מאז ש"נפרשה" רשת האינטרנט החלו לזרום בה ביטים רבים של קבצים מכל סוג שאפשר להעלותו על הדעת, כמו תמונות, מסמכים, סרטים ומוסיקה. אבל הורדות הקבצים התבצעו בעיקר מהאתרים עצמם. הקושי העיקרי היה - ועודנו - בנגישות לקבצים, למצוא אותם ברשת.
אין, למצער, אתר אחד בעולם שמכיל את כל המידע שלו אתם זקוקים. מנועי חיפוש כמו אלטה ויסטה אינם ידידותיים במיוחד; לך תמצא מתכון לפיצה ברשימת תוצאות שכוללת מאות אתרים אישיים של גולשים שמצאו צורך לציין שמדובר במאכל האהוב עליהם.
תוכנת איי סי קיו הביאה למהפכה אמיתית משום שהיא מבוססת על קהילה, ובמקרה זה חברים ועמיתים לעבודה, אנשים שאנחנו חולקים עמם תחומי עניין משותפים. ובכל זאת, למרות שא`, שנמצא ברשימת האיי סי קיו שלי, ואני, מעריצים שרופים של להקת "סוניק יות`", אין לו את השיר "דירטי בוטס", מתוך האלבום "גו". איי סי קיו לא השכילה לפתח בחוכמה את הקהילות שלה, ולכן אתקשה לאתר מעריצי סוניק יות` דרך איי סי קיו, על מנת לצרפם לרשימה שלי.
כדי לאתר גולשים נוספים בעלי טעם מוזיקלי דומה לשלי, קמה ההמצאה הגאונית של תוכנה להחלפת קבצים בין גולשים, כמו "נפסטר". אחרי שאתקין את התוכנית ואפעיל אותה, חיפוש של המלה "סוניק יות`" יציג רשימה של כל שירי הלהקה שנמצאים במחשבים האישיים של המשתמשים האחרים שמחוברים למערכת. בשלב זה אוכל להוריד שירים ואפילו לצ`טט עם הגולשים האחרים תוך כדי.
אבל המציאות אינה כה אידילית. שירים רבים שניתנים להורדה חינם אין כסף מוגנים בזכויות יוצרים, על ידי חוקי המדינות השונות ואמנות בינלאומיות. הגולשים, שמורידים שירים מוגנים אלה, כמו גם אלה שמעלים אותם לאינטרנט, עוברים על החוק. אמנם, אכיפת החוק באינטרנט רופפת ביותר, אך 300,000 מעריצי להקת הרוק הכבד "מטאליקה", שהגישה ל"נפסטר" נחסמה בפניהם על פי בקשת הלהקה, משום שלכאורה החליפו ביניהם קבצים משירי הלהקה - מוכיחים שיש שעדיין מנסים.
גונבים גם שירים ישראלים
ועדיין, החלפת קבצי מוסיקה בין גולשים ברשת היא חדשות ישנות: עוברים לסרטי קולנוע מלאים. התמונה מטושטשת והצליל לא ברור, אמנם, אבל כבר היום ניתן להוריד מהאינטרנט את שובר הקופות הקולנועי "גלדיאטור", למשל, באמצעות "סקאור" (scour), תוכנה להחלפת קבצים בין משתמשים באינטרנט.
אם לשפוט מהפופולריות הגואה של אתרי הגונבות (Warez) ותוכנות להחלפת קבצים, יש לא מעט גולשים שמעדיפים לבהות בפניהם המפוקסלים של יואכין פניקס וראסל קרואו, כוכבי "גלדיאטור", על פני פרידה מ-28 שקלים וכיתות רגליים בחיפוש אחרי מושב חמקמק באולם הקולנוע החשוך.
תהליך ההפצה של סרט פיראטי פשוט מאוד: באולם קולנוע חשוך יושב אדם ומכוון בחשאי מצלמת וידאו דיגיטלית אל מרכז האקרן. אחר כך הוא מעביר את קובץ הסרט למחשב האישי ולאינטרנט. משם, הדרך אל עשרות אלפי מחשבים אישיים ברחבי העולם היא קצרה.
ד`, בת 22, גילתה את נפסטר לפני כשישה חודשים. בעיניה, זו תוכנה מצוינת להורדת "שירים שאתה אוהב לשמוע ברדיו אבל בחיים לא היית קונה את האלבום". כן, היא מודעת לכך שהיא מורידה שירים שמוגנים בזכויות יוצרים ולא, היא לא קונה פחות דיסקים מאז גילתה את התוכנה.
