לפני שלמדנו לאיית "פסטה"

מקרונים אדומים בסירים גדולים של מפעל ההזנה לילדי ישראל. הגיע הזמן לשוב אליהם

כשהיינו בני עשר נכנסנו לקודש הקודשים. תמיד עמד שם ריח טוב של בצל מוזהב ועגבניות מאודות, הכמון והפלפל השחור הטרי עיקצצו בנחיריים, ואם מישהו בכה, או סתם היה ילד ביום בלי נחמה, נמצאה לו מבשלת שופעת-ממדים, רכה ועטויה בסינור, שעטפה אותו באהבה וברחמים ובמלמולים מרגיעים בערבית-יהודית-מגרבית.

כשהיינו בני עשר, יום אחד בחודש עשינו תורנות מטבח בבית הספר שסיפק לנו לא רק כישורי למידה בסיסיים אלא גם ארוחות צהריים חמות. לילדי עולים משבעים תפוצות זה היה חשוב במיוחד, מפני שלרוב הם שבו הביתה אל מקררים עצובים, פעורים וריקים.

 

היה מיתון, ולכולם היה קשה פחות או יותר במידה שווה. תחת שלטונה של מפא"י ההיסטורית קראו לארוחות האלה "מפעל ההזנה לילדי ישראל", ובבתי הספר נבנו מטבחים מאולתרים. שלנו שכן באולם ההתעמלות, ועד היום, כשאומרים "כדורסל", המוח שלי מאותת "לביבות גבינה". שחומות, פריכות, חמות, מלוחות. שלושים שנה אני מנסה לשחזר את המתכון, כי אף פעם לא יצא לי לעשות תורנות ביום של לביבות ולכן, לצערי, אני לא זוכרת. אם מישהו מכיר ויודע ומוכן לחלוק עימנו את הנחמה החמה הזאת, אני מבטיחה לפרסם אותה כאן במהרה.

יש אנשים שאוכל תמיד מרגיע אותם, ויש כאלה שמוצאים נחמה באורז עשוי היטב, במרק עוף מהביל, בפנכה של מיסו יפני, בנשנושים ובפיצוחים. תזונאים סבורים ששוקולד מסייע לזרימה תקינה של סרוטונין, אחד החומרים שעושים מצב רוח טוב, בנבכי המוח. רופאים ממליצים על פסטה לפני טיסות ארוכות כתרופת-מנע לג'טלאג. ואני נרגעת מסיר גדול של מקרונים אדומים, עתירי זכרונות, מנחמים עד שדמעה קטנה מתגלגלת במורד הלחי. אם היא נופלת לתוך הסיר, לא נורא. וחוץ מזה קל להכין אותם, לעומת הטרחה הכרוכה במרק עוף, וילדים יכולים להשתתף. לפחות בערבוב. את קילוף הבצל וחיתוכו יעשו מבוגרים אחראיים. דמעות, אם יהיו, ירגיעו את העיניים אחרי שנגמור לקצץ. אם אין לכם בבית, תוכלו למצוא את כל המצרכים במכולת השכונתית, ושניים-שלושה בצלים, גם בעידננו המנוכר, עדיין ניתן לקבל בהשאלה משכן.

לסיר גדול של מקרונים אדומים צריך:

2 בצלים גדולים או 3 בינוניים

50 גרם מרגרינה או שמן בישול טוב, לא שמן זית

5 קופסיות קטנות של רכז עגבניות, רצוי של "טל"

קילוגרם מקרוני עבים

3 כוסות מים לרוטב

4 ליטר מים לבישול המקרוני

2 כפות מלח לסיר הבישול של המקרוני

מלח, פלפל, פפריקה אדומה מתוקה וכמון לפי הטעם – לרוטב

 

וכך עושים:

קוצצים את הבצל לקוביות קטנטנות.

ממיסים מרגרינה או מחממים שמן בסיר קטן. מוסיפים את הבצל ומזהיבים, לא משחימים, על אש קטנה. מגירים אל תוך הסיר את רסק העגבניות ומערבבים עם הבצל המוזהב. מוסיפים 2 כוסות מים ומערבבים: אם זה סמיך כמו חומוס, מוסיפים עוד חצי כוס עד כוס של מים, לקבלת מרקם של טחינה דלילה. מוסיפים תבלינים. מביאים לרתיחה על אש גדולה ומערבבים, מנמיכים את האש ונותנים לרוטב לבעבע קלות ולהצטמצם מעט.

שופתים סיר גדול מאד ובו 4 ליטר מים ו – 2 כפות מלח על הכיריים.

כשהמים רותחים, מחליקים פנימה בזהירות את המקרוני ומערבבים. מתבוננים בהוראות הבישול שעל השקית, ומוסיפים לזמן הבישול לפחות דקה או שתיים. אנחנו לא רוצים פסטה אל דנטה כאן, אלא משהו רך יותר.

מסננים את תוכן הסיר במסננת הכי גדולה שיש בבית.

מחזירים את המקרונים לסיר. כן, כן, חובבי הבישול האיטלקי: כאן נפרדות דרכינו. אתם יכולים ללעוג לפרוצדורה הבאה כאוות נפשכם, אבל תאמינו לי – היא עובדת יפה.

מוסיפים את תוכן סיר הרוטב לסיר הפסטה, מערבבים נמרצות.

מבשלים את המקרונים על אש קטנה עם הרוטב, כ – 4 או 5 דקות, עד שהאדום-האדום יידבק היטב לאיטריות. טועמים לתיקון התיבול: התבשיל הזה אוהב להיות מלוח, מפולפל ומדיף ניחוחות כמון.

מכבים את האש ומתעללים באיטריות: בסכין גדולה, קוצצים אותן בגסות לנוחות הטף, כדי שלא יסתבכו, יתלכלכו וירגיזו את הוריהם. מכסים את הסיר במכסה וממתינים חמש דקות.

מגישים בקערה ע-נ-קית, בצרוף מזלגות למספר הסועדים. הכי מרגיע, הכי נעים ומשפחתי, זה כשכולם אוכלים מקרונים אדומים מקערה אחת, ליד שולחן הקפה בסלון, בניגוד לכללי הטעם הטוב, הנימוס האיטלקי, הגינונים הפולניים והכתוב בספרי ההליכות מכל העדות.

אם נשאר משהו בקערה, מאשפזים אותה במקרר. אפשר לחמם בתוספת 2-3 כפות מים וערבוב נמרץ, כדי שלא ייחרכו לנו האיטריות הכי מנחמות בעולם.