הטרגדיה של היישוב אדורה

בתו בת החמש של יעקב שפי נרצחה. אשתו ושני בניו נפצעו. ויקטור גרינברג נפצע קשה בפיגוע ואיבד את אשתו קתרינה. גם בנם נפצע. "באנו לכאן כמו טיפשים", אומרת אחת התושבות

תושבי ההתנחלות אדורה שבדרום הר חברון התעוררו אתמול בבוקר (שבת) לתוך זוועה. חלק גדול מהתושבים היו בבית הכנסת והתפללו, אחרים היו בבתיהם ואכלו את ארוחת הבוקר, כשהחל מסע הרצח של המחבלים (על האירוע עצמו - בקישור מימין).

ביישוב אדורה גרות 50 משפחות וכ-300 תושבים. היישוב קיים כבר 18 שנה. לדברי צביקי בר חי, יו"ר המועצה, "היישוב הוקם על פי צרכי ההתיישבות של ישראל כגרעין של בית"ר".

 

יעקב איבד את בתו

 

יעקב שפי, תושב ההתנחלות, שוטר במשטרת חברון בן 31, שבתו בת החמש דניאל נרצחה בפיגוע סיפר ל-ynet שהמחבלים ירו גם לעברו מטווח קצר, אולם לא פגעו.

"הייתי בבית הכנסת. שמענו קצת אחרי השעה תשע מספר יריות. לא תארתי לי שמדובר בפיגוע. כשהתחילו להישמע צרורות הבנתי שמשהו לא בסדר. רצתי הביתה, בפתח הבית ראיתי שני אנשים לבושים מדי צה"ל ושכפ"צים, שאלתי אותם אם קרה משהו, הם לא ענו והתחילו לירות לעברי. הכדורים עברו לי ליד הראש ובין הרגליים. הנשק שלי היה בתוך הבית, ולא יכולתי להשיב באש, לכן רצתי מיד מהמקום. צעקתי בכל היישוב 'מחבלים, מחבלים'".

שפי הגיע לבית שכנים וניסה לברר מה עלה בגורלם של אשתו שירי ושלושת ילדיהם, שהיו באותה עת בבית. לאחר דקות אחדות הגיעו חבריו למקום וסיפרו לו כי משפחתו נפגעה. "ראיתי את אשתי מובלת באלונקה וצועקת לעברי 'רצחו לנו את הילדים'. ניגשתי אליה. היא סיפרה בבכי ש'המחבלים נכנסו לתוך חדר השינה ופתחו באש לעברנו מטווח קצר. הילדים התחבאו מתחת למיטה וביקשתי מהם שלא ייבכו כדי שהמחבלים לא ישמעו אותנו, וניסיתי להדוף את המחבל החוצה. אחרי כמה שניות של ירי הם יצאו משם'".

מאוחר יותר הגיע האב לבית החולים "ברזילי" באשקלון, שם נותח בנו בן הארבע. בביה"ח מאושפזים גם אשתו בת ה-29 ובן נוסף, בן שנתיים, במצב קל עד בינוני. לדבריו, "המשפחה עברה ליישוב לפני ארבע שנים ואני לא מתכוון לעזוב אותו כעת". דניאל שפי תובא למנוחות היום ב-12:00 בקריית גת.

 

"מצאתי את אמא מתה"

 

"נכנסתי לחדר של אחי הקטן וראיתי שהוא מכוסה בדם. רצתי לחדר של ההורים והם שכבו במיטה פצועים. ניסיתי להציל את אמא, אבל היא מתה", את התיאור המצמרר הזה השמיע אתמול (שבת) איליה גרינברג (19) מאדורה, שמחבל הרג את אמו קטיה (45) ופצע את אביו ולדימיר (48) ואת אחיו נתן (15). איליה ישן בחדרו כששמע את היריות, אך המשיך לישון כי לא העלה על דעתו שהן נורו בתוך הבית.

המחבלים התחילו את מסע ההרג שלהם בקומה התחתונה של הבית, שבה נמצא חדר השינה של ההורים. הם ירו ופצועו אנושות את קטיה, שמאוחר יותר מתה מפצעיה. ולדימיר נפצע קשה בראשו ובידו. משם המשיכו המחבלים לקומה השניה. הם נכנסו לחדרו של נתן, בן הזקונים וירו בו.

קתרינה (קטיה) גרינברג ומשפחתה עלו ממולדביה. שכנתם, נטליה אוקשץ, סיפרה כי "הם מאוד אהבו את המקום, ואת החיים כאן. אני יודעת שהם רצו לגור בבית עם אדמה, וחיו כאן בשלווה. הם עבדו מאוד קשה. האמא עבדה בבית אבות, ואני יודעת שהיא הגיעה הבוקר בשמונה הביתה, אחרי משמרת ארוכה בלילה, היא היתה אמורה לנוח ואז לשוב לעבודה. הטרגדיה היא שהבעל בכלל לא היה בבית כל השבוע. הוא עבד בנמל התעופה בן גוריון, והגיע הביתה רק לסוף השבוע. ואז קרה מה שקרה".