לטעמה, היופי בתוכנות כדוגמת נפסטר טמון ב"תחושת הביחד". היא לא מודאגת מפני קריסת נפסטר. "הכוח של המשתמשים באינטרנט, בעיקר יכולת התחמנות שלהם, הוא עצום. אם נפסטר תיעלם, יהיו אחרות במקומה. בכל מקרה, אני לא מאמינה שאשלם בשביל להוריד שירים", היא אומרת.
מרנין לגלות שהגולשים הישראלים תקעו דגל עברי גאה גם בנפסטר הבינלאומית. הקלדת השמות של מיטב אמני ישראל במנוע החיפוש של התוכנה מניבה אוסף עשיר למדי של שירים בעברית. למשל, שירים של שלום חנוך, להקת הנחל, וגם מקומם של אריק איינשטיין ולהקת משינה אינו נפקד.
מעניין לגלות שאקו"ם, שממהרת לפעול נגד אתרים ישראלים שמציעים להורדה שירים ישראלים, מודעת לתופעה אך אינה פועלת בשלב זה. "הנושא בבדיקה", אומרת איריס מיטל, דוברת אקו"ם.
נספטר: גיבורים עממיים
הפופולריות של נפסטר רבה עד כדי כך שבאוניברסיטאות ובמקומות עבודה מסוימים אסרו את השימוש בה, לאחר שגילו שהיא זוללת כחצי מתנועת האינטרנט במחשבי המוסדות.
אין פלא, איפוא, שמנהלי נפסטר הם גיבורים עממיים בעיני המשתמשים ונבלים גמורים בעיני ראשי תעשיית המוזיקה.
התביעה הראשונה הוגשה על ידי ההתאחדות האמריקנית של יצרני ומפיצי הקלטות מוזיקה. בעקבותיה הוגשו תביעות נוספות על ידי להקת הרוק הכבד מטאליקה והראפר ד"ר דרה. נוסף על חסימת 300 אלף, מעריצי "מטאליקה", כ- 230 אלף משתמשים ממעריצי הראפר ד"ר דרה סולקו מן השירות לפי בקשת האמן.
"חברות התקליטים לא דואגות ליוצרים אלא לזכויות שלהן, והן מנסות לעצור טכנולוגיות חדשות כדי לשמר את השליטה שלהן", אומר דרור פויר, פרשן בעיתון הכלכלי המקוון "דה מארקר". "אי אפשר לעצור את נפסטר ודומותיה. למה לי לשלם 70 שקל לדיסק, אם אני אוהב רק שיר אחד? שוק דיגיטלי פתוח וחופשי יגרום לפריחה כלכלית הרבה יותר מעוד מאה אלף עותקים של איזה זמר".
לאחרונה הודיעה נפסטר על כוונתה לשתף פעולה עם אמנים עצמאיים שאינם חתומים אצל חברות התקליטים הגדולות. במסגרת שיתוף הפעולה יוצעו להורדה שירים של אלפי אמנים באמצעות התוכנה. לא ברור אם יעדיפו הגולשים את האמנים העצמאים על פני האמנים המסחריים המפורסמים, אך נראה כי מנהלי נפסטר מנסים להסיר מעל עצמם את הכתם של "תוכנה פיראטית". ההתאחדות האמריקאית של יצרני התקליטים הביע תמיהה על צעד זה וטענה כי מדובר בניסיון של החברה להציל עצמה מבחינה משפטית ולהסיח את דעת הגולשים.
בתעשיית המוזיקה עובדים על פתרונות אפשריים. פתרון אחד הוא שילוב פרסומות, כמו החברה הישראלית everad שהוציאה את תוכנת playJ, נגן המאפשר להוריד שירים ולנגן אותם תוך כדי צפייה בפרסומות.
פתרון נוסף הוא מיקרו-פיימנטס – לאפשר למשתמש לקנות שיר במחיר נמוך. פתרונות נוספים כוללים הורדת שירים כצ`ופרים והיתר בתשלום, ופיתוח טכנולוגיה שמונעת ממשתמש ליצור יותר משני עותקים לשיר.
נפסטר ו- MP3.com הן פורצות דרך בתחומן, בזכות חדשנותן אך לא בהכרח בשל תחכומן או יכולתן לראות למרחוק. אם נפסטר גרמה לראשי תעשיית המוזיקה למרוט את שערותיהם, הדור החדש של התוכנות עלולות לגרום לראשי תעשיית הבידור לשיר את שירת הברבור שלהם, אם לא ישחו עם זרם הטכנולוגיה ולא נגדו.
דומה, שגם אם תקרוס נפסטר בסופו של דבר, את מקומה בהיסטוריה היא כבר רכשה, ושינתה לחלוטין את תעשיית המוזיקה, את היחסים בין אמנים לבין מעריצים, ואת הדרך שהמאה ה- 21 תתייחס לזכויות היוצרים.
... המשך הכתבה ב"כתבות נוספות"