עלו ברשת

צביקה פיק פעמיים, רכילות בצפון, פיני שאוהב את ישראל (?) טפטים של סלבריטאים, מסע בתוך ירושלים ויש עוד

 

 

כוח צביקה

 

יום אחד יקום מישהו ויחקור לעומק את תופעת צביקה פיק, מוסיקאי וזמר ישראלי, שאיכשהו הפיק לעצמו חיי בוורלי הילס נוצצים - בלי לצאת את גבולות רמת גן. יצפאן מנה את צאת תקליטו החדש עם הנאחס של השנה האחרונה (פלסטינים, כלכלה על הפנים וכו'), המבקרים ביכו את סוף הקריירה שלו שוב ושוב, ורוב הרכילאים בעיתונות בכלל לא נולדו כשהאליל ניקז את נערות גוש דן אל גני התערוכה, וכאילו כלום: פיק מצליח לשוב ולהמציא את עצמו בכל פעם מחדש, ולוודא שכל העם יודע שהוא כאן כדי להישאר – פה אירוויזיון, שם טלנובלה, פה מכונית יוקרה ושם בלונדה מצודדת.

וכל ההקדמה הזו היא רק כדי להציג שני אתרים: האחד פורום מעריצי צביקה פיק בהנהלתם של אמיר לוי וציון גרינברג, שפעיל זה כחצי שנה במסגרת הפורומים של "הייד פארק", נוכח הזינוק שרשמה קריירת האליל בחודשים האחרונים. הפורום דן בכל היבטי הצביקה: שירים, ניתוחים מוזיקלים, תמונות, והרבה ענייני רכילות ובלונדות.

האתר השני הוא האתר הרשמי של צביקה פיק, שעשוי בדיוק כמו שהוא אוהב: המון כוכבים, הבזקי פלאש ונצנצים, רקע ניאוני, וכן קו עיצובי ופונט שמזכיר את "להיטון-עולם הקולנוע". שם יש דיסקוגרפיה וביוגרפיה אמינות, גלריות של תמונות מינקותו של האליל ומשיאי הקריירה ומקבץ של תמונות שלו חבוק באינטימיות עם כוכבים ובדרנים מובילים מהעולם. אבל זה כלום לעומת הבונבון: גלריה מפתיעה מתמונותיה של מילנה, הנוכחית של פיק, שמשום מה מוצגת כאן מכל זווית, אף שהאתר מתמקד באליל עצמו, ובעבודתו המקצועית. למה? ככה.

 

הגרעין הקשה של הקיום היהודי

 

על רקע "נאום צ'כוסלובקיה" של רה"מ שרון וציטוט מדברי השר פרס לראיס ערפאת "לנו אין כוונה להתאבד", הושק לאחרונה "הגרעין הקשה", אתר פרטי חדש, שאינו מציג את העומדים מאחוריו, אך מסביר את מהותו בניסיון להתבונן מעבר לאירועי הרגע, האלימות היומיומית וחבית אבק השריפה המזרח תיכונית המאיימת להתפוצץ, ולנסות לגעת ולדון בגרעין הקשה של הקיום הישראלי במקום הזה, שמרחבו קטן, אך עומקו רב.

הניווט באתר מורכב משמות של שכונות, רחובות ומבנים, שלכל אחד מהם מוקדש פרק, הכולל תמונות, ראיות היסטוריות ומסמכים, המתארים את תולדותיו והתפתחותו. הפסיפס הזה מייצר תמונה אמינה ולא אמוציונלית של הקשר היהודי לירושלים, וכמו שהמפעילים מבטיחים בעמוד הפתיחה – מעלה שאלות חדשות במקום להשיב על שאלות קודמות, וככל הנראה הם מתכוונים לשאלת החלוקה של ירושלים בכל הסדר שלום עתידי.

האתר איכותי, מושקע ומקיף, והסקירות בו מרשימות ומשכילות.

 

רינונים מקומיים

 

"רינונים" הוא שם של מדור חברה ותיק במקומוני הצפון, הנכתב כבר שנים רבות בידי רונית קיטאי. המדור מדווח על תור אצל פלסטיקאי באותה רצינות שבה הוא מדווח על דוגמנית מפציעה, והרוח הזו הועברה כעת גם לרשת, באתר שנושא את אותו שם, ומתעדכן מדי יום בסיפורים רכילותיים מחיפה והסביבה, ומכיוון שאין שם הגדרות יסוד באשר לתכנים, הרכילות חובקת תחומים: רפואית, אופנתית ומיסטיקנית, לצד סקירות של ספרים חדשים וידיעות צרכניות.

 

הקב"טיה

 

שרון בן יוסף, קצין צנחנים במילואים, המשמש היום קב"ט בקו התפר, חבר למוציאה לאור של ירחון הקב"טים "קול הביטחון", כדי ליצור את "קב"ט – השער לקב"טים ולאנשי ביטחון" הראשון ברשת. זהו אתר אינדקס, המסווג אתרים ברשת לכמה עשרות קטיגוריות – ממידע על נשק, מטווחים ואבטחת אישים ועד גדרות, מחסומים, כספות וחקירות נעדרים. לצד אלה מרכז האתר כתבות ומאמרים איכותיים מעשרות אתרים מהארץ ומהעולם בענייני בטחון ואבטחה. הסלקציה באתר קפדנית, והקישורים הם רק לאתרים "איכותיים", בהם כמה לא מוכרים ומאוד מקוריים (אתר אמריקני על המוסד, מאגרי תמונות וצילומי אוויר, עבודות סמינריוניות בנושאים בטחוניים ועוד).

