אפרת באה מן הים

אפרת בן-צור אירחה את קרני פוסטל וברי סחרוף במופע שונה ומיוחד. אסף נבו היה שם

אפרת בן-צור מביאה איתה לבמה משהו מיוחד, שונה לפחות מרוב מה שמוכר בארץ. בהופעה חמישית בסך הכל, מסביבה הרכב נגנים שזה עתה גובש ולפניה קהל אוהב ותומך, הפתיעה בן-צור לטובה. כשהיא במיטבה מתגלה הכוכבת של תיאטרון 'גשר' כזמרת לא פחות טובה משהיא שחקנית. ברגע שמתחברים אל המיוחדות שבה וזורמים איתה, נשאר רק ליהנות.

אחת השאלות המעניינות והבעייתיות במקרה של בן-צור היא סוגיית הקול. יש כאלה שנכנסים למקלט כשהיא פותחת את הפה, ולעומתם כאלה שרואים בקול הדק והגבוה שלה פנינה נדירה, שצריך לצלול לעומק כדי למצוא אותה, אבל המאמץ שווה. עדיף, מתברר, להשתייך לקבוצה השנייה. הקול של בן-צור מקסים, אם כי מעט מטריד לעיתים.

היא פותחת ב"אתמול בלילה עליתי לשמיים / רציתי לראות אותך / התגעגעתי", בישיבה על כיסא עם גיטרה, ההרכב מסביבה והקהל מוחא כפיים מיד בפתיחה. מיד אחר כך מגיע 'באתי והלכתי' במסע קודר ומסתורי אל תוך הנפש של עצמה, פנימה והחוצה. 'יש עוד מקום', הביצוע החלש של ההופעה, הוא ניסיון כושל לחבר בין הלחן הלא מפותח והקול הילדותי לבין רוק אייטיז אפל, וגם כשבן-צור בוחרת לצעוק, עטופה באפקט מהדהד, זה לא יוצא משכנע. גם 'במו ידיי', לחן של אביתר בנאי למלים של רחל, לא עולה יפה, כשהשירה הקלאסית של בן-צור נתקלת בעיבוד שמבליט את מעברי התופים של עודד פרח וכמה לחיצות קלידים חזקות בסיום רק מגבירות את הקונטרסט.

אבל מיד אחר כך מתחילים להגיע הפיצויים. היא חוזרת לגיטרה ומקדישה את 'איש רע' "לאנשים הרעים שעמוק בפנים הם קצת קצת טובים". בן צור חושפת זרמי עומק כנים, הבעה מלאת רגש וצרור כוונות טובות. השיר, שהתחיל מעט חלש, מתפתח באופן חיובי ומאוד מעניין ומתברר כאחד היפים שלה. בשיר שאחריו 'ילדה שרה לנחל' של לאה גולדברג, הכל מתחיל להתחבר. הלחן, העיבוד הנכון, הקול הבשל יותר, האסרטיביות בשירה, הפסנתר החשמלי שלוקח סולו, הבס-תופים המתואמים. שיר נהדר בביצוע נהדר.

 

סחרוף, פוסטל והצ'לו מצטרפים

 

אבל זו היתה רק ההתחלה. קרני פוסטל מצטרפת בעיתוי המתאים, בהתחלה ללא צ'לו, לביצוע 'הלא ידענו', שיר נוסף של גולדברג שלקוח מהאלבום. את העיבוד הקצבי והמפתיע מוביל שילוב הקולות הנהדר של השתיים. באמצע השיר יש מעין עצירה, פוסטל מתיישבת, מרימה את הצ'לו אל בין רגליה וידיה, נותנת סולו מרשים עם סאונד מעולה, וכשהיא מסיימת שתיהן חוזרות לקצב. 'שמש' נפתח בשירת א-קפלה משותפת, בצירוף קולות מופלא בין הנמוכים של פוסטל לצלולים כבדולח של בן-צור, כמו דואט של אם ובת. כשההרכב מצטרף ובעקבותיו הצ'לו של פוסטל נוצר רגע אמיתי של קסם.

ואז, כאילו משום מקום, עולה סחרוף כדי להוביל את 'אני אחכה'. האיש לא צריך לעשות הרבה, רק לנגן באקוסטית ולשיר קצת, וככוכב אמיתי מיד עושה הנוכחות שלו את אלה שמסביבו לטובים יותר. ההרכב של בן-צור שעד אז היה עצור-משהו, משתחרר לפתע, ומנפק ביצוע רוקנרול אנרגטי, שאחריו מגיע הרגע הכי יפה בהופעה. בן-צור, פוסטל וסחרוף צוללים באומץ אל עומק הבאר ודולים ממנה ביצוע מפתיע ומרשים ל'לילה לילה', אחד הסטאנדרטים הגדולים של אסתר עופרים. בן-צור פוצחת בשירה, רק היא והגיטרה, ומנפקת איכות נדירה. בפזמון נכנסת פוסטל עם צ'לו מדויק בסאונד מהמם, וכשהקול המשונן של סחרוף מעמיד את הבית השני עם הגב אל הקיר מציפים הפסנתר והתופים את האוזניים בפרחים.

 

אין שום סיבה לחכות

 

פוסטל יורדת, וסחרוף נשאר ל'אבק בנעליים'. בן-צור שרה את הבית השני ומאחה עדינות עם כוח. בפזמון מעניקה הזעקה אפופת האפקטים שלה בקולות הרקע מימד אחר לשיר. סחרוף יורד ובן-צור נשארת לביצוע טוב של 'גם הים נסוג' בליווי פסנתר בלבד. ההדרן הראשון הוא 'קח אותי' בביצוע מינימליסטי ורך, בנגינה רק על מיתר אחד, רק היא והגיטרה. כשההרכב שב מגיע 'צועדת' בביצוע קאברטי מוטרף מעט, שכולל צעקות וצחוקים הנישאים בחלל, עם סיומת מסוחררת.

בשיר האחרון, צוללת בן-צור נמוך, אל תוך המים הקרירים, רק כדי לעלות לשוב ולהתפרקד על החוף, פשוטת איברים, כשגלי הקלידים והגיטרה מלחכים את קצות אצבעותיה. הקהל שלה, אוהב ומפרגן, שהקפיד להעניק להופעה אווירה טובה ואנרגיות חיוביות, מחזיר אותה להדרן לא מתוכנן, לביצוע נוסף של 'אני אחכה'. אבל לבן-צור אין שום סיבה לחכות – רק להמשיך ולהופיע ולהתחיל לחשוב על האלבום הבא.