קרנות הפנסיה: העתיד לוט בערפל

קרנות הפנסיה, שמהן אמורים רובנו לחיות כשנהיה בגימלאות, סובלות מגירעונות עתק של 60 מיליארד שקל, חלקם מסיבות אובייקטיביות וחלקם כתוצאה מניהול שערורייתי, בלשון המעטה, לאורך שנים. כדי למנוע את קריסתן ולערוב לתשלומי הפנסיה שלנו, החליט האוצר לשלול מההסתדרות את השליטה בקרנות, להלאים אותן ולמנות להן מנהלים מורשים. איך נוצר גירעון גדול כל-כך? מי אחראי? האם הקרנות יפשטו את הרגל? האם הפנסיה שלנו תיפגע? האם כדאי למשוך את הכספים? ומה הפתרון? כל השאלות, כל התשובות

לפני חודשיים חוקקה הכנסת חוק ולפיו עובדי מדינה חדשים לא ייהנו יותר מפנסיה תקציבית, אלא יבוטחו בקרנות הפנסיה הקיימות. האם על עובד מדינה חדש לחשוש כי בעוד 30 שנה הוא יזדקק לקיצבה להבטחת הכנסה? מן המפורסמות הוא שקרנות הפנסיה מצויות בגירעונות עתק. מנהלי הקרנות מתקוטטים עם פקידי האוצר האם להתחשב בתוחלת החיים המתארכת לצורך חישובי הפנסיה. האוצר כבר נאלץ להלאים קרן אחת, קרן פועלי הבניין, ובדרכו להלאים קרנות אחרות.

באי-הסדר הזה, האם ראוי לברוח לחיקן החמים של קופת גמל או תוכנית חיסכון? האם כספי הפנסיה בסכנה? מה קורה ומה יקרה לפנסיות שלנו. כל השאלות, כל התשובות.

 

האם קרנות הפנסיה הישנות בדרך לפשיטת רגל?

 

טכנית, כן. יש להן גירעון אקטוארי של כ-60 מיליארד שקל. מהותית, לא.

 

מה זו קרן ישנה?

 

לצד פנסיה תקציבית, שמשולמת לעובדי מדינה מקופת המדינה, יש שני סוגי קרנות פנסיה: ישנות וחדשות. הסוג השני נפתח ב-1995, והוא רלוונטי לעובדים שהחלו לחסוך לפנסיה מאותה שנה ואילך. זה מיעוט העובדים. הרוב מצוי בקרנות ישנות - מבטחים, קרן גימלאות מרכזית, מקפת וכו' - שנסגרו ב-1995 למבוטחים חדשים. בקרנות הישנות יש גירעון. בקרנות החדשות אמור להתקיים איזון.

 

מה זאת אומרת שבקרן פנסיה יש גירעון אקטוארי?

 

זה סוג של חשבון שיש לו שני צדדים. בצד אחד רושמים את ההכנסות הצפויות של הקרן. אלה באות מתשלומים חודשיים של עובדים ומעסיקים, ומרווחים שיש לקרן הפנסיה על השקעות שנעשו בכספי מבוטחים (ריבית על אגרות חוב, הכנסה משכר דירה). בצד השני רושמים את ההוצאות הצפויות. אלה הן תשלומי הפנסיה לגימלאים והוצאות הניהול של הקרן. את החשבון הזה עושים לכל שנה, מחברים ביחד 100 שנה קדימה, ומקבלים תוצאה. מצאו כי בקרנות הישנות יש גירעון (עודף הוצאות צפויות על הכנסות צפויות) של 56 מיליארד שקל (ללא עלות ההטבות המיוחדות). לכן, טכנית, הקרנות האלה צפויות לפשוט רגל, כלומר לא לעמוד בהתחייבויות שלהן לשלם פנסיות בעתיד.

 

וזה מה שיקרה?

 

לא. יש החלטת ממשלה שקובעת כי אם הקרנות יסכימו להגביל את תוספת השכר המבוטח לפנסיה ל-2% לשנה, ואם יסכימו לתוכנית הבראה - הממשלה תיתן ערבות מדינה לתשלום הגירעונות שלהן. הממשלה הודיעה לבית-הדין הגבוה לצדק שהיא עומדת מאחורי החלטה הזו.

 

אז מה הבעיה?

 

מי ששולט בקרנות הפנסיה היא ההסתדרות. היא, במישרין ובעקיפין, ממנה את הדירקטורים והמנהלים של הקרנות הישנות. עד היום לא הסכימה ההסתדרות לבצע את שני התנאים שנקבעו לצורך השגת ערבות המדינה לפנסיות.

 

מדוע?

 

בעיקרו של דבר ההסתדרות מאמינה שהממשלה מבלפת. ההסתדרות מעריכה כי הממשלה תיתן את הערבות המיוחלת גם אם לא יבוצעו שני השינויים שנקבעו. די ברור כי הפנסיונרים של קרן פועלי הבניין יקבלו גם בשנה הבאה את הפנסיה שלהם, על אף שהקרן הזו תפשוט רגל בסוף השנה הנוכחית. פקידי האוצר (אגף שוק ההון הוא המפקח על הפנסיה) מסכימים עם ההערכה הזו.

