ביקורת דיסק: להאזין לבילי איידול ולהישאר בחיים

"Goal" הוא דיסק נחמד של המנוני כדורגל, שלא מצליח להעביר את החוויה של המגרש

בכל קבוצת כדורגל יש את גרעין האולטראס, הגרעין השרוט וההיפראקטיבי שבמקום לנהל חיי משפחה תקינים, מגיע לכל אימון של הקבוצה כאילו מדובר במצבים של פיקוח נפש. שם, בין חבריו הקרובים, שבילי קליפות הגרעינים וקרחות הקוג'אק על הבטון, צמחו יצירות המופת הגדולות של משחקי הכדורגל, משם פועמת השירה, שם גדלים השלי והביירונים של הטריבונה, שיצירותיהם הפיוטיות מתפשטות בהדרגה וביעילות בזמן משחק לשאר היציעים כאילו מדובר במגפה המונית. שיר כדורגל צריך להיות חסכני במילים, קליט במנגינה, והוא בכלל לא חייב להיות בעל משמעות, כי כידוע גם עיסוקה של אימו של כדורגלן היא תוכן לגיטימי.

באנגליה כמעט לכל קבוצה שמכבדת את עצמה יש כמה מוזיקאי חצר בלתי רשמיים, שפעם בכמה שנים משיקים לאווירו הקלאוסטרופי של העולם קובץ חדש ומרנין, כחלק מתעשיית המרצ'נדייז המפלצתית וחובקת הפלנטה. רוב הדיסקים האלה רשלניים מבחינת הפקה ועיבוד, ובדרך כלל מגובים בשירים שלא קשורים לכדורגל, אלא קשורים אסוציאטיבית בלבד לקבוצה. לדוגמה: ברוב הדיסקים של ליברפול ניתן למצוא את "Ferry Cross the Mersy", במקור של ג'רי והפיסמייקר. קשה להאמין שאם מכבי תל אביב תוציא דיסק יהיה ניתן למצוא שם את "במקום הכי נמוך בתל אביב" של אסתר שמיר, או שמא את "דאון טאון תל אביב" של סיאם.

 

ביזארי אך נוסטלגי

 

בכל אופן, העולם מתחלק לשניים: ליצירות מוזיקליות שעם הזמן נוכסו, שופצו ועובדו על ידי האולטראס למיניהם, לצד יצירות מקור קטנות. לכבוד ההייפ של המונדיאל הושק הדיסק "גול" (Goal), בו ניתן למצוא אסופה מכובדת של שירי קאלט שנוכסו על ידי אולטראס ברחבי העולם, בעיקר באנגליה. מבחינה מוזיקלית נטו מדובר באוסף חביב, בלתי מזיק, עם כמה פלאשבקים חביבים לתקופה הפופית של האייטיז (מתי בפעם האחרונה נתקלתם ב"ראבל ייל" של בילי איידול המגוחך?). ניתן למצוא הימנוני איצטדיונים מוכרים דוגמת "We Are The Champions" ו- "We Will Rock You" של קווין, וגם שירים שנוכסו ספציפית על ידי קבוצה מסוימת כמו "לעולם לא תצעדי לבד" ו – "Who Let the Dogs Out" שהפך בפי אוהדי ליברפול ל- "Who Let The Reds Out" והתשובה היא: "Hou Hou Hou Houllier" (המנג'ר הצרפתי שהוציא את האדומים מהבונקר של הניינטיז). חוץ מזה, יש כמה יציאות ביזאריות שאי אפשר לא לשאול מה להן ולמשחק ההמוני והעממי הזה. קשה לדמיין חבורת חוליגנים נוטפת זיעה אלכוהולית שרה את "Heroes" של דיוויד בואי, או לחלופין את "Alive and Kicking" של סימפל מיינדס (האם השיר הספציפי הזה נכנס לאוסף רק בגלל השם שלו, כי הטקסט שלו ממש, אבל ממש לא קשור). בכל מקרה, אחרי האזנה לא ממש מקבלים חווייה של מגרש, אלא פשוט זרם נוסטלגיה קטן. בסופו של דבר זה עוד אוסף אייטיז כזה, וסביר להניח שמיד אחרי שמהומת המונדיאל תשכך והעולם יחזור לפרופורציות, הדיסק הזה יקבל את המקום הראוי לו לצד הדינוזאורים מעלי האבק של הפופ.