אדם בתוך עצמו הוא גר

אלבום הבכורה המינימליסטי של אדם זילברמן עשוי להפכו לאמן משמעותי בנוף המקומי

קשה לומר שבשבועות שחלפו מאז שיחרר אדם זילברמן את אלבומו הראשון לאוויר השתנה משהו בולט בנוף המוזיקה העברית. לעומת זאת, אפשר להניח בביטחון מסוים שבחייהם של כמה אנשים שנחשפו ליוצר האלמוני חל בכל זאת שינוי מסוים, לטובה. זילברמן, שאלבומו הראשון נושא את שמו, הוא לא מסוג האמנים שיוצרים סביבם הייפ, אבל יש לו מספיק כשרון כדי לכתוב שירים יפים, קטנים, צנועים ומרגשים, כדי להצדיק את זכות קיומו.

לא שהתקליט הזה מושלם, רחוק מכך. יש בו 13 שירים יפים אמנם, אבל דומים מאוד זה לזה. בכולם שולטת אותה תבנית: בלדה חצי שירית חצי דיבורית, מלווה בפסנתר נוגה. הנוסחה הזו כבר הוכיחה את עצמה כמנצחת אצל אמנים רבים מספור, וחוץ מזה היא זולה מאוד, ובימנו זה יתרון לאמנים צעירים, אבל בסופו של דבר היא מפילה מעט שעמום על המאזין, בעיקר ברגעים שבהם הטקסט הנוגה (סתיו, בדידות, שתיקות וכו') לא מצליח להתחבר אליך. אבל גם ככה, זילברמן מצטייר כיוצר, שעם קצת יותר השקעה בכלי נגינה נוספים ובהפקה, יכול לגדול לאמן משמעותי בנוף המקומי.

 

אדם זילברמן, "אדם זילברמן" (לייבל: פוך)

 

*