לא מעט ישראלים המבקרים בארה"ב משתדלים לשלב בטיול את הבירה וושינגטון, ויש להם הרבה סיבות טובות לעשות את זה: הבית הלבן, הספריה הלאומית, בית המשפט העליון והמוזיאונים המדהימים שנמצאים בה, החל ממוזיאון החלל וכלה ברשימה הארוכה של המוזיאונים המשתייכים למכון הסמיתסוני.
המגזין האמריקאי 'טראבל הולידיי' מציע מסלול נוסף לתייר המגיע לוושינגטון, מסלול המתמקד בנשיא המנוח אברהם לינקולן. מלבד האנדרטה המרשימה לזכרו ותיאטרון פורד, המקום בו נרצח הנשיא, מוזמנים התיירים לנוע בעקבות ג'ון וילקס בות', רוצחו של לינקולן. המסלול מאפשר מפגש עם אזורים חקלאיים שלווים בארה"ב, בהם נדמה כאילו הזמן עמד מלכת. הטיול מומלץ בעיקר למי שמגיע לבירה ברכב.
על סוס ממרילנד לוירג'יניה
באפריל 1865, כשהגיע הנשיא לינקולן לתאו הפרטי בתיאטרון פורד, כדי להתענג על הצגה טובה, הוא לא העלה על דעתו שהפתעות החיים עלולות להיות גדולות מכל דרמה תיאטרלית. היום, יותר ממיליון תיירים מבקרים מדי שנה באולם בו נרצח הנשיא ובבית פטרסון, אליו הובא לינקולן הפצוע ובו מת מאיבוד דם. הנשיא ה-16 בתולדות ארה"ב החזיר את נשמתו לבורא בבוקר 15 באפריל 1865. בבית פטרסון נותר כר ספוג בדמו, אבל הוא לא מוצג למבקרים.
הרוצח, קנאי דרומי בשם ג'ון וילקס בות', זינק מהבמה לעבר תאו הפרטי של הנשיא וירה בלינקולן תוך השמעת זעקות, לתדהמת הקהל. הוא הצליח לברוח מהאולם, קפץ על סוסו שהמתין רתום בחוץ, ונמלט דרומה.
התיירים מוזמנים לשחזר את מסלול ההימלטות של הרוצח מתיאטרון פורד, במסלול היוצא ממרכז וושינגטון ועובר דרך מרילנד ווירג'יניה. וילקס בות' נמלט תחילה למרילנד ואחרי חציית הנהר פוטומק המשיך לעבר מדינת וירג'יניה. וירג'יניה, הגובלת בצד אחד של הבירה האמריקנית, מונה היום יותר משישה מיליון תושבים. באותה תקופה היא לא היתה מהתומכות הגדולות של היוניון והיאנקים, כפי שכונו הצפוניים במלחמתם עם הדרום.
לינקולן לא היה זוכה בשום סקר פופולריות באותה מדינה. גם ליבם של תושבי מרילנד, המקיפה את העיר וושינגטון משלושה צדדים, היה עם הדרומיים, למרות שרשמית היא היתה שייכת לאיחוד הצפוני.
הפונדק של גב' סוראט
הפונדקים לאורך הדרך מריצ'מונד לוושינגטון שימשו באותה תקופה כתחנות דואר של האיחוד הצפוני, אך גם כבתים בטוחים לסוכני הדרום. לכן הרגיש הרוצח בות' שליו למדי כשנכנס כשעתיים לאחר הרצח לפונדק ב-Surrattsville, שממוקם כ-13 ק"מ מדרום לוושינגטון, כשהוא מלווה בחבר לדעותיו ולמעשיו בשם דויד הארוד. בפונדק חיכו לו רובה, בקבוק וויסקי וחיוכה של בעלת המקום, גברת בשם מרי סוראט, שהיתה שותפה כנראה גם לתוכניתו המקורית של ג'ון בות', שהסתכמה ברעיון לחטוף את הנשיא. היא דאגה גם לתדרך את תושבי הפונדק לקראת הגעתו של החוטף.
