מהפכה אל הפחת

סינגלים חדשים: אביב גפן מדכא, כנסיית השכל מרוסנת, דייויד ברוזה שומר על רמה גבוהה ושלמה בר מעניק פרשנות מעניינת לשמוליק קראוס. גבע קרא עוז סוקר (ואתם יכולים להאזין להם, למטה מימין)

 

 

 

אביב גפן - שיר עצוב

 

באמת עצוב השיר הזה. מדכא. כמו החיים, ככה המוזיקה. השמועות לקראת תקליטו החדש של גפן מרחיקות לכת, ויש מי ששמע אותו שגורס שמדובר בתקליטו הטוב ביותר עד עתה. הסינגל הזה לא חושף משהו שלא הכרנו מגפן. טקסט ילדותי ושירה מעצבנת. הלחן כובש, אבל נדמה שגפן כותב מזה עשור את אותו השיר. ציון: 7.5

 

כנסיית השכל - בואי מהפכה

 

כמו תמיד, סינגלים של הכנסייה צופנים בחובם להיט. גם השיר הזה קליט להפליא, מצטט את המקורות הנכונים, וניגן בצליל הגיטרה האופייני. לשמחת הקהל, שירתו של הסולן העגמומי, צנועה מבעבר, כך שהפאתוס שמאפיין לא מעט שירים של הלהקה, מרוסן במעט. ועדיין, אין פה הפתעות מיוחדות. ציון: 7.5

 

דויד ברוזה - זה הכל או כלום

 

גם הסינגל השני מהתקליט החדש של ברוזה שומר על רמה גבוהה. השיר קצת ארוך מדי, אבל ברוזה, כדרכו, מצליח לספר בו סיפור שלוקח את המאזין למקום אחר. השירה קצת מהוססת, אבל הגיטרה המקסימה כתמיד עושה את העבודה, כמו גם העיבוד המזרחי קמעה. ציון: 8

 

שלמה בר והברירה הטבעית - זמר נוגה

 

זה טבעי, אבל עדיין משמח. העיבוד המחודש של בר והברירה מעניק פרשנות חדשה ומעניינת לקלאסיקה של שמוליק קראוס. העובדה שמדובר בשיר נפלא אינה חדשה, אבל בר מצליח לתת לו פאנצ'ים חדשים, שמחדדים את הנוגות של השיר הנוגה הזה. ציון :8