הכנסת תומכת ברוכבי האופנוע!

נכון, זה נשמע כמעט בלתי אפשרי, אך נראה כי נבחרי העם מכירים בעיוות הביטוח לרכב דו-גלגלי. באמת...

אין לנו ספק שיהיו מי שירימו גבה, ישאלו על מה בעצם כל המהומה ויתקשו להבין את משמעות המהלך. אך עובדה אחת אינה ניתנת לערעור. ישיבת הכנסת אישרה ביום ד' (22.5) בקריאה ראשונה תיקון לחוק פקודת ביטוח רכב מנועי, המאפשר השתתפות עצמית בתביעות ביטוח חובה ברכב דו-גלגלי – החל מקטנועים צנועי נפח וזולים לרכישה ועד אופנועי ספורט ותיור חזקים ויקרים. ועכשיו כדאי כנראה להסביר במה בדיוק מדובר, ומדוע אנו מייחסים לתיקון "קטן", "אישור בקריאה ראשונה", משמעות גדולה כל-כך.

 

הקטנוע, והאופנוע

 

אין צורך להסביר מדוע אנו מתייחסים לכלי רכב דו-גלגליים בחיוב. ראשית, הם מאפשרים חווית תנועה שאינה דומה לנהיגה ברכב, עם כל המשתמע מכך. לכך יש להוסיף את בעיות התעבורה בישראל, במיוחד אלה של הכרך. מצוקת החנייה בערים הגדולות אינה עניין חדש. למעשה, מדובר בבעיה מהגדולות והמטרידות של הציבור (היצרני) בישראל. לא רק זו הדורשת מאתנו לחפש מקום חנייה בודד ומזמין ליד הבית, עבודה או סתם כך ברחובות העיר. כידוע, עומס התנועה בתוך ומסביב למרכז הארץ הופך במקרים רבים את הנסיעה לסיוט מתמשך. פקקי תנועה ארוכים בשעות השיא הפכו לחלק משגרת היום, מבלי שמדינת ישראל תספק פתרון. בין היתר מכיוון שהתחבורה הציבורית אינה עומדת בסטנדרטים מקובלים ומגבילה מאד במגוון האפשרויות והיעדים.

אך יש בעיות נוספות. כמו אובדן כרוני של שעות עבודה, מנוחה, "זמן איכות" עם המשפחה ופגיעה בבריאות הנפש והגוף. כך גם בזבוז משווע של כספים המתבטא בצריכת דלק מיותרת, בלאי מכאני מוגבר ואפילו תאונות מיותרות עקב צפיפות מוטורית. ועוד לא הזכרנו זיהום אוויר מוגבר. בקיצור, אנחנו חושבים שכלי דו-גלגלי הוא כלי תחבורה חשוב לאין שיעור במדינת ישראל.

 

אבל…

 

המדינה אינה עושה את חייהם של הבוחרים בתנועה "על שניים" (גלגלים, לא רגליים) קלים. למען האמת, היא עושה הכל (כמעט) כדי לשכנע אותם לוותר על התענוג.

ראשית, כמו במקרה של מכוניות, המיסוי הרב הופך מחיר רכישת קטנוע או אופנוע בישראל גבוה בכל קנה מידה. ולא מדובר רק באופנועים השייכים לקצה העליון של תעשיית הרכב, אלא גם קטנועים פשוטים ובסיסיים. שנית, תעריפי ביטוח רכב דו-גלגלי גבוהים מאד, ומונעים רכישה של כלי זולים במיוחד לצורך תחבורה בסיסית, בעיקר על-ידי צעירים מוגבלים ביכולתם הפיננסית. בנוסף, תעריפים אלה מונעים את שימוש פופולרי יותר בכלי על-ידי בעלי מכוניות, אשר עשויים היו לרכוש קטנוע לצורך ניידות בתחומי העיר.

הסיבות לתעריפים הגבוהים מוכרות לנו היטב. אופנוע הוא רכב רגיש לפגיעה ויקר יחסית לתיקון. קחו בחשבון כי לא מדובר רק בתאונות קשות, אלא גם נפילה מזדמנת ברחוב. בנוסף, תאונה תוך כדי רכיבה תגרום כמעט תמיד פגיעה בגוף הרוכב. העובדה כי רכב דו-גלגלי אינו מצויד בהגנה "סביבתית" המצויה במכונית, הופכת את הרוכב לפגיע הרבה יותר.

