מטען או חפצי ערך

זוג מבוגר, שמשאבת אינסולין יקרת ערך נגנבה ממנו במהלך שוד במדריד, נאלץ להתפלפל עם חברת הביטוח כדי לקבל את ההחזר ההולם. הם נאלצו להסתפק בפחות ממחצית הסכום

באמצע אוקטובר 2001 טיילו בני הזוג ש', שניהם בגיל פנסיה, בעיר מדריד. השעה היתה 21:00 בערב, והם היו במרחק כמה עשרות מטרים ממלונם, כששלושה שודדים תקפו אותם. השודדים הממו את בני הזוג ושדדו מהם ארנק ובו כרטיס אשראי וכסף, ותכשיט יקר ערך. בנוסף, תלשו השודדים מגופו של הבעל משאבת אינסולין ולקחו אותה איתם. משאבה זו היא מכשיר מציל-חיים, והיא מיועדת לענות על בעיות של חולי סוכרת, אשר הזרקת אינסולין ידנית אינה יכולה להועיל להם. מחירה – כ-13,000 שקל.

מייד עם שובם ארצה פנו לחברת כלל ביטוח, שבה ביטחו עצמם טרם צאתם לחו"ל. מפאת גילם, שילמו בני הזוג עבור ביטוח ל-13 ימי נסיעה סך 723 שקל, סכום גבוה לכל הדעות. עיקר מסע-התלאות שהעבירה אותם כלל היה כרוך במשאבת האינסולין.

 

אחרי שבועיים

 

ב-26 באוקטובר, פחות משבועיים אחרי השוד, הגישו בני הזוג את תביעתם לחברת כלל תוך פירוט האובדן והנזקים. התביעה נשלחה בדואר רשום מהיר, ומשלא התקבלה כל תגובה, התקשרו בני הזוג לברר מה קרה. בכלל אמרו להם, כי לא קיבלו את המכתב. התביעה נשלחה שוב, למרות שרשות הדואר אישרה להם, כי אדם מטעם חברת כלל חתם וקיבל לידיו את המכתב.

כשהגיעה התשובה, הוברר כי החברה מוכנה לפצות את בני הזוג ב-3,128 שקל בלבד. הם מחו, ציינו את השווי הריאלי של נזקיהם, ודרשו לפצותם. במכתב הודגש, כי לאחר השוד קיבל הבעל משאבת אינסולין בהשאלה, ומאחר שאין להם כסף להסדיר את רכישתה ולשלם תמורתה, הוא יאלץ להשיבה ולחזור להזריק אינסולין באופן ידני, דבר שיעמידו בסכנת חיים.

 

אחרי חודשיים

 

"לפנים משורת הדין", כהגדרתה, הסכימה חברת כלל להוסיף עוד 2,954 שקל. בני הזוג לא הסכימו לכך, ובשלב זה גם דרשו את פירוט הבסיס לתחשיבי הסכומים הללו. הדבר כבר היה ב-20 בדצמבר, 2001 - כמעט חודשיים מאז הגשת התביעה.

כשהגיעה תשובת כלל התברר, כי היא מתייחסת למשאבת אינסולין כאל 'דבר ערך' ולא כאל 'מטען רגיל', ומשום כך תשלם עבורה רק 300 דולר (סכום הכיסוי לדברי ערך), במקום 1,500 דולר (סכום כיסוי למטען רגיל). בני הזוג השיבו כי המשאבה היא בגדר מטען, כשם שמזרק רגיל, שבו משתמש חולה סוכרת הוא חלק ממטענו. לכן שבו ודרשו את מלוא הפיצוי על פי הפוליסה. עוד ציינו, כי בעוד שער הדולר באותם ימים כבר עמד על 4.5 שקל לערך, חברת כלל המשיכה לחשב את הפיצוי על פי שער של 4.2 שקל בלבד.

 

אחרי חצי שנה

 

כלל הזדרזה להשיב, כי "דברי ערך" בפוליסה כוללים מכשירים חשמליים. היות שמשאבת אינסולין עובדת בעזרת סוללת חשמל, הרי היא מתאימה להגדרה זו. לכן, הודיעו, אין שינוי בעמדתם.