הגברת מרי סוראט שילמה על כך מאוחר יותר, כשנתלתה עד צאת נשמתה, למרות שלא היו הוכחות מוצקות לכך שידעה גם על תוכנית רצח הנשיא ולא על חטיפתו בלבד. היום הפך אותו פונדק למעין מוזיאון, ששוחזר ונראה כפי שהיה בשנות ה-60 של המאה ה-19. המקום, הנקרא היום 'קלינטון', הפך כאמור לאתר תיירות ולמוזיאון המוקדש לתקופת הרצח.
אגודת סוראטסוויל (טל':1121-868-301), שמתמסרת לחקר רצח לינקולן, מציעה לתיירים טיול בן יום בעקבות מסלול ההימלטות של הרוצח - מאולם תיאטרון פורד עד חוות גארט'ס ליד פורט רויאל בוירג'יניה. אנשי האגודה טוענים שבמהלך הטיול הארוך בן 12 השעות שהם עורכים, מהזריחה עד השקיעה, הם משחזרים את המסלול בן 12 ימי ההימלטות של הרוצח.
הבית של ד"ר מוד
ככל שמתרחקים מכביש US301, נכנסים יותר ויותר לחבל ארץ פסטורלי, שנראה שלא התאושש מאותה תקופה, או שאולי תושביו מעוניינים לשמר אותו כפי שהיה בזמן מסע ההימלטות של בות'. יורשיו של ד"ר סמואל מוד שימרו את בית החווה המקורי בו הופיע הרוצח בארבע לפנות בוקר עם ידידו דיוויד הארוד, על מנת שהרופא יקבע את רגלו של הרוצח, שנשברה בעת קפיצתו למרכבה.
הטיפול המסור של ד"ר מוד והשהייה בת מספר השעות של הרוצח בביתו זיכתה מאוחר יותר את הרופא במאסר עולם עם עבודת פרך. בזמן שהותו בכלא פקדה מגפת צהבת את בית הסוהר. ד"ר מוד נחלץ להצלת הסוהרים והאסירים החולים, וזכה בעקבות כך לחנינה מהנשיא ג'ונסון.
הבית המקורי מנוהל כיום כמוזיאון על-ידי אגודה שהוקמה לצורך העניין. נכדתו הישישה של אותו רופא עסקה שנים רבות בהדרכת תיירים בין כותלי הבית, המרוהט בחלקו ברהיטים המקורים ובכמה פריטים שבנה הדוקטור במהלך מאסרו. אפילו הספה עליה ישב הרוצח בעת קבלת הטיפול הרפואי נמצאת במקום.
התחנה הבאה היא קבוצת בתים מהמאה ה-19 הנמצאת ב-Brayantown, שכדי להגיע אליהם יש לפנות שמאלה מהדרך. במקום הזה שכן הפונדק אותו הפכו פטרוניו של הרוצח למפקדתם. למרבית האירוניה, היום נמצא המקום בבעלותו של איש CIA לשעבר. מוך הזדהות הוא אימץ למכוניתו מספר רישוי המאזכר את תאריך הירצחו של לינקולן.
אוטובוס התיירים עוצר לעת ערב בנקודה על הכביש הרחב 301, המזוהה רק באמצעות שלט דרכים. לכאן הגיעו הרוצח ומלווהו עם השקיעה ביום העשירי להימלטותם, ב-24 באפריל 1865. כאן נמצא בית החווה של משפחת גארט, שאירחה אותם בחביבות ובחמימות רבה. אלא שהמנוחה הופרה כשהגיעה למחרת למקום יחידת פרשים מניו-יורק, ששמו מצור על המקום. בשלב מאוחר יותר שרפו את אסם הטבק שבו התחבאו הרוצח ומלווהו הארוד. בעוד שהמלווה נכנע מיד, החליט ג'ון בות' להמשיך את המאבק ונורה בסופו של דבר בצווארו.