למה העלינו את מחיר הסולר

באירופה עדיין הרבה יותר יקר, הפגיעה בענף ההובלה דווקא קטנה, ויש סוכריה בדרך. בועז סופר, בכיר במשרד האוצר, מסביר

העלאת הבלו (מס) על הסולר, במסגרת התוכנית הכלכלית שאישרה הממשלה, עוררה ביקורת על רקע המיתון בו שרוי המשק, ובכלל זה, ענף ההובלה. לפני ההעלאה עמד הבלו על סולר על כ-11 אגורות לליטר, ועתה הוא עומד על 36 אגורות. הבלו על ליטר בנזין, לעומת זאת, עומד על 2.11 שקל. מדובר בפערי מיסוי שאין להם אח ורע בעולם המערבי כולו, שהשפעתה ניכרת בתקבולי המס: בעוד שצריכת הסולר השנתית הייתה גבוהה בשנת 2001 בכ-20 אחוז מצריכת הבנזין, ההכנסות מבלו על סולר הסתכמו בכ-360 מיליון שקל, בהשוואה לכ-5.7 מיליארד שקל שנגבו מבלו על בנזין.

המיסוי על דלק לתחבורה נועד לפצות על הנזקים הנגרמים לתשתית הכבישים, לאיכות הסביבה, לבריאות הציבור. באופן כללי, הנזק שנגרם למשק מפליטות מזהמים ממנועי דיזל ובנזין דומה, בעוד שהנזק לתשתית הכבישים נגרם רובו ככולו משימוש בצי הרכב הכבד - משאיות ואוטובוסים. תרומתו של רכב פרטי לנזקי התשתית זניחה. משמעות הדבר היא שנטל המס על סולר ועל בנזין צריך להיות דומה, ולכל היותר ניתן להתחשב במידת מה בתפקידו התעשייתי של הסולר. כדי לצמצם את פערי המיסוי הגדיל משרד האוצר את אגרת הרישוי של רכב דיזל, וקבע תוספת שונה בין רכב פרטי למסחרי. למרות זאת, לכלי רכב עם מנועי דיזל עדיין יש יתרון, בעיקר כרכב מסחרי. בנוסף, התוספת לאגרת הרישוי אינה מבטאת את נזקי השימוש ברכב, כיוון שאלה תלויים בהיקף הנסיעה ובצריכת הדלק. למרות זאת, ישקול משרד האוצר כעת, עם העלאת המיסוי על סולר, את הפחתת התוספת לאגרת הרישוי שמשלמים בעלי רכבי דיזל.

ברוב מדינות המערב מוטל מס גבוה על סולר לתחבורה, בדומה למס על בנזין, בעוד שעל סולר לתעשייה ולחימום מוטל מס נמוך. רק בישראל ובאיטליה מוטל מס אחיד על סולר לשימושים שונים, כדי למנוע זיופים. ואולם, באיטליה שיעור המס על סולר קרוב לזה המוטל על בנזין. בכלל, המס המוטל על בנזין בישראל ובאירופה, הינו דומה. אבל באירופה המס הממוצע על בנזין יקר בכשליש מהמס הממוצע על סולר לתחבורה (מלבד בריטניה: שם המס על סולר זהה לזה המוטל על בנזין). בישראל המס על בנזין יקר פי שישה מאשר על דיזל.

העלאת הבלו על סולר לתחבורה גורמת להתייקרות מוגבלת בלבד של מחירי המוצרים בענף. הביקוש לשירותי הובלה כמעט לא מושפע ממחיר השירות, בעיקר בשל היעדר תחליפים - הובלה ברכבות, למשל. גם משקלו של מחיר הדלק במחיר לצרכן של ההובלה הינו נמוך. בכל מקרה, רצוי שמחירי ההובלה ומחירי המוצרים הסופיים, גם אם הם יתייקרו במקצת, יגלמו את נזקי השימוש בכלי התחבורה.

בוויכוח שלאחר ההעלאה, נשמעה הטענה, כי עקב המיתון יגבר הפיתוי לצרכנים של שירותי הובלה לפנות לחאפרים זולים, שאינם מקפידים על שעות מנוחה, ועל תקרת המשקל המותרת להובלה. אבל גם הם משלמים מחיר זהה על הסולר, כך שהעלאת מחירו לא מעניקה להם למעשה שום יתרון. הסדרת הפעילות בענף ההובלה אינה קשורה למערכת המס, ומשרד התחבורה פועל, בשיתוף מועצת המובילים, בכיוון זה. היה אפשר גם להותיר את מחיר הסולר על כנו, ולייקר את הבנזין. הרוב הדומם של בעלי המכוניות הפרטיות היה, סביר להניח, ממשיך ומשלם את המחיר החדש. אבל צעד כזה לא היה במקום בשל נטל המס הגבוה על בנזין, והפער הרחב במיסוי בין בנזין לסולר.

לסיכום, בהתחשב בנזקי השימוש ברכבי דיזל, העלאה מדודה של הבלו על סולר מקטינה רק במקצת את העיוותים שגורם פער המיסוי בין הבנזין לסולר. ובכל מקרה, השפעתה על המחיר לצרכן זניחה בלבד.

 

הכותב הוא סגן בכיר לממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר.