נתקלתם פעם בפקק תנועה נוראי, שמשתרך באיטיות מרגיזה לכאורה ללא סיבה? קרה לכם שאחרי שאתם זוחלים בכביש בין-עירוני, כשלפניכם ומאחוריכם טור אינסופי של מכוניות, הופכת התנועה לפניכם, לפתע פתאום, לנסבלת? בוודאי שכן. זה קורה לכולנו, כל יום, בכל מקום כמעט.
השאלה היא כמובן איך, מדוע ולמה זה קורה? איך זה שהמכוניות בקדמת הפקק נעות במהירות כמעט רגילה, ואילו במרחק מה מאחוריהן התנועה עומדת? איך נגרמת התופעה שאפשר לכנותה "צוואר ללא בקבוק"?
כמו כל דבר אצלנו, גם פקקי התנועה מתחלקים לשלושה סוגים: פקקים של צומת, שמקורם בכך שהתנועה עוצרת בצומת, והתור הולך ומתארך, תופעה מעניינת הקשורה לא פעם לעובדה ששוטר מחליף את הפיקוח האוטומטי של הרמזור; פקקים שנגרמים בגלל התמזגות תנועה איטית יחסית בכביש מהיר, כמו לדוגמה הפקקים הקבועים בתחילת אילון דרום, במקום בו מתנקזים ציר האורך של כביש החוף, יחד עם זה הרוחבי מכיוון הכפר הירוק. וכאמור, פקקים שאין להם סיבה.
מתמטיקה
אז את השניים הראשונים אנחנו מבינים, אבל מה בדבר אלה שאין להם סיבה? התשובה פשוטה, וקשורה למתמטיקה. מספיק שהמכוניות הנעות בראש הטור נעות לפתע באיטיות יחסית, מכל סיבה שהיא, וכבר נוצר פקק תנועה. הן לא צריכות להאט למהירות זחילה; מספיקה האטה מ–100 ל–80 קמ"ש, על-מנת ליצור 'סמטוחה' רצינית.
לא ניכנס כאן לחישובים המתמטיים, היכולים להסביר במדויק בכמה צריכה מכונית להאט על-מנת שהפקק יגיע לעצירה מוחלטת, בעיקר משום שאינני מבין אותם. אבל ידידתי סימה הסבירה לי שיש תורה שלמה במתמטיקה הנקראת תורת התורים, שמיועדת בדיוק לחישובים שכאלה. שיהיה.
אבל גם תורת התורים המפותחת ביותר לא מסוגלת להסביר את עוצמת התופעה על כבישי ישראל, כי טרם פותחה הנוסחה המתמטית שתוכל לבטא את השפעת הגנום הישראלי על הנהיגה במכונית. לצורך התאמה למציאות המקומית צריך להוסיף למשוואה גם תופעות מורכבות, בעלות קשר מקרי לחלוטין לכללי תנועה מקובלים, שלא לדבר על כללי מתמטיקה.
לדוגמה, כמי שמרבה לנהוג בכביש החוף בין חיפה לתל-אביב, אני יכול להעיד שאין כמעט שבת אחת בו איני רואה לפחות מכונית אחת העוצרת בצד הכביש כדי שהילד יעשה פיפי. אתם יודעים כמה זה בעייתי? המכונית גורמת להאטה בתנועה כשהיא עוצרת וסוטה לשוליים, וכמובן גם כשהיא עולה לכביש בחזרה, וגם בגלל שנהגים מאטים לשנייה כדי לראות איך הילד מסתדר…
חייבים לעצור
ישנה גם תופעה מוכרה של מפגשי ג'יפים על השוליים, בעיקר בקרבת צמתים. בשביל מה יש לכם רכב כפול הנעה חברים? כדי להיפגש בכביש המהיר? ואני לא מדבר על צרכים חיוניים ביותר, כגון עצירה לדבר עם משה, שבדיוק נוסע לפניך, או לקלל מישהו שחסם אותך. וכמובן צריך להזכיר את הצורך הבלתי נשלט להאט כי ראית ניידת שעצרה מישהו, ואתה רוצה לראות מי המסכן, או הסרת הרגל מהמצערת בגלל מכונית התקועה בשוליים בעקבות תאונה.
"בכביש החוף התנועה מתנהלת לאיטה בשל תאונה בצומת ביתן אהרון" אומרת הקריינית ברדיו, ואחרי חצי שעה בפקק אתה מגיע, ואין זכר לתאונה, והמכוניות כבר אינן, והאמבולנסים כבר בבית החולים, אבל הפגוש התלוש ושברי הזכוכית הם עדיין סיבה מספקת לכמה נהגים להאט ולגרום לפקק שמגיע עד קיסריה.
אז נכון, בפקקים אשמה גם התשתית, כלומר אי התאמה בין כמות המכוניות הנעות על כבישינו, לבין שטח הכבישים הכללי העומד לרשותן. ואשמות גם הרשויות שמרחיבות ומכווצות כבישים כל שני וחמישי. ותמרורי האזהרה על כביש שהולך וצר במרחק של חצי מטר מהנקודה בה יש צורך להשתלב, ועוד ועוד. אבל את בעיית התשתית קשה לפתור. פתרונות כמו כביש משום מקום לשום מקום שנקרא 'חוצה-ישראל', או הוספת קווים לרכבת ישראל, או רכבות קלות-חשמליות-תחתיות-עיליות, הם כמו מזג האוויר: מדברים עליהם המון ולא יוצא מזה כלום.
פתרונות אלו יישאו פרי אי שם בעתיד, אולי, ומה עושים בינתיים? התשובה טמונה כמובן בתופעות שהזכרתי בגוף הכתבה, או ליתר דיוק, בהימנעות מהן. מעתה, שכל אחד מאתנו ישאל את עצמו מדי בוקר: מה אתה עשית בשביל פקק?
הכותב הוא עיתונאי רכב במקצועו ועורך המגזין "טכנומוטור"