זיכרון דברים

מוות, שכול ויגון, זיכרון, צפירה וחולצה לבנה, תקווה, ייאוש ופרידה – הפיסות המרכיבות אותנו אך משאירות אותנו חלקים חלקים. מבחר ציטוטים וקישורים מרחבי הרשת

 

 

מוות

 

"במלחמת ששת הימים נישאה המדינה על כתף בניה אל מרחבי סיני, אל מי-הירדן ולרמת הגולן; שבנו אל עיר דוד. העמוקה והעתיקה שבתוחלותיו של העם היהודי על דורותיו ועל תפוצותיו - התגשמה. ישועה גדולה זו נקנתה במחיר דמים כבד ויקר. וגם עתה טרם באנו אל סוף הלחימה ולהבטחת הישגינו".

מתוך איגרת שר הביטחון, משה דיין, למשפחות השכולות, 1968

 

שכול ויגון

 

"ממלחמת יום הכיפורים חלפו רק חודשים מספר וברמת הגולן טרם חדלה האש. חללי מלחמה זו, הקשה במלחמות שידעה מדינתנו, עודם כחיים מול עינינו. הם וקודמיהם שורה ארוכה של נפשות טהורות".

מתוך איגרת שר הביטחון, משה דיין, למשפחות השכולות, 1974

***

"מוות מסיים חיים, לא מערכת יחסים"

ג'ק למון

***

" ולפעמים ברחוב, אנשים סביבי, אני מנסה לתאר איך הוא היה נראה היום. האם החיוך שלו היה משתנה, האם בהק השיער היה מועם, האם העיניים הכחולות היו דועכות. אני מנסה לחשוב איזה חיבוק היה לו, אחרי כל השנים, איזה אבא הוא יהיה לילדים שלנו.

טל - תגובה 20. גולשי ynet מספרים על חללי צה"ל האישיים שלהם, מתוך פרויקט "הזיכרון שלי".

***

"אנחנו עם אשר האנדרטות שהקים לא היו אף פעם אנדרטות ניצחון. האנדרטות שלנו - כולן - חקוקים עליהן שמות הנופלים"

הרמטכ"ל לשעבר, דוד אלעזר

***

"מה תרעש אבי,

אבי השותק, המלא

צעקתו

אגרופי בשערותיך, אני,

שהנני מכאוביך

העתידים לבוא.

 

איך לא אזכור

כי בדמעה אותי זרעת

ובבכי אותי תקצור".

"מה תרעש אבי", שיר של בארי חזק, שנפל במלחמת יום הכיפורים, ‏1973

***

ארז בני אהובי

בוא אלי,בוא ואחבק אותך,

20 שנה, כפול 365 ימים

ו-365 לילות אני חש אותך

אתה חסר לי ואני

מתגעגע אליך

לחיוך , לחום, לאהבה

ולעיניים המקסימות

 

עצוב לי, אבא שלך,

תגובה 62. גולשי ynet מספרים על חללי צה"ל האישיים שלהם, מתוך פרויקט "הזיכרון שלי".

 

זיכרון

 

"כדי להנציח את השלום יש להיות מוכנים להגן עליו. כדי לחזק את הביטחון של חיים יהודיים בישראל ומחוצה לה - יש להיות נכונים להילחם עליו. כדי לבנות חברה חדשה ומשגשגת במדינת ישראל חובה עלינו לקיים כוננות וערנות במשך שנים רבות, להילחם על חירותנו בכל פעם שהדבר נכפה עלינו".