 

כלומר, תהיה ערבות מדינה לפנסיה שלנו?

 

כן, ולכן במהות העניין אין מה לדאוג, אלא אם המדינה כולה תתמוטט. אבל הייסורים לא תמו.

 

מה זאת אומרת?

 

מכיוון שההסתדרות אינה מבצעת את הגבלת השכר המבוטח ואת תוכנית ההבראה, החליט משרד האוצר להלאים את קרנות הפנסיה. הוא מתכוון לשלול מההסתדרות את השליטה בהן, ולמנות מנהלים מורשים מטעמו. אלה אמורים לבצע את שני המהלכים.

 

סליחה? הממשלה מדברת על הפרטה, ובפנסיה היא הולכת על הלאמה?

 

כן, ובצדק. אם הממשלה נדרשת לשלם 60 מיליארד שקל, די הגיוני שהיא תרצה לבדוק טוב את החשבון, ולנהל את העסק כדי שהגירעון לא יגדל עוד יותר.

 

באיזו עילה יכולה הממשלה לתפוס ולהלאים את קרנות הפנסיה?

 

היא יכולה להשתמש בשתי טענות מרכזיות: שהקרן לא תוכל לעמוד בהתחייבויות שלה, או שהיא מנוהלת גרוע ומנהליה לא מקיימים את הוראות החוק.

 

איפה עומד הליך ההלאמה?

 

המפקחת על הביטוח לשעבר פתחה בהליכים נגד כל קרנות הפנסיה הוותיקות, בטענה שהן לא תעמודנה בהתחייבויות שלהן. הוועדה המייעצת לביטוח הודיעה על כוונתה להמליץ על הלאמת הקרנות. בתוך כשבועיים יופיעו מנהלי הקרנות לשימוע. מכיוון שעל העובדות אין ויכוח, סביר להניח כי הוועדה - בהנחה שעד אז שר האוצר ימנה מפקח על הביטוח - תמליץ על מינוי מנהלים מורשים לכל קרנות הפנסיה. אם שר האוצר - הסכמתו לעניין חיונית - לא יתקפל, יודיע משרד האוצר על ההלאמה. יש לשער כי הקרנות יפנו לבית-המשפט, ושם העניין יוכרע.

 

איך נוצר גירעון גדול כל-כך?

 

יש ויכוח אם אכן הגירעון גדול כל-כך. יש אקטוארים - מומחים לתרגיל החשבונאי שתואר לעיל - שטוענים כי המספר מנופח מדי. בבסיסו הנחה כי בעתיד יעלה השכר הריאלי בשיעור גדול מכפי שנרשם בשנים האחרונות.

 

טוב, הורדנו 10 מיליארד, ונשארנו עם גירעון של 50 מיליארד שקל. איך זה קרה?

 

יש שלוש סיבות מרכזיות. האחת, סגירת הקרנות למצטרפים חדשים. השנייה, הקשר שבין כמה משלמים וכמה מקבלים. השלישית, אנחנו חיים יותר מדי.

 

ורביעית, השחיתות?

 

מסמכי משרד האוצר מגדירים את זה ניהול חסר אחריות. אבל זה קרוב למדי לשחיתות. זה קרה בעיקר לפני עשרות שנים. השיטות: מתן תנאים מועדפים לקבוצות עובדים חזקות. קרנות גם השקיעו כסף בעסקים שנכפו עליהן על-ידי ההסתדרות. בקרן פועלי הבניין, היחידה שכבר הולאמה, מכינים תביעה נגד ההסתדרות ונגד גורמים שונים. בין השאר תובעת הקרן להעביר אליה נכסים שבהם השקיעה כסף, אך הנכס רשום על שם מישהו אחר. שיטה נוספת היא מימון תוכניות פרישה מוקדמת של מעבידים - למשל בהתאחדות התעשיינים, התעשייה האווירית ומקורות - על חשבון הקרן. עד היום יש קרנות פנסיה המשתמשות בכספי מבוטחים למימון פעילויות שונות שאינן פנסיה, ואינן למען המבוטחים. יש פה כסף, אבל לא הכסף הגדול.

 

מדוע סגירת הקרנות למצטרפים חדשים מקרבת את מותן הפיננסי?

 

כל מבוטח משלם היום (עובד + מעסיק) 17.3% משכרו לפנסיה. בתמורה מקבלים אחרי הפרישה 70%-50% מהשכר האחרון כפנסיה. גם כשהקימו את קרנות הפנסיה היה ברור שיש כאן הונאה עצמית. שני המספרים האלה לא מאזנים אחד את השני. לכן היתה הנחה כי תמיד יצטרפו מבוטחים חדשים לקרן, כך שהצעירים יעזרו לממן את הקשישים. משסגרו את הקרנות, ב-1995, הסובסידיה הבין-דורית הזו נחסמה.

