בחור מופשט

חיליק כהן הוא גם כוריאוגרף, גם שחקן וגם זמר. הוא מתפשט בלי בושה ("אני פרובוקטור, עושה כניסות"), אוהב גברים אבל גם נשים, וחולה על הסלבריטאיות שנפלה עליו מאז "סיטי טאוור" ("כל השחקנים שמקטרים על חוסר אנונימיות, זו פוזה"). חשיפה אינטימית

בחור רבגוני, חיליק כהן. לא רק בעשייה האמנותית שלו, אלא במהותו בכלל. מצד אחד הוא פרובוקטיבי בלבושו ובהתנהגותו ולא מהסס להתפשט ולחשוף הכל, כמעט, ומצד שני הוא נפש מיוסרת. מצד אחד הוא מחפש אהבה, כמו כולנו, ומצד שני הוא מונע מעצמו להתאהב, מפחד להיפגע שוב. מצד אחד הוא סוחב את ילדותו הקשה, ומצד שני הוא מודה שרק בגלל זה הגיע לאן שהגיע. מצד אחד הוא הומו מוצהר, מצד שני הוא חולם על אשה וילדים. מבחוץ הוא עוטה שריון, בפנים הוא רך ופגיע.

 

אז מה, חיליק, ככה מתפשטים חופשי בצילום ל"פנאי פלוס"?

 

"לא. אני מתפשט רק לצורך עבודה. מעבר לזה, לא. פה התפשטתי בגלל שאני מאמין בפרובוקציה וכבר כמעט עשיתי את הכל, אז הלכתי על זה. זה לא עירום מוחלט. לא רואים לי כלום. מי שרוצה, שינחש. מי שכבר מכיר, יודע מה יש שם. אני מאמין בפרובוקציה".

 

למה?

 

"יש בזה, במיוחד כיום, משהו שמושך את העין. אני פרובוקטור, והביגוד שלי הוא חלק מזה. זה הסגנון שלי".

 

התחלת ככוריאוגרף ועברת למשחק. למה?

 

"אני שחקן. אני גם זמר. שמעת את יובל כספין שר? הוא מעצב אופנה והוא שר מדהים. חזי לזרוב הוא שחקן מדהים ורקדן ב'בת שבע'. בארץ יש נטייה לקטלג. אם הייתי רע, לא היו לוקחים אותי. אני שר, משחק, כוריאוגרף. הכל. אגיד כן כמעט לכל הצעה, כי אני רוצה להתנסות. עשיתי לא מעט תפקידים".

 

אז למה דווקא "סיטי טאוור", אופרת סבון?

 

"זה משחק. אני עושה דמות. בחרתי לגלם דמות קומית, את אביגדור, הספר ההומו של צביקה פיק. אני זורק שם גם משפטים שלי וזה עובד. ילדים מצטטים אותי, את לא מאמינה".

 

אתה טוב או רע להומוסקסואלים בישראל?

 

"מי חושב על זה? אני עושה דמות. לא מקצין אותו, לא עושה ממנו 'דיים עדנה'. עכשיו הוא מתחיל להיות יותר איש עסקים בסידרה. הוא גם מתאהב באסנת וישינסקי, כי יש לו צורך בילד, אז הוא מתחיל טיפה גם להסתכל על נשים".

 

איך אביגדור מתחבר לנטיות המיניות שלך?

 

"אני נראה לך נשי? החיים שלי הם פרטיים וככאלה הם יישארו בבית ובמיטה שלי. כל כך דשו בזה, שזה כבר לא מעניין. אני רוצה שיפנו אלי כבן אדם, וככזה אני הכי רגיש בעולם. די, מה אני, חייזר? אני הומו וזה ענייני הפרטי, למרות שבזמן האחרון אני נורא פוזל לנשים. אז תכתבי שאני דו מיני. מה אכפת לי. אשה זה דבר נורא יפה, סקסי, וזה כן מדבר אלי. אבל זה לא האישו בחיים. את יודעת שצועקים לי ברחוב 'אביגדור, אתה אחלה שחקן'? שנים חלמתי על זה ופתאום מתייחסים אלי כאל שחקן. אני מגיע לאירועים והיחס אלי שונה לגמרי. המזכירה שלי מפוצצת בהזמנות לאירועים".