בן יוסף מסביר את העילה להקמת האתר בכך שלאנשי ביטחון אין את הזמן הנדרש בדרך כלל לסרוק את הרשת על מנת להתעדכן בעניינים מקצועיים, ולשם כך ראוי היה לרכז למענם את כל המידע שעשוי לסייע להם במלאכתם.

 

לזכור לעד

 

חודשי האינתיפאדה הביאו לרשת שורה ארוכה של אתרי הנצחה פרטיים, שחלקם ניסו להתייחס לכל ההרוגים בפיגועים שביצוע פלסטינים נגד ישראלים, ואחרים התמקדו בקורבן אחד בלבד. עצם היוזמה העצמאית העידה על הביקוש הקיים לאתר גדול יותר ומקיף, שיציג מידע מהימן אודות האירוע וקורבנותיו, ויאפשר לכל גולש ללמוד יותר אודות נפגעי פעולות האיבה, והאירוע בו קיפחו את חייהם.

בשבוע של יום הזיכרון הושק אתר כזה, ממלכתי ורשמי, המופעל בידי הביטוח הלאומי ומשרד העבודה. היוזמה לעצמה ברוכה, הביצוע – לפחות בעייתי. "לעד", אתר ההנצחה לנפגעי פעולות האיבה אמנם מציג מאגר של שמות כל ההרוגים בפיגועים ובפעולות טרור, אף מתקופות שקדמו לקום המדינה, וכן מידע בסיסי על נסיבות מותם. הוא מקיף, אסתטי ומכובד, אך נעדר את כל היתרונות שמעמידה הרשת ליוזמות כאלה: אין בו תמונות של ההרוגים, גם כאלה שהתפרסמו בעיתונות (ועל כן רוב המאגר מבוסס על צלליות: צללית גבר להרוג וצללית אשה להרוגה, גם אם הקורבן בן חמש), אין מידע ארכיוני בסיסי על האירוע, והכי חשוב: אין לגולשים שום אפשרות לבטא כבוד אחרון כלפי הקורבנות, בכל דרך שהיא – אם בפרסום תגובה אישית, דברים לזכר האדם, או הדלקת "נר" מקוון, שככה, אם אתם זוכרים, החלה הרשת העברית לתפוס תאוצה (אתר "נטקינג", שהוקם בליל רצח רבין, כדי לאפשר לגולשים מהעולם להדליק נרות זיכרון).

לעומת האתר הרשמי, מצליח "קדיש", מעין בית עלמין מקוון המופעל בידיים פרטיות, להציג את החלופה הראויה. הוא מאוד אינטרנטי, מביא תמונות ומידע מן העיתונות על כל קורבן, ויוזם בעצמו כתבות זיכרון על קורבנות טרור ומלחמה. הבעיה של "קדיש" היא חלקיות המאגר שלו. אם היו למפעיליו תנאים דומים לאלה של מפעילי אתר הזיכרון הרשמי של הביטוח הלאומי, אפשר להניח שהמוצר הסופי היה אתר הזיכרון האולטימטיבי.

 

מפינלנד באהבה

 

תמי בית אור גילתה את האתר של ג'ורי מפינלנד, שביקר בארץ פעמיים, התאהב בה, ומציג לראווה תמונות מתוך טיוליו כאן, בליווי של כתוביות משעשעות (המופיעות עם מעבר העכבר). אין זה אתר ייחודי, שכן באותה כתובת מרכז ג'ורי גם תמונות מטיולים אחרים שעשה בעולם, ואפילו תמונות ילדות שלו, כתינוק בלונדיני, שמנמן וחייכן. מצד שני, ישראל זוכה כאן לטיפול אוהב, לתצוגה מרשימה של עשרות תמונות מאתרי תיירות מקומיים, ולהצגה מאוזנת ואפילו משועשעת של המצב הבטחוני והרגישות הפוליטית בתקופה האחרונה – כפי שהם משתקפים בעיני הפיני החביב, שמגדיר את פונדק אלוויס במבואות ירושלים "אולי האטרקציה התיירותית המדליקה ביותר בישראל".

 

טפטים של סלבריטים

 

אם בתקופה הטרום אינטרנטית היו ילדים מכורים לפוסטרים של כוכבי רוק והוליווד, הרי שהתחליף ברוח הזמן אינו אלא טפט למחשב, שיוצר את אותו האפקט, אבל הרבה יותר עדכני. זו אולי הסיבה שאתרי נוער רבים מאפשרים הורדות של טפטים למחשב, בניסיון לענות על הביקוש. מבין אלה, שמחנו לגלות את "סקורפיון" של אלי גולדמן, מהאתרים החביבים והאסתטיים מסוג זה, שכולו על טהרת העברית.

