי ירי הטנק שלנו. כשבכל זאת צריך להיכנס דרך הדלת, אנחנו עושים את זה הכי אגרסיבי שיש", אומר מ'. "קצין או סמל מחלקה שוברים את הדלת, בפטיש, או בירי למנעול. ונכנסים ראשונים לבית. ואין שום בעיה עם הירי. אחרי ירי של שני כדורים שלנו, הפלסטינים יורים 25 כדורים. אם יש אנשים בבית מציעים להם לצאת החוצה. מי שרוצה להישאר, אנחנו סוגרים אותו בחדר אחד ומשתלטים על חדרים אחרים".

 

קשה להגיע

 

ההגעה לזירת הקרבות בשכם אינה פשוטה. מחסומי צה"ל, שמצליחים לאכוף באופן לא רע את הכתרים ההדוקים, חוסמים בימים אלה מעבר עיתונאים בשל צו שטח צבאי סגור שהוציא אלוף פיקוד מרכז, ומדיניות שר הביטחון שלא לאפשר לעיתונאים להגיע לזירת הקרבות. עיתונאים רבים עומדים שעות במחסומים ולבסוף עוזבים. אם, לעומת זאת, אמרת שאתה נוסע לבקר חברים בהתנחלות ברכה, הרי שהדרך לשכם פתוחה לחלוטין.

כוח מפלוגת סיור במילואים עומד על הר גריזים וצופה לכיוון מחנה הפליטים בלאטה והכפר קליל. המבוגר שבחיילים הוא נועם, בן 41. הכוח צופה ומנסה לאתר חמושים כשלפתע שורק כדור של צלף מעל ראשו של אחד החיילים. "שמעתי אותו עובר קרוב מאוד לראש", אומר החייל לאחר שזינק לריצפה בפזצט"א מפוארת. "זה בסדר", אומר לו מישהו. "אם שמעת את צליפת הקליע, זה אומר שהוא כבר עבר אותך". אחרי כמה שניות שורק על יד החיילים כדור נוסף. הפעם כולם כבר מאחורי הנגמ"ש ועל הארץ. מנסים לאתר את מקור הירי, אבל אש לא ניתן להשיב כי גם בצידו השני של הצלף יש כוח של צה"ל ולא ניתן לירות לכיוונו.

באותן דקות מרעיד פיצוץ את שכונת דחיה, מדרום לבלאטה. מטען התפוצץ בבית בן 4 קומות שחיילי צה"ל היו אמורים לסרוק. ההערכה היא שהבית ממולכד. כוח הנדסה גדול מניח בו מאות קילוגרמים של חומר נפץ ומתרחק. פיצוץ עוד יותר גדול נשמע ובתוך ענן האבק הענקי נראה הבניין כולו כגל חורבות לצד הכביש. אף אבן לא עפה לכביש ושלט פרסום ענק ממשיך לעמוד על תילו, במרחק של 10 מטרים ממה שהיה פעם בית משותף.

"בסוף כיבוש הקאסבה, אנחנו וגולני נפגוש אלה את אלה", סיפרו צנחני גדוד 202, הנלחמים בקסבה. "למרות שאנחנו לא אוהבים אותם, במלחמה כמו במלחמה. אנחנו עובדים יחד, ומחפים אחד על השני".

ואכן, אתמול אחר הצהריים הצליחו כוחות הצנחנים וגולני, כמו חוצבי נקבת השילוח, לחצוב דרך ולהגיע אלה אל אלה. כוח צה"ל שלט הלילה על שני שליש של הקאסבה, אבל הלחימה עדיין נמשכת. "הכוחות הרגו מעל 30 חמושים במהלך היומיים האחרונים, ובהם שניים בכירים מאוד, וזו הערכה צנועה", אומר אל"מ כוכבי. "אני לא יודע לומר מתי נסיים את הפעילות בקסבה, אבל אנחנו כבר שולטים ברוב שטח המחנה. תפסנו כמות גדולה מאוד של אמצעי לחימה, נשק ומטענים. אבל יש פעולות שעוד צריך לעשות".

בשלב זה, אומר כוכבי, הקסבה עדיין אינה בשלה להיכנע, ולכן כוחות צה"ל נמנעים מלקרוא לפלסטינים ברמקולים להיכנע. "בשלב מסויים זה יגיע".

מרבית חמושי הקסבה עדיין פעילים. בשעות הערב התרכזו רבים מהם במה שכוכבי מגדיר "איים ירוקים בקסבה" – איזורי צמחיה – ומנהלים את הלחימה משם. "הרבה יותר נכון היה להביא לפה שני מטוסי קרב, להודיע לפלסטינים לעזוב ולהפציץ את כל הקסבה, או להביא 10 דחפורי D-9 ולהרוס אותה. אם הם היו מבינים שהולכים להרוס להם את המקום, הם היו יוצאים", אומר חייל אחר, "אבל הפקודה שקיבלנו היא לקחת את הקסבה בלחימה מבית לבית, וזה מה שאנחנו עושים".

בלילה הראשון נפגע אחד הצנחנים, רותם לנגר, באורח קשה מירי של צלף. "כשיצא מתוך בית בפאתי המחנה לנגמ"ש כדי להביא אוכל לחיילים שהיו בבית, פגע כדור של צלף בצווארו, וכדור נוסף בבטנו. לנגר לא לבש אפוד קרמי. חייל נוסף נפגע ואיבד אצבע בידו. הוא נחשב לפצוע קל", אומר נ'. מידן החובש, שהגיע ראשון ללנגר ניסה לטפל בו תחת אש ולפנות אותו בנגמ"ש, אבל הלחימה האינטנסיבית לא איפשרה זאת והאמבולנס הממוגן נכנס והפצוע הועבר אליו. "רותם לא הצליח לנשום והצוות הרפואי הזעיק פרמדיק ממקום אחר בעיר כדי שיעשה אינטובציה, עד לחבירה ולהתקנת דרך האויר עברו 6 דקות גורליות. ייתכן שנגרם נזק בלתי הפיך. לנגר איבד גם כליה וטחול ועדיין נלחם על חייו בבית החולים תל-השומר.

"אתה חי ונלחם כמו בסרט", אומר אחד החובשים. "בטוח שאתה לא יכול להיפגע בכלל. אבל זה עד לפצוע הראשון שטיפלתי בו. "מאותו רגע אתה מנסה להיזכר בדיוק במה שלימדו אותנו בבה"ד 10 (בית הספר לרפואה צבאית), ומריץ במהירות את כל הידע שלי ואת התיאוריות, כדי לעזור לו".

"זה סרט, סרט שלא נגמר", אומר חייל נוסף. "לפני כמה ימים יצאתי מרמאללה והוקפצנו לשכם. אנחנו בלחימה רצופה כבר שבוע וחצי. זה סרט טוב, סרט מצויין, הרגנו להם למעלה מ-30 חמושים, אבל אני מקווה שהוא יסתיים מהר".