 

הדברים האלה חשובים לך?

 

"כן, כי נורא רציתי להיות מתוקשר. זה מצחיק, פתאום אתה בטלוויזיה, בסידרה ובפרסומת, פתאום אתה אישיות חשובה. זה זמני? אחלה. אני רואה אנשים שעשו סידרה שירדה ורואה מה קורה להם. אני חכם. אני מלמד, עושה כוריאוגרפיה, עובד על דיסק. יש לי מרפקים".

 

לך יש מרפקים? לא רואים עליך.

 

"יש, וחזקים מאוד. אני הכי נחמד בעולם, אבל עם מרפקים. זה הולך יחד. אני יודע לדחוף, יודע לגשת לאנשים. סכינים בגב? חס וחלילה. אני יודע לפרגן וזה עושה לי טוב. אני לא בפייט עם אף אחד. את צריכה לראות את היחסים על הסט של 'סיטי טאוור'".

 

אם חשוב לך שיכירו בכשרונות שלך, בשביל מה הפרובוקציות?

 

"אני נשבע לך, נשמה, אני לא חושב על זה. אני נורא אוהב להתלבש מיוחד, כבר מגיל צעיר. זה אני. עושה כניסות".

 

זה נובע מהילדות הקשה שלך?

 

"אני רואה שעשית עלי תחקיר. נכון, היתה לי ילדות נורא קשה. אני לא מאחל אותה לאף אחד, כי היא היתה איומה, אבל היא חישלה אותי. אני חזק. עברתי המון דברים קשים שלא אדבר עליהם, כי אתחיל לבכות לך ואני לא רוצה לבכות. עם כל הפיגועים האלה אנחנו מספיק בוכים. אני לא יכול לראות שקורה משהו רע לילד. זה הורס אותי. אוי, לא רציתי שתגעי בנקודה הזאת. כבר יש לי דמעות. ילדים זה דבר קדוש. אני גם חושד באנשים. נזהר מכל אחד. כשאני רואה איזו אמא מפליקה לילד שלה ברחוב, אני ניגש אליה ואומר 'גברת, את רוצה סטירה בחזרה?'. גם אני חטפתי, לכן אני לא יכול לראות את זה. זה אסור. לפני שנתיים עשיתי מופע אישי לילדים ודיברתי על הכל. על איך שדיכאו אותי".

 

בגלל זה הגעת לאן שהגעת? להראות לאלה שדיכאו אותך?

 

"יכול להיות. אני מאמץ את מה שאת אומרת. עודדתי את הילדים להיות מה שהם רוצים. חלמתי להיות כל מה שאני היום".

 

הצלחה היא לא שילוב של כישרון ומזל?

 

"אני חושב שזה כישרון. כל החיים שלי שרתי, שיחקתי ורקדתי. עשיתי הכל. תמיד אמרו לי 'תחליט מה אתה רוצה להיות'. רציתי הכל ועשיתי. מזל? אני עובד. אם לא אשחק, אעשה כוריאוגרפיה. אעבוד על אלבום. אמצא מה לעשות".

 

ושחקן שיושב בבית ובוכה שאין עבודה, זה בגלל...?

 

"שהוא לא מזיז את התחת שלו. כן. הם מחכים שיפנו אליהם. אני לא מחכה. אין דבר כזה, כוכב. היום אני כוכב, מחר לא. אני אומר תודה לכל מי שניגש אלי ברחוב. נשבע לך בתהילים שעל הצוואר שלי. כל השחקנים שמקטרים על חוסר אנונימיות, זו פוזה".

 

אתה לא פוחד שהשתן יעלה לך לראש?

 

"לא. אני מאמין באלוהים, בגורל. יש בי מדיום. אני רואה דברים. סתם דוגמה: לפני כמה שנים אמרתי לבחור בשם יוסי שיר, מפיק בטלוויזיה: יש לך איזה חור בריאה או משהו? הוא באמת הלך לבדיקה וגילו שיש לו חור בריאה. איך את מסבירה את זה? אני מרגיש דברים בקטע הרוחני. אני יכול לדעת אם הבן אדם הוא רע ואשים עין עליו. ושייזהר ממני, כי גם לי יש את הציפורניים שלי. אצלי זה שחור ולבן. אם תהיה טוב אלי, אהיה נשמה אליך. אם תהיה רע אלי, אחפש אותך, אמצא אותך ואמעך אותך. אני רואה ושומע הכל. לאחרונה חבר טוב שלי במרכאות עשה משהו ואמרתי לו שהוא גמר אצלי. הוא תקע לי סכין בגב, והגב שלי הוא מפלדה, ואני בעטתי בו חזרה".