זהו מאגר מסווג של טפטים למחשב, המתמקד בעיקר בדוגמניות על או סתם נשים יפות, וכולן שם: מטיירה באנקס בשלל ביקינים ועד שרה מישל גלר קוטלת הערפדים. התמונות באיכות טובה, והן עושות פלאים למסך, בעיקר אם מדובר בעמדה במקום עבודה.

 

גוליבר תיירותי

 

קבוצת יוניתורס השיקה את "גוליבר", אזור מקוון וגדול למסחר במוצרי תיירות, בגיבוי של מוקד טלפוני. באתר ניתן להזמין ולרכוש טיסות, חבילות נופש בארץ ובחו"ל, להזמין חדרי מלון או לשכור רכב. האתר מבוסס על מאגרי נתונים מקוונים, המאפשרים לגולש לחפש ולהשוות מחירים בין בתי מלון, לבדוק אם יש עדיין מקומות פנויים בטיסה מסוימת, ולבצע עסקאות ישירות ברשת מול השרתים של ספקי התיירות בעולם.

מפעילי האתר טוענים למחירים אטרקטיביים, ולמאגר מוצרי תיירות מקיף. המזמינים חופשות דרך האתר ישתתפו בהגרלה חודשית של טיסה חינם לאחד מיעדי הנופש של החברה, והחברה תעביר מדי חודש דולר על כל עסקה שבוצעה באתר לטובת ילדים המאושפזים בבתי חולים או רתוקים לביתם.

 

פייבוריט

 

סיפורים מהגבעה

דומה שאין לי מספיק סופרלטיבים להחמיא ליוצרי האתר החדש של קיבוץ גבעת ברנר. מדובר בפנינה אינטרנטית, באתר ערכי, בעל משקל היסטורי, תיירותי ותדמיתי, שככל שיתפתח, יתרום יותר לקיבוץ, לתדמיתו ולגיבוש שבין חבריו.

גבעת ברנר לא זקוק לאתר על מנת להוכיח ששלו יותר גדול. הוא ותיק, גדול ומבוסס, ויש בבעלותו ענפי תעשיה וחקלאות, פארק ילדים מצליח, נגישות לאזור מסחרי מפותח ועוד. לפיכך, בחרו מקימי האתר לנטוש את הדרך המתבקשת, ובמקום להקים אתר שמציג את עדנה הפרה ואת הטכנולוגיה המשוכללת של המחלבה, התמקדו בסיפורים מתולדות הקיבוץ, מתוך הנחה שאם לא יונצחו סיפורים אלה מפי הוותיקים, בתוך כמה שנים לא יהיה מי שיוכל לספר אותם.

כך הוקם "סיפורי גבעת ברנר" על ארבע הקטיגרויות העיקריות שלו: החברים, הסיפורים, המונחים והתמונות. אזור החברים הוא מאגר ענק, המציג את כל החברים, המתנדבים, האורחים, בני הגרעינים והעולים שנקלטו בקיבוץ משנת 1928 ועד שנת 2000. על מאגר זה ניתן לבצע שאילתות שונות, למיקוד החיפוש של חברים, גם כאלה שאינם כבר בין החיים – חללי מלחמות ישראל, חללי מלחמת העולם השנייה וכו'. המידע הזה לוקט במסירות בראיונות, מתוך חוברות, וממכתבים.

אזור הסיפורים הוא מאגר של כמה עשרות סיפורים מתחומים שונים בהווי החיים של גבעת ברנר: סיפורי חברת הילדים, החקלאות, "מחסן הבגדים", קבוצת הכדורסל של הקיבוץ, חדר האוכל, הפרדס ועוד. אזור המונחים מבאר את "השפה הברנרית", קודים בעברית המובנים רק למקומיים, ולכל אחד מהם קונטקסט משלו, כמו "דופיה", שזה שם חיבה לצינור גומי פשוט המשמש להשפרצות, או "מצרינה", שזה הכינוי לאולם הספורט המארח את ליל הסדר (שילוב של מצה וארינה). אזור התמונות הוא ארכיון עשיר, שמנציח את ייחודו של הקיבוץ, את יתרונותיו, ואת רגעי השיא והשפל, כולל כמה קוריוזים חביבים, כמו עשרות החברים הצעירים, שהתמקמו באחת משנות הארבעים עירומים על גג מגדל המים, ויצרו ביחד את "מסדר הישבנים הגדול".

עמוד הבית של האתר משתנה בכל יום, ומציג בכל פעם את סיפורו ותמונותיו של חבר אחר, תמונה יומית מתולדות הקיבוץ וכן רשימה של סיפורים נבחרים, שלוקטו באקראי.

לאתר הזה יש ערך גם למי שאינו קשור בקיבוץ. הוא מקסים, מעניין, עשוי היטב, קל לניווט ועשיר בתוכן. מעבר לכל יתרונותיו, הוא מצליח לחדור את מעטפת החספוס של הדור הנוכחי, וצובט הכי עמוק בישראליות של כולנו, שחרף הקוסמופוליטיות והגלובליות, עדיין שתולה לנו עמוק בנשמה.