 

מדוע יצרו פער בין מה שמשלמים לבין מה שמקבלים?

 

זה היה סידור נוח לכולם. למעסיקים זה היה כדאי, כי הם שילמו מעט כסף. להסתדרות זה היה נוח, כי העובדים שילמו מעט כסף. והממשלה? היא נהנתה לעצום את העיניים, לפחות עד 1995. וגם אז עיני הממשלה נפקחו רק תחת איום בג"ץ.

 

אבל היו ועדות שהתריעו.

 

זה מה שיפה בסיפור. הממשלה הקימה את ועדת פוגל (בראשות אהרן פוגל, מנכ"ל האוצר דאז), וזו המליצה להגדיל את התשלומים של העובדים והמעסיקים. את הדו"ח הציגו בצהלה, ואחר-כך הפקידו במגירה. הממשלה הקימה את ועדת נתניהו (בראשות השופטת העליונה בדימוס שושנה נתניהו), שהמליצה להעלות את גיל הפרישה לפנסיה ל-67 (במקום 60 לנשים ו-65 לגברים). גם זה טמון במגירה.

 

מה זאת אומרת שאנו חיים יותר מדי?

 

כאשר נקבעו כללי הפנסיה, גבר חי בממוצע 67 שנה ואשה 70 שנה. היום זה 76 ו-80. שנות העבודה לא השתנו, אבל שנות הפנסיה גדלו מאוד. התשלומים לקרן הפנסיה לא גדלו, אבל התשלומים מקרן הפנסיה לגימלאים מתנפחים במהירות. זה מתכון בטוח לגירעון.

 

אבל זה קורה בכל העולם, לא רק אצלנו.

 

נכון מאוד. כל העולם המערבי מצוי בצרה פנסיונית קשה. בכל העולם מקצצים בזכויות הגימלאים.

 

ואצלנו?

 

אצלנו מתנהגים בטיפשות ובינתיים רק הוסיפו זכויות. כך, למשל, עמיר פרץ ובייגה שוחט (כאשר היה שר אוצר, ובאופן מפתיע ערב הבחירות לכנסת) חתמו על הסכם שמשפר את השכר המבוטח לצורכי פנסיה. שר האוצר, למען רווח אלקטורלי, הגדיל את הגירעונות של קרנות הפנסיה.

 

האם הזכויות הנוכחיות מובטחות?

 

לא. סביר להניח כי בתמורה לערבות המדינה, יאלץ משרד האוצר את קרנות הפנסיה לצמצם בתשלומים לפנסיונרים חדשים. זו פרשנות סבירה לתוכנית ההבראה המהווה תנאי לערבות המדינה. ההערכה היא שכל ההסכמים החריגים - הסכם התעשייה האווירית הוא דוגמה בולטת - לא ימומשו. התשלומים לפנסיונרים יהיו בדיוק לפי שמה שכתוב בתקנון הקרן, ולא על-פי הסכם מיוחד.

 

אז אולי כדאי למשוך את הכסף מקרן הפנסיה לפני שיבריאו אותה על חשבוננו?

 

אי-הבהירות של השנים האחרונות סביב מה שקורה בקרנות הביאה הרבה אנשים לעשות את הטעות הזו. מי ששובר את תוכנית הפנסיה שלו מוכה פעמיים: הוא מקבל את הכסף על-פי נוסחת ערכי פדיון, שנותנת לו רק חלק מהכסף. הוא משלם מס הכנסה. לכן, על אף תוכניות האוצר, מומלץ לא למשוך כסף מקרן פנסיה.

 

ומה יקרה למי שכבר פנסיונר?

 

הערכה: לא ייגעו בכם.

 

עד עכשיו עסקנו בקרנות ישנות. מה קורה עם קרנות חדשות?

 

על-פי אותה החלטת ממשלה שביקשה להסדיר את מצב הקרנות הישנות, על הקרנות החדשות להיות מאוזנות. זה אומר שאם יש שינוי בתנאים הסביבתיים, חובה על קרן הפנסיה לשנות את הזכאות לפנסיה או את תשלומי הפנסיה.

 

האם יש שינוי כזה?

 

מתברר כי הזכאויות שהובטחו מאז 1995 ועד היום התבססו על תוחלת חיים מועטה יחסית. עכשיו דורש האוצר מהקרנות להשתמש בתוחלת החיים העדכנית (והארוכה יותר). זה אומר הפחתת תנאי הפנסיה. ההסתדרות התעקשה שלא לבצע את ההוראה הזו. נדמה כי בעקבות פסיקת בג"ץ לאחרונה, השינוי יבוצע.

 

מה המשמעות של הפחתת הזכויות האלה ושל ההפחתה החזויה גם בקרנות הוותיקות?

 

המשמעות היא שכל אדם שמבקש לחיות בכבוד לעת פרישה, צריך להגדיל את החיסכון הפרטי שלו. בנוסף על חיסכון בקרן הפנסיה, מומלץ לחסוך עוד באמצעות, למשל, קופת גמל, שנהנית מהטבת מס.