מבחינתם של בני הזוג זה כבר הגדיש את הסאה. למעלה משלושה חודשים אחרי השוד, על צווארם מונחת חרב התשלום הגבוה לחברה המספקת את המשאבה החיונית – וכלל מתפלפלת איתם על "מהו מכשיר חשמלי".

בתשובתם הנזעמת לחברה כתבו: "נניח, לשיטתכם, שהמשאבה היא אכן מכשיר חשמלי, וככזו היא 'דבר ערך'. האם הייתם אומרים אותו הדבר על ווקמן המופעל באמצעות סוללה? הם גם את זה יש להגדיר כ'דבר ערך'?".

 

אחרי חמישה חודשים

 

והנה, שוב טענו בכלל כי לא קיבלו את המכתב. הימים ימי אמצע מרץ 2002, חמישה חודשים אחרי השוד. המכתב נשלח שנית. בראשית אפריל הודיעה כלל שוב, כי אין שינוי בעמדתה.

באותם ימים הלך והתקרב מועד פרעון הצ'קים שנתנו בני הזוג לחברה שסיפקה את משאבת האינסולין החליפית. החברה, אגנטק, הסכימה להמתין עד שיתקבל הכסף, והצ'קים ניתנו לה לתאריכים, שלגביהם אפשר היה לשער כי הפרשה תסתיים. כעת, כשכל הפיצוי שהסכימה חברת כלל לשלם להם עומד על מעט יותר מ-6,000 שקל, נאלצו בני הזוג לוותר.

באמצע אפריל 2002 הם חתמו על המסמכים וקיבלו את הסכום הזה. אם לא די בתחושת חוסר האונים הכללית שלהם, סיפרו לנו בני הזוג, כלל המשיכה לחשב את הדולר לפיצוי על פי שער של 4.2 שקל לדולר, בעוד שבזמן התשלום השער כבר האמיר ל-4.8 ולמעלה מזה.

 

תגובת כלל

 

עפרה ליית, דוברת החברה: רישומי השיחות בכלל ביטוח אינם מגלים שום זכר לטענה שמכתב "לא התקבל". על פי התיעוד, בשיחת טלפון ב-26.10.01 ביקש בנם של בני הזוג וקיבל הנחיות להגשת תביעה. ב-8 בנובמבר כבר הגיע מכתב תלונה ששיגרו בני הזוג אל אחד מאמצעי התקשורת, שלאחר בדיקה קצרה המליץ להם לפנות בדרך המקובלת. אין שחר על כן לסיפור על "המכתב שלא הגיע".

התביעה התקבלה במשרדנו ב-13 בנובמבר 2001. ב-21 בנובמבר 2001 נשלחה למבוטח המחאה על סך 740 דולר על פי השער באותו יום, שהיה 4.220 שקל לדולר. ההמחאה כללה את הפיצוי עבור שני המבוטחים בניכוי השתתפות עצמית. בגלל הנסיבות המיוחדות הוצע גם פיצוי מיוחד בסך 700 דולר, לפנים משורת הדין. הפיצוי הוצע בכתב סילוק מיום 13 בדצמבר 2001 על פי שער הדולר באותו יום שהיה 4.223 שקל לדולר. נציין כי מקסימום הפיצוי על פי הפוליסה היה 300 דולר בלבד.

צר לנו על הנזק שנגרם למבוטח. עם זאת, כחברת ביטוח אנו יכולים להציע פיצוי אך ורק על פי הפוליסה שסיכוניה חושבו מראש. רכישת משאבת אינסולין אינה בתחום הסיכונים הנכללים בתחום פוליסות הביטוח הסטנדרטיות (בריאות או נסיעות) שהיו בידי המבוטח. כאמור לפנים משורת הדין, סכום הפיצוי המקסימלי הוכפל עבור שני הנוסעים כדי לסייע להם בנזק שלא היה בר ביטוח.

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות