העולם נגד יאיר דלאל

שלושה פסטיבלים בינלאומיים ביטלו את השתתפותו של המוזיקאי הישראלי בשל מדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים. דלל: "זו מכת מוות לאמנות שלי"

שלושה פסטיבלים בינלאומיים, בצרפת, יפן וזנזיבר, ביטלו לאחרונה את השתתפותו של המוזיקאי הישראלי יאיר דלאל בשל מדיניותה של ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים. במכתב הביטול שהתקבל בשבוע שעבר ממנהל פסטיבל "Ziff" בזנזיבר, כותב המנהל האמנותי של הפסטיבל, יוסוף מחמוד: "אני מאד מצטער להיות נושא הבשורה, ומקווה שתבינו את המצב מנקודת ראותנו. יש לנו הרבה מאד מוזיקאים 'ערבים', יוצרי קולנוע ואמנים שמשתתפים בפסטיבל, ולאור ההפרה הבוטה של זכויות אדם של ממשלתך בישראל, אנחנו בפסטיבל Ziff, חשנו מחויבות להוציא את ההצהרה הזו". וזאת למרות שבהקדמה להצהרה, כותבת הנהלת הפסטיבל: "פסטיבל ZIFF בזנזיבר… חוגג גיוון תרבותי ומקדם למודעות בין תרבויות שונות ולאינטגרציה ברוח אחווה והבנה".

דלאל, אמן שעוסק ביצירה ומסתפק במועט, לא מתלונן על המצב גם כשקשה, ומעלים עין מחוסר הפרגון של תחנות הרדיו הישראלי, בהן עורכים מוזיקליים חייבים לקבל אישור מיוחד להשמיע את המוזיקה שלו, מאחר וזו מזכירה להם מוזיקה ערבית. אלא שהביטולים האחרונים מרתיחים את דמו. הנהלת הפסטיבל בזנזיבר הודיעה לדלאל על ביטול הופעתו כדלקמן: "בזמן שאנו עסוקים בהכנות לאירוע, מתחוללת מלחמה באזור ממנו באים רבים מהאמנים שלנו. דיווחים מחרידים ומטרידים מגיעים אלינו מפלסטין, עם סיפורים על סבל ואלימות. התוקפנות הישראלית החריפה וחיי היומיום של הפלסטינים מתמלאים בטרור. מספר רב של קריאות להחרמת ישראל הגיעו אלינו מפלסטין, ארצות ערב, ארצות אירופה כמו גם אנשים פרטיים מישראל ומוסדות ישראלים. יוצרים ערבים ביקשו מאתנו להצטרף לגינוי הבינלאומי כלפי ישראל… הפסטיבל מגנה את הממשל הישראלי הנוכחי בגלל הכיבוש הבלתי חוקי של אדמות פלסטין והחרפה במצבם של הפלסטינים החיים תחת הכיבוש. הפסטיבל מצטרף למקהלה בה חברים אנשים אוהבי שלום בעולם, הקוראים לחרם על ישראל. לא תהיה נוכחות ישראלית רשמית בפסטיבל ובתרומה ללחץ הגובר על הממשלה הישראלית, אנו מקווים שתרמנו את חלקנו הקטן בתמיכה בזעקה הפלסטינית לשים קץ לכיבוש ולאלימות". "מבחינתי זו מכת מוות", אומר דלאל ומסביר, "זו מכת מוות לאמנות שלי, לי כאדם יוצר, לקריירה, לפרנסה ובסופו של דבר גם למדינת ישראל".

 

"הצרפתים הם הפשיסטים הכי גדולים"

 

לדבריו, המצב רק ילך ויחריף אם לא יימצא הסדר מדיני-פוליטי, וגם אם כן, לא בטוח שהעולם ישוב ויחבק בשמחה אמנים ישראלים. "לאט לאט נסגרים בפנינו מקומות שבהם היתה לנציגות האמנים הישראלים חלק בתרבות, זה אישי וציבורי וזה פוגע ביכולת הקיום. זו מכה אנושה כי זה לא שבארץ אנחנו לא אכלנו אותה. כשבמצב הנוכחי אם מישהו שומע מוזיקה עם אוריינטציה ערבית, ישר שואלים אותו איך הוא מעז בימים כאלה לשמוע מוזיקה ערבית", הוא אומר ומתקשה להבין למה הוא, כאמן, צריך לשאת בתוצאות הכיבוש והמצב במזרח התיכון, מה גם שמדובר בפסטיבלים שקוראים לשלום ואחווה. לפסטיבל בזנזיבר, אגב, אמור היה דלאל להגיע כמעט ללא תשלום, במטרה לעבוד וליצור שיתופי פעולה עם מוזיקאים מקומיים ואורחים של הפסטיבל.