אושרץ אמרה כי הגיעה ליישוב ב-1992 מאוקראינה. "באנו לכאן כמו טיפשים. טיפשות הובילה אותנו לגור כאן, כי לא היה לנו איפה לגור. אבל אחר כך התאהבנו במקום ונשארנו. עכשיו אנחנו חושבים לעזוב את המקום הזה. דיברנו על זה גם עד עכשיו, אבל האירוע הזה חיזק אצלנו את ההחלטה לעזוב כמה שיותר מהר. אני אוהבת את המקום, הוא יפה, קריר, ממש שוויצריה קטנה. קשה לי לחשוב על זה שאנחנו נהיה במקום אחר, אבל אין ברירה. חייבים לעזוב, בשביל הילדים. מסוכן מאוד לגור כאן".

 

"מדובר באבידה כבדה"

 

יעקב כץ (50) שנהרג בפיגוע התגורר בהתנחלות בשכירות, יחד עם בנו יהודה (8). יעקב היה אתמול בבית הכנסת ביישוב, שם שמע את צרורות הירי של שני המחבלים. הוא עזב במהירות את בית הכנסת בדרך לביתו, הסמוך לביתם של משפחות שפי וגרינברג, לשם חדרו המחבלים. הוא הספיק להגיע ממש עד לפתח הבית, אולם המחבלים הבחינו בו במעלה הרחוב וירו בו. יעקב נפצע קשה מאוד ונפטר כעבור זמן קצר. עובדים סוציאליים שהגיעו לאדורה לקחו את בנו לאחת המשפחות ביישוב וסיפרו לו כעבור מספר שעות את החדשות הקשות.

גרושתו של יעקב מתגוררת בארה"ב, ואתמול קיבלה את הבשורה הקשה על מות בעלה לשעבר.

כץ, ד"ר למחשבים, עלה לפני למעלה מ-20 שנה לישראל מברית המועצות. הוא החל בפרויקט חממה טכנולוגי ועבד בחברת מחשבים. "הוא היה אדם שההתיישבות היהודית הייתה חשובה לו, ומדובר באבידה כבדה", אמר יו"ר המועצה צביקי בר חי.

כץ, גרוש, הותיר אחריו שני ילדים: יהודה שגר איתו ביישוב ומריסה בשנות העשרים לחייה שלא גרה בארץ.

 

פנה למחבל: "תיזהר יש מחבלים ביישוב"

 

אריק בקר בן 21 השתחרר לפני שבועיים ממילואים בבקעת הירדן, לאחר שגוייס בצו 8. בסוף השבוע הגיע לאדורה לבקקר את הוריו, ושם נרצח. אריק בקר שמע את קולות הירי בבית הכנסת ביישוב ומיהר לאזור הפיגוע. שם הבחין באחד המחבלים לבוש מדי צה"ל. אריק חשב בתמימות כי מדובר בחייל צה"ל ולא ידע כי הטעות הזאת תעלה לו בחייו. "תיזהר יש מחבלים ביישוב", פנה אריק למחבל, אך זה שלף את נשקו וירה באריק למוות. דני שואף, שהיה במקום, סיפר כי אריק עוד הספיק לקרוא לעבר המחבל, "אנחנו מאדורה, אל תירה".

משה בקר, אביו של אריק, קיבל בדמעות את הבשורה הקשה. "הוא נולד בחג השבועות ועוד שבועיים היינו צריכים לחגוג לו יום הולדת. אבל במקום עוגת יום הולדת יהיה לי קבר", אמר משה.

אריק גדל בישוב אדורה, והוא בן לאחת המשפחות הוותיקות ביישוב. הוא השתחרר לפני זמן קצר מצה"ל שם שירת בהנדסה קרבית. רק באחרונה התחיל ללמוד במכינה.

אריק הותיר אחריו הורים, עדה ומשה ושני אחים מבוגרים ממנו, יצחק ונחום.

 

"המחבל ניסה להיכנס, והתחבאתי באמבטיה"

 

ענת הררי, בת 41, שנפצעה באורח בינוני בכתפה בהתקפת המחבלים, סיפרה ל-ynet כי "ראיתי את אחד המחבלים במו עיני. אחרי השעה 9 בבוקר התעוררתי ושמעתי יריות, הסתכלתי מחלון המטבח וראיתי בחור צעיר בן 18 או 19 עם מדי צה"ל ושכפ"ץ בצבע שחור. התקשרתי להורי ושאלתי אותם מה קורה ביישוב. הם אמרו לי שכנראה מדובר בתרגיל צבאי אבל פתאום המחבל התחיל לירות לעבר הבית ונפצעתי בכתף. אחרי שנפלתי, הוא המשיך לירות לעבר כל החלונות וניסה להיכנס דרך הדלת שהיתה סגורה. התחבאתי כל אותו הזמן באמבטיה, הייתי על הרצפה, מדממת בצורה קשה, וכל הזמן הזה דיברתי עם ההורים שלי בטלפון וחיכיתי עד שבאו לחלץ אותי".

הררי נמצאת בבית החולים "ברזילי" בחדר הטראומה. הררי, סטודנטית לניהול באוניברסיטת תל-אביב, גרה ביישוב משנת 89', אומרת ש"למרות שיש גדר בישוב תמיד יש חששות שארוע מעין זה יקרה. אני לא חושבת כרגע לגבי העתיד האם לעזוב או לא". היא אם לשניים אבל היא הייתה בבית לבד באותה שעה.

 

בהכנת הידיעה השתתפו אפרת וייס, חנן גרינברג, טובה דדון ואטילה שומפלבי