מתוך איגרת שר הביטחון, אריאל שרון, למשפחות השכולות, 1982

***

"פתאום משום מקום באה צפירה, שכחתי בכלל שהיום יום הזיכרון. שרון וגלעד הזדקפו שניהם. הסתכלתי עליהם עומדים כמו בובות בחלון ראווה, וכל הפחד שלי פתאום נעלם. גלעד שעמד מתוח, עיניו עצומות, והחזיק את הז'קט של שרון בידו, נראה לי כמו קולב בגדים מגודל. ושרון, עם המבט הרצחני שלו והיד המאוגרפת, נראה פתאום כמו ילד קטן שמנסה לחקות איזה פוזה שראה פעם בסרט פעולה. הלכתי לפירצה בגדר ויצאתי ממנה לאט ובשקט, מאחורי שמעתי את שרון מסנן בשקט, 'אנחנו עוד נזיין אותך'. אבל הוא לא זז אפילו מילימטר. אני המשכתי ללכת הביתה, עובר ברחוב בין האנשים הקפואים כמו בובות שעווה, הצפירה עוטפת אותי במגן בלתי-נראה".

מתוך "צפירה", סיפור קצר מאת אתגר קרת

***

" לחגים וטקסים - יש להגיע לבושים עם חולצה לבנה עם סמל ביה"ס או חולצה לבנה חלקה ובמכנסיים חלקים בצבע כחול/שחור"

תקנון, בית הספר רוגוזין, קרית אתא

***

"אחר כך בא יום הזיכרון לחללי צה"ל. נועם צחק בשתי הצפירות, גם הפותחת וגם בזאת של אחת-עשרה בבוקר. הצחוק שלו בצפירה של אחת-עשרה בבוקר הדביק חצי כיתה וזה היה מאד מביך, כי באו הורים של תלמידים לשעבר שמתו במלחמות ישראל, והמורה שלו אחר כך חטפה צעקות מהסגנית, שלוקחת כל דבר ישר ללב ומשם לבטן, לאולקוס שלה. היא צרחה על המורה המחנכת שלו, שאמרה שהיא מסוגלת לשים את עצמה בנעליים של נועם והיא מבינה שזה יכול להצחיק אם כולם נעמדים פתאום ונזכרים באותו רגע ממש בטרגדיות האלו. הסגנית שעובדת מהאולקוס שלה אמרה לה שזה ביזיון, ושצריך לדבר עם ההורים שלו יהיו איפה שיהיו".

מתוך "אליבא דנועם", סיפור קצר מאת אורלי קסטל בלום

 

ייאוש ותקווה

 

"יום הזיכרון ויום העצמאות למחרתו, הם סמל למציאות חיינו בארץ הזאת. לחימה בלתי פוסקת לעצמאותה ולביטחונה של המדינה שיש עימה גם קורבנות קשים. הקורבנות לא היו לשווא, הם מחירו הכבד של מאבק צודק על קיומנו בארץ היחידה שיש לנו ולעמנו".

מתוך איגרת שר הביטחון, בנימין בן אליעזר, למשפחות השכולות, 2002

***

"התקווה היא הרשע הגדול ביותר, מאחר שהיא מאריכה את הסבל האנושי"

ניטשה

***

"תחילה בוכים

אחר כך הבכי מתאבן

אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד: את נפילת הבן

ואין אומרים דבר.

או מדברים על גשם ועל מה נשמע

ועל משהו עוד. ועוד על משהו

והאוזן בין כה לא תשמע"

"תחילה בוכים", שיר מאת אברהם חלפי

***

"ישנה סימבוליות מעוררת תקווה בכך שדגלים לא יוכלו להתנופף בחלל".

ארתור סי. קלארק

***

"המין האנושי עומד בפני צומת דרכים. דרך אחת מובילה לייאוש ולאובדן תקווה, האחרת לחידלון. נקווה שנבחר נכון".

וודי אלן

 

פרידה

 

"...אנא עצום את עיניך

עכשיו אני שומע, רות

אתה יכול סופית למות

אב שכול אני כבר לא מרגיש

דמעות החורף עליך יגידו קדיש"

ברי סחרוף, בשיר "ריבונו של עולם", מאת בארי חזק, שנפל במלחמת יום כיפור