מונדיאל 2002: מלחמת היבשות

רק פעם אחת בהיסטוריה זכתה נבחרת במונדיאל מחוץ ליבשת שלה. היתה זו ברזיל שניצחה בשבדיה 58'. הפעם כידוע, ייערך המונדיאל באסיה (דרום קוראיה ויפן) ובהנחה שהמנצחת לא תצא מהיבשת הזו, נשאלת השאלה מי תסתגל הכי טוב לתנאים במזרח הרחוק. רביב שכטר על הקרב הביניבשתי

בעבר הייתה משוואה מאוד פשוטה, אותה הצליחה ברזיל לקלקל רק פעם אחת. מאז זכו פלה וחבריו בגביע העולם בשבדיה 58', לא זכתה במונדיאל נבחרת שאינה מהיבשת בה נערכו המשחקים. אבל הפעם תנאי המשחק משתנים מסיבה ברורה: הגביע העולמי ייערך באסיה ולא נראה כי מיבשת זו תצא האלופה החדשה.

הנבחרת שתזכה הפעם תהיה זו שתסתגל ראשונה לתנאים ביפן ודרום קוריאה.

בניסיון לזהות את המועמדת הפוטנציאלית לנסיקה באסיה, פנינו לספרי ההיסטוריה וסקרנו עבורכם את ששת המונדיאלים האחרונים ובדקנו מי מצליחה להתגבר על תנאי מזג האוויר, הבדלי השעות, המרחק הרב מהבית ועוד שלל הבעיות הפיזיות והמנטליות שעומדות בדרך.

 

ארגנטינה 78: הולנד מככבת

 

הולנד, שלא תשחק ביפן וקוריאה, היתה האירופית המצטיינת במשחקים בארגנטינה המיוזעת. ההולנדים הצליחו להגיע לגמר מול הנבחרת המקומית, אבל הם יצאו השנה לחופשת קיץ מוקדמת והעיסוק בהם מיותר.

מי שכן נמצאת ביפן וקוריאה והיתה קרובה מאוד לגמר, היא נבחרת איטליה היציבה והחזקה, שרק מעט מזל חסר לה, כדי לסיים ראשונה בבית רבע הגמר ולהעפיל לגמר. איטליה הסתפקה במקום הרביעי בטורניר, אחרי הפסד 2:1 לברזיל במשחק הכי חסר עניין במונדיאל. על גרמניה, כרגיל, שום דבר לא משפיע והיא נעצרה רק בבית רבע הגמר.

 

ספרד 82: דרום אמריקה מפשלת

 

שתי הנציגות הבכירות של דרום אמריקה, ברזיל וארגנטינה, לא הגיעו כלל לחצי הגמר דווקא בנוף הלטיני האירופי, אחרי שנעצרו שתיהן על ידי איטליה, שזכתה בסופו של דבר בתואר. הברזילאים אמנם הציגו בטורניר את אחת הנבחרות המבריקות בתולדות המדינה, אבל גם הקסמים של זיקו, סוקרטס וחבריהם לא עזרו בקיץ של מדריד והנבחרת נאלצה להיפרד מהחלום הרבה לפני משחק ההכרעה.

ארגנטינה היתה אפילו גרועה מברזיל באותו מונדיאל. מראדונה היה אז צעיר מדי, וחילופי הדורות מהקבוצה המבוגרת של 78' עדיין לא הושלמו והוותיקים נאלצו להיפרד מהגביע.

 

מכסיקו 86: האופי הגרמני

 

שמו של מראדונה היה חקוק על מרקם הזהב של גביע העולם עוד לפני תחילת הטורניר במכסיקו 86'. מי שכמעט ומחקה את שמו של הגאון הארגנטיני מהגביע היתה נבחרת גרמניה, שמתחה אותו ואת חבריו עד לדקות הסיום של הגמר ונכנעה רק לשער הניצחון היפיפה של חורחה בורוצ'אגה. כמעט בכל טורניר בשלושים השנים האחרונות, גרמניה היוותה סלע של יציבות ועם שחקנים כמו קארל היינץ רומיניגה, טוני שומאכר והמאמן הנוכחי של הנבחרת, רודי פלר, היא היתה קרובה מאוד להיות השנייה בהיסטוריה שגונבת את התואר מהיבשת המארחת.

