ביהמ"ש: אישור לשימוש חורג - פתרון זמני בלבד

17 שנים קיבלה מחצבות-כנרת אישורים זמניים להפעלת המחצבה. כשהוועדה המקומית סירבה לחדש את ההיתר, פנתה המחצבה לביהמ"ש

בית-המשפט העליון קבע באחרונה, כי מתן אישור לשימוש חורג נועד לשמש כפתרון זמני ולא פתרון קבוע. החלטת בית-המשפט ניתנה בהמשך לערעור שהגישה מחצבות-כנרת, מקיבוץ כינרת, המפעילה מחצבה בשטח שיפוטה של עיריית נצרת-עילית משנת 1982.

תוכנית המתאר החלה על האזור בו קיימת המחצבה אינה מתירה שימוש במקרקעין למחצבה. במשך שנים ניתנו היתרים זמניים לשימוש. ההיתרים חודשו מדי שנה, עד לשנת 1995. בשנה זו סירבה הוועדה המקומית לתת היתר נוסף לשימוש חורג. על החלטת הוועדה המקומית הוגשו שני עררים אשר נדחו. כתוצאה מאי-מתן ההיתר, לא ניתן למחצבות-כנרת רשיון לחציבה ולשימוש בחומרי נפץ לעבודות החציבה. המערערת הגישה עתירה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לבטל את החלטת הוועדה המקומית, ולאפשר לה שימוש חורג. העתירה נדחתה על-ידי בית-המשפט לעניינים מינהליים ומחצבות-כנרת ערערה לבית-המשפט העליון.

המערערת טענה, כי המחצבה פועלת מזה 17 שנים על-פי היתרים שהוצאו על-ידי הרשויות השונות וכי פרנסתו של קיבוץ כנרת נשענת על המחצבה.

כנגד, טענה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של נצרת-עילית, כי ההיתרים אשר ניתנו במשך 17 שנים היו בלתי חוקיים, וכי המצב הקודם, בו ניתנו היתרים זמניים מדי שנה אינו מצב תקין. מאחר שעל האזור לא חלה תוכנית מקומית או מפורטת המתירה שימוש למחצבה, הדרך שהיתה פתוחה בפני המערערת לשימוש במחצבה היא קבלת היתר לשימוש חורג.

לדברי עו"ד יחיאל שמיר, בית-המשפט העליון קבע, כי שימוש חורג נועד לשמש כפתרון זמני. עוד נקבע, כי ההיתרים אשר ניתנו למערערת מדי שנה ניתנו שלא כדין. העליון דחה גם את הטענה, לפיה החלטת הוועדה המקומית אינה סבירה, משום שהמחצבות מהוות את עיקר פרנסתו של קיבוץ כינרת.

בית-המשפט סבר דווקא, כי המחצבה מעכבת את פיתוח אזור התעשייה של נצרת-עילית, ובכך נפגעת פרנסתם של אלפים מתושבי נצרת העיר. העירייה, נקבע, רשאית לקבוע כי האזור ישמש לפיתוח תעשייה בהתאם לתוכניות, ולא להתיר שימוש חורג הנוגד את התוכנית.