בימים "פטריוטיים" אלה של "עם אחד" ו"קול אחד", בימים של התקרנפות ושל שימוש בשפה אורוולית, בימים שמקבלים צל"ש בצבא "הכי מוסרי בעולם" כדברי הרמטכ"ל, על ההרס הברוטלי שנעשה במחנה הפליטים בג'נין, עם דגל בית"ר, בקבוק וויסקי, הריסה על-ידי בולדוזר ענק של בתים בקצב מסחרר והפיכת המקום ל"איצטדיון טדי", בימים שבהם עוצרים כך סתם אלפי אנשים, שמובלים כבהמות ללא תנאים סניטריים, ללא מחסה מגשם, ללא מזרן לשכב עליו, ואחר כך משחררים אותם בלי להוריד את האזיקים מידיהם, בימים שאנחנו מסתגלים לבנאליות של הרשע, של ההשפלה במחסומים, של הריגת אמהות על ילדיהן כך סתם בטעות, בימים שיו"ר מפלגת העובדה מנצח על המלאכה הבזויה של ענישה קולקטיבית והרס של תשתיות אזרחיות ושל הפיכת כל יישוב פלסטיני למחנה מעצר, בימים אלה יש לברך על הופעתו הפומבית של יוסי ביילין, יש לברך על דבקותו בהסכמי אוסלו שיכלו להביא לשלום אילו לא רצחו את ראש הממשלה, ויחד אתו רצחו את הדרך לשלום.
יש לברך על כך שאין הוא נבהל מרוצחי השלום המאיימים עליו שיעמידוהו למשפט על "פשעי אוסלו". יש לברך על כך שהעמיד במקומם את אנשי ארץ ישראל השלמה חומדי השטחים לא-להם, אנשי טרנספר ומתנשאים מכוח הכוח, והציע דרך לשלום הוגן.
הדברים שכתב ביילין והטיף להם ימים ושנים, הדברים שהשמיע אמש בקריאה לחזרה לעצמנו, למוסר, לדמוקרטיה ולשלום בין העמים, חשוב שייאמרו ויקבצו סביבם רבים. השאלה היא כיצד הופכים את יוסי ביילין ותומכיו, יחד עם ארגונים ואנשים רבים רבים שרוצים לרוץ באותה דרך - כיצד הופכים את כל אלה לכוח פוליטי, למסה קריטית שמשפיעה ומוליכה את דעת הקהל לנתיבות השלום?
בשמאל יש את מרצ עם עשרה מנדטים, ברונפמן עם שני מנדטים, קואליציית השלום שבה חברים חברי כנסת ממפלגת העבודה וכן שלום עכשיו. יש את ארגון גוש שלום, קטן אך פעיל וער, ועוד קבוצות רבות שכולן רוצות בשלום, בהחזרת המתנחלים הביתה, בחזרה לגבולות 67' ובבניית יחסי גומלין בין שתי מדינות לשני עמים, ועם כלל עמי האזור.
כיצד מתגברים על הפיצול ואוספים את אלפי הזרועות למאמץ אחד גדול כדי לגול את חרפת הכיבוש מעלינו? יוסי ביילין עשה חצי מהלך. הוא עדיין במפלגת העבודה, עדיין פוסח על שתי הסעיפים, עדיין מקווה שתהיה שם מטמורפוזה ויחזרו לדרך השלום, השוויון והרווחה. בציפייה שלו הוא כופה על האחרים ציפייה ואילו הזמן חולף, ההרס וההרג נמשכים וככל שאיחוד הכוחות מתאחר, ככל שכל קול נשמע בנפרד, כי אז שום קול לא מצליח להפתיע, לזעזע, לנער את העם מאשליות שווא, ומנאמנות לממשלה הבוגדנית ביותר שהייתה לנו אי-פעם.
לא די בנאום נרגש, צודק ורב עוצמה וערך. צריך לכנס את כל אנשי השלום ולשבת שבעה נקיים ולהחליט על פרוגרמה, על אסטרטגיה של פעילות, וגם, הקשה מכל - לפתור בעיות פרסונליות ולהציג מנהיגות.
כזאב בודד, אתה, יוסי ביילין, יכול להמשיך לדבר ולכתוב וזה טוב ויפה, אולם היום צריך כוח פוליטי ולא מעשה יחידים המחניף מאוד לאגו אך אינו מקדם את השינוי המיוחל, זה שמציל ומבטיח תקווה למחר טוב יותר וצודק יותר.
אני יודעת מניסיוני כמה קשה ללכד יחד קבוצות שלכל אחד יש מנהיג משלה, עם אגו ועם קבלות שמבססות את האגו. אז תהיו יותר צנועים, אל תתנו לשעת רצון להתפוגג בשל היסוסים וחשבונות שאין בהם לשרת את העניין החשוב באמת. עשו אגודה אחת וקבעו ועידה מייסדת בהיכל התרבות או בבנייני האומה, וקדימה – צאו לדרך של שלום ושל צדק. מדינת ישראל ואזרחיה מחכים לכם.