גם הפסטיבל היפני "Kondolota" והפסטיבל הצרפתי ”Music Metisses" באנגולם ביטלו את הופעותיו. "אנחנו מוחרמים, מה לעשות, זה קטע פוליטי", אומר דלאל. אבל מה שהקפיץ אותו במיוחד היה הביטול הצרפתי: "אנחנו מוחרמים בצרפת מפני ששרון הוא מלך ישראל", אומר דלאל, "זה שהם הפשיסטים הכי גדולים שהיו מסוגלים לבחור בלה-פן, זה לא חשוב".

הפסטיבל הצרפתי שלח אף הוא מכתב שבו נכתב בפירוש כי הסיבה לביטול המופע של דלאל היא בחירתו של אריאל שרון לרשות הממשלה. הוא מספר, בין היתר, על חנות לממכר דיסקים השייכת למכון העולם הערבי בפאריז, שעד לפני זמן לא רב מכרה דיסקים שלו, ובביקורו האחרון בעיר האורות, הסביר מנהל החנות שהוא לא רוצה דיסקים עם חותמת ישראלית בחנותו. "מישהו צריך לעשות משהו בנידון", אומר דלאל בכעס, "לא מדובר בסוריה או בעיראק שלא רוצים אותנו. מדובר בצרפת, איתה יש לנו קשרים דיפלומטיים ותרבותיים. מה קורה פה?".

דלאל חושש שהארגונים המנהלים של הפסטיבלים הבינ"ל יוותרו מלכתחילה על הזמנת אמנים מישראל, בשביל להימנע מהצורך לבטל ברגע האחרון וגרימת אי-נעימות לכל הצדדים. "במקרים כאלה, אפילו לא נדע שלא הזמינו אותנו מסיבה פוליטית, פשוט ניעלם מבמת המופעים". זה עדיין לא קרה, אבל החשש הגדול שלו הוא מביטול ההזמנה לפסטיבל Womex, ארגון בין לאומי למוזיקת עולם, שמתקיים מדי שנה ובו נאגדים כל האמנים החשובים בתחום.

הפסטיבל היפני, אגב, התנה לדבריו של דלאל את ההזמנה בהגעת נציגות של משלחת פלסטינית המקבילה למשלחת הישראלית, ככל הנראה לשם איזון של תקינות פוליטית. "אנחנו לא יכולים כרגע להיות בקשר של חזרות עם פלסטינים שגרים ביריחו למשל, אז מה אני אעשה? אני הופך להיות בן-ערובה בידי האמנים הפלסטינים מפני שאם הם לא יגיעו אני לא אהיה מוזמן. זה לא שפוי", הוא אומר.

 

כמה טוב להיות אחינועם ניני

 

דלאל מקנא באמנים ישראלים כמו אחינועם ניני שהעבירו את פועלם לחו"ל. "אולי מכיוון שהיא חיה ומופיעה בעיקר בחו"ל, היחס של העולם כלפיה הוא כבר לא כאל זמרת ישראלית וזה נהדר בשבילה. אני גר כאן ולכן אין לי יכולת לאבד את הזהות הישראלית שלי בעיני העולם. זו בחירה שלי, אבל זה לא פשוט". עם זאת, דלאל לא רוצה לחיות בשום מקום אחר, למרות שהמחשבה עברה בראשו לא פעם. "זה רעיון שנופל וקם ופשוט לא יעבוד בשבילי. יש אנשים שיותר קשה להם לעזוב את המקום בו הם נולדו, יצרו וחיו. אני מקנא באנשים שיכולים לעשות את זה, באחינועם ניני, באיציק גלילי (כוריאוגרף ישראלי ומנהל להקה מצליח בהולנד הממומן על-ידי ממשלת הולנד – מ.י), או אישתר. חוץ מזה, איפה אני אפגוש את העיראקים הזקנים שלנו ומי יעשה להם טוב על הלב בגיל 80?"

בין הקוראים להחרמת האמנים היהודים ישראלים בחו"ל, רומז דלאל, נמנים גם אמנים ערבים ישראליים. "זה לא מפתיע כששומעים התבטאויות של אמנים ערבים בתחומי הקו הירוק. אני משוכנע שהם לא מתכוונים לפגוע בי ספציפית, בייחוד כשמדובר בחברים", הוא אומר, "אבל הכעס שלהם מובן לי, כי גם הם סובלים, גם להם זה כמעט בלתי אפשרי להופיע. בטח שלא בתוך ישראל, ובעולם הערבי הם נחשבים כבוגדים".

דלאל חושב שהדרג המדיני צריך להתגייס להגנה על האמנים, ממש כמו שקרה כאשר ארגון הכדורגל הבינלאומי "fifa" שקל לבטל את השתתפות הנציגות הישראלית במשחקיו כתוצאה מלחץ העולם הערבי. "אסור לוותר בנקודה הזו", הוא אומר, "במקומות בהם יש קשרים דיפלומטיים, צריכים ללחוץ ולבקש הסברים. בייחוד ממדינה כמו צרפת".