וכאן נכנס לחישוב עלויות המבטחים – אלה הקובעים את גובה הפרמיה - מרכיב כספי נוסף. פגיעות בגוף מבוטחות על-ידי ביטוח החובה, ורוכבים דו-גלגליים עושים בכך שימוש, לעיתים קרובות מוגזם. רוכבים ותיקים, אנשי ביטוח ומשטרה יודעים לספר כי לא פעם נאלצות החברות לשלם סכומים גבוהים לרוכבים שנפלו ולא נפגעו, אך תבעו בכל זאת פיצוי. גורם מקורב במיוחד לענף הביטוח סיפר על האבסורד: "מגיע רוכב שנפל מקטנוע בתוך העיר. אנחנו יודעים, והוא יודע שאנחנו יודעים, שלא נגרם לו כל נזק. אולי חבורה קלה ביד. אך מיד הוא תובע, תוך שנוצר מאזן אימה מסוים. אם לא נסכים, תגיע כנראה תביעה גדולה ומכבידה. אם נסכים לשלם כמה אלפי שקלים, הוא יצא מרוצה והעניין ייסגר. במרבית המקרים אנחנו אפילו לא מתאמצים לגלות אם הוא משקר. פשוט משלמים וחוסכים הרבה כאב ראש והפסדים גבוהים הרבה יותר בעתיד".

 

התוצאה

 

חברות הביטוח הרימו כמובן קול צעקה, ותעריפי ביטוח החובה אכן התייקרו. ממחיר שהיה סביר פחות-או-יותר, עלה סכום ביטוח החובה לקטנוע 125 סמ"ק קטן ל-3,050 שקלים. הסיבה המוצהרת הייתה כמובן שרוכבי האופנועים מייצגים סיכון בטיחותי גבוה יחסית לכלל משתמשי הרכב, ולכן אין כל סיבה שאלה האחרונים יממנו את "תרמית הפגיעה" המוזכרת.

ייקור ביטוח החובה הרחיק כמובן עוד יותר רוכבים מכלי דו-גלגליים, מסיבה פשוטה. תשלום ביטוח חובה גבוה כל כך בכל שנה תמורת התענוג לרכב על קטנוע שמחירו 2,000 שקלים, נראה חסר פרופורציה. בכל מקרה, הוא הופך את הכלי לפחות אטרקטיבי.

 

השינוי

 

וכאן אנו מגיעים לרעיון השתתפות עצמית של הרוכבים בביטוח החובה, אותו הובילו חברי מועדון האופנועים הישראלי ויבואני הרכב הדו-גלגלי. כוונת המהלך היא לחייב כל רוכב אופנוע התובע את ביטוח החובה בהשתתפות עצמית בשיעור שאינו עולה על תגמולי הביטוח. השתתפות העצמית תוגבל לנזק שנגרם לרוכב אך לאחר שינוכו הוצאות רפואיות, ותחול על תביעות בעייתיות - אותן התיקון מנסה למנוע - והקשורות לכאבים, אי יכולת לעבוד וכו'.

שוב, הכוונה כאן היא למנוע תביעות סרק מיותרות המעיקות על המבטחים ומתבטאות בגובה תשלום ביטוח החובה. וגם אם הפיצוי לרוכב הנפגע יהיה קטן יותר לעיתים, יגרום החיסכון של מיליונים רבים בכספי ביטוח להוזלת תעריפים עתידית. זאת כמובן, אם חברות הביטוח אכן "יפצו" בעתיד את הרוכבים על הקטנת מספר התביעות הנאמדות בעשרות מיליוני שקלים. יש המעריכים כי בסופו של דבר יתכן והתעריפים יוזלו בשיעור של עד 1000 שקלים בשנה.

 

התמיכה

 

חברי מועדון האופנועים אומרים כי הצעה זו זכתה לתמיכה נלהבת של ועדת השרים לענייני חקיקה והמפקחת על הביטוח במשרד האוצר. עובדה זו התבטאה היטב בהצבעה שנערכה כאמור בכנסת. ח"כ אליעזר (צ'יטה) כהן הציג את התיקון לחוק וזכה לתמיכה של נציג הממשלה, שר המשפטים מאיר שיטרית (רוכב אופנוע ותיק). בהצבעה שנערכה תמכו 40 חברי כנסת - ששהו שם ללא ספק עקב ההצבעה על התקציב שנערכה באותו יום – מכל גווני הקשת הפוליטית, מול מתנגד אחד בודד.

אם תרצו, עובדה זו מלמדת בפני עצמה כי מדובר בשינוי של ממש. לא רק בהפיכת תעריפי הביטוח להגיוניים ונסבלים יותר, אלא גם בכך שחברי כנסת ישראל תמכו לראשונה בהיסטוריה בהצעה שתהפוך – אולי – את הרכיבה על דו-גלגלי לעניין פשוט ומקובל יותר.