 

למרות הקשיחות, התמיכה מסביב חשובה לך.

 

"מאוד. כל הקשיחות היא מין מעטה הגנה. אני בהתגוננות כל הזמן. אני נזהר נורא. לא נותן שישימו לי רגליים, כי לי יש רגליים ארוכות יותר ואני אשים בחזרה. חשוב לי להרגיש טוב איפה שאני נמצא. למשל במשרד של לאה גלובוס כולם נורא טובים אלי".

 

ההגנות שאתה שם עליך יורדות כשאתה מאוהב?

 

"אענה לך משהו לא יפה: אני כבר מזמן לא יודע מה זה להיות מאוהב. משהו נגמר בי. אני לא אוהב במובן להתאהב. אני אוהב את האישיות של הבן אדם שאיתי. אני לא מתאהב ביופי. אדם יפה, בלי אישיות, מה אעשה איתו? אז אקנה אגרטל שיישב בסלון שלי".

 

לפחות מאגרטל לא תשמע את הטימטום.

 

"תודה רבה. כמובן שהוא או היא לא צריכים להיות מכוערים. חשובה ההבנה בינינו. תראי, קרה לי פעמיים-שלוש שיצאו איתי בגלל מי שאני, בשביל להתקבל למשהו. קרה לי שאדם עזב אותי אחרי שהוא לא התקבל, והוא לא התקבל כי הוא לא טוב, גם אם הוא חבר שלי".

 

זו לא היתה אהבה.

 

"מבחינתו. מבחינתי, הייתי מאוהב. זו פגיעה, כי הוא שיחק בי וזה נורא. חמש שנים אני לא יודע אהבה במובן הרגשי. סטוצים? אני לא מדבר על זה".

 

זה מתוך בחירה?

 

"אולי. בגלל שכבר נפגעתי, אני לא נותן שיתקרבו אלי יותר מדי, מפחד שאתאהב ואפגע שוב. יש לי המון חברים טובים, סטרייטים לחלוטין, שאוהבים אותי כפי שאני. אז אולי בגלל שאני מוקף חברים, אני חותך לפני שאתאהב".

 

אומרים שעדיף לאהוב ולאבד מלא לאהוב כלל.

 

"יש לך משפטים מדהימים, נשמה, אבל עלי זה לא תופס".

 

מה עם ילד?

 

"תראי, לא אעשה ילד לצורך הנוחות שלי. אני עסוק מבוקר עד לילה. בשביל ילד צריך אבא ואמא. לא שני אבות. אני לא מאמין בשני אבות שמגדלים ילד. אני לא אהיה לא אמא טובה ולא אבא טוב, כי אני כמעט לא בבית. אז סתם להגיד שיש לי ילד? אני רוצה ילד. אם זה יבוא, הלוואי. אולי אחליט פעם להיכנס למערכת יחסים של נישואין - ונשים, אני אומר לך ברצינות, מתאהבות בי המון. אבל זה לא הזמן הנכון".

 

בשורה התחתונה, אתה מאושר?

 

"שאלה נהדרת. אגיד לך מתי אני מאושר: כשאני עובד. וזה לא הכסף חשוב לי. אני מרוויח יפה, אבל זה לא העיקר. כשיש לי צילום, אולפן או חזרות, אני מאושר. אני מקווה שבגיל שישים עדיין אעבוד עם אמנים ועדיין אהיה על במה. אם לוקחים לי את זה, אין לי חיים. אני חי ונושם במה".

 

אז אתה מאושר או לא?

 

"מאושר בעבודה, אבל לא בחיים האישיים, אולי בגלל חוסר הזוגיות. אני רוצה שאנשים יהיו מאושרים בשבילי ולתת להם אושר. בזה שאני מופיע, אני יודע שאני יכול לתת לאנשים, וזה האושר שלי".