בלגיה וצרפת שהעפילו לחצי הגמר היו שתי המצטיינות האירופיות הנוספות. בלגיה נכנעה לצמד בלתי נשכח של מראדונה. צרפת, בפעם השנייה ברציפות, נעצרה על ידי הגרמנים בחצי הגמר. האיטלקים פשטו את מדיהם הכחולים הרבה לפני שלבי ההכרעה..

 

איטליה 90: ארגנטינה, כנגד כל הסיכויים

 

לפני המונדיאל באיטליה, אף אחד לא באמת ספר את ארגנטינה. ברזיל היתה הבכירה בין הדרום אמריקניות ועם הסגנון הכאילו-טקטי של סבסטיאן לזארוני היא נחשבה למועמדת רצינית בטורניר. אבל בשמינית הגמר שער אחד של קאניג'ה, כנגד כל הסיכויים, שלח את הבונקר של לזארוני הביתה והריץ את מראדונה וחבריו עד למשחק הגמר, בו נכנעו לגרמניה.

 

ארה"ב 94: איטליה במרחק נגיעה מהיסטוריה

 

רוברטו באג'יו, בכמה רגעים בלתי נשכחים, הוליך את איטליה למרחק של פנדל מזכייה בגביע על אדמת אמריקה. אבל ברגעי האמת, באג'יו חיבר בין הנקודה הלבנה לעננים ואיפשר לברזיל לרשום לעצמה תואר רביעי היסטורי.

גרמניה, שהתרגלה להכיר את מעמד הגמר מקרוב (שלוש הופעות רצופות), מצאה עצמה בחוץ אחרי הפסד לבולגריה ברבע הגמר. צרפת לא הגיעה כלל לטורניר (ראובן עטר, זוכרים...), ואת העדרן של שתי האימפריות, ניצלו בולגריה ושבדיה שהשתחלו לחצי הגמר.

 

צרפת 98: כמעט, ברזיל

 

ברזיל היתה המצליחנית של דרום אמריקה בצרפת, ונכנעה רק בגמר חד צדדי מול המארחת (0:3). ריבאלדו, רונאלדו ושאר הכוכבים הוכיחו כי הם יכולים לשחק רחוק ממולדתם, וחלפו על פני הולנד ודנמרק לפני שנכנעו לזידאן והמארחים. ארגנטינה, לעומת זאת, נאלצה להיפרד מהטורניר בשלב רבע הגמר, אחרי שלא יכלה לטמפרמנט הלוהט של שחקניה ולהברקות של ברגקאמפ והכתומים.

 

למרות התחזיות, ברזיל, גרמניה ואיטליה

 

רבים מנבאים כי המנצחת בחצי הגמר הצפוי בין צרפת לארגנטינה תהיה זו שתחגוג ב-30 ביוני, אבל אם נסתכל על המסורת של כל המועמדות מחוץ לביתן, נגלה כי מן הראוי לבחון את יחסי הכוחות בפרספקטיבה קצת אחרת. גם ארגנטינה וגם צרפת מתקשות לשחק כשהן מחוץ ליבשת שלהן, ההיסטוריה מוכיחה זאת וימים יגידו עם אכן כך זה יימשך.

גרמניה וברזיל, לעומת זאת, אמנם לא נחשבות כיום לנבחרות בעלות סיכוי ממשי לזכות בגביע, אבל לאורך השנים הוכיחו השתיים את יכולתן להתגבר על השוני האדיר בין משחק במינכן, סאו פאולו או סיאול.

לפחות מבחינה סטטיסטית הן הופכות למועמדות רציניות מאוד. השיטתיות הגרמנית ואהבת המשחק של הברזילאים כנראה עוזרות להתגבר על פערי השעות, הבדלי מזג האוויר ושאר הבעיות, ומגבירות את הסיכויים של השתיים, למרות הסגלים הלא מרשימים והרקורד המאכזב בשנים האחרונות.

איטליה היא כבר סיפור שונה. מעבר לנבחרת מצויינת יש ל'סקוודרה אזורה' גם רקורד מצוין מחוץ ליבשת. ההצלחה של האיטלקים בארצות הברית הופכת גם אותם לאחת הטוענות העיקריות לכתר.

אם ההיסטוריה לא תעבוד עלינו בעינים הפעם ותמשיך להתגלגל כמנהגה, צפויים אנו לצפות בגמר מפתיע יחסית, בו איטליה וברזיל ישחזרו את המשחק המשמים מארה"ב 94', אחרי שיגברו (בהתאמה) על גרמניה וצרפת בחצאי הגמר.

ההיסטוריה אמרה את דברה, עכשיו תור השחקנים.