כורח המציאות, לפי יושקה פישר

בניגוד למנטרה השמאלנית, לא הייאוש מפיח את הרוח במפרשי הטרור כי אם התקווה, ולכן עיקר הניצחון על גרמניה היה בניתוץ השאיפות הלאומניות והמיתוסים הנאציים

"שיקומה של גרמניה הנאצית", אמר שר החוץ הגרמני, יושקה פישר, מן 'הירוקים' והדוחפים הראשיים להקמת מדינה פלסטינית, "החל רק לאחר תבוסתה והחלפת המשטר, וכך יש לנהוג בנושא הפלסטיני" (מעריב, 24.5.02). כיצד הובסה גרמניה? עריה הוחרבו. מיליון מאזרחיה נספו בהפצצות ומשלוש שנות רעב. נקרעו ממנה שטחים. 12 מיליון מתושביה גורשו. ולבסוף נכפו עליה "חינוך מחדש" ומשטר דמוקרטי. אין ספק, הניסוי הצליח. ואצל הפלסטינים?

תנאי ראשון – החלפת המשטר: הוצאת אש"ף וכל ארגוניו אל מחוץ לחוק, פירוק הרשות הפלסטינית והחזרת כל אנשיה לתוניס. גירושו של ערפאת בלבד לא יועיל. מי יחליף אותו? מוחמד דחלאן, העומד מאחורי מטעני הנפץ ברצועה? נביל שעת' (שעוד ב-1996 הבטיח: "כאשר יאמרו, לא נדבר על ירושלים, לא נסכים לזכות השיבה – נשוב לאלימות, אך הפעם יהיו לנו 30 אלף חיילים חמושים")?

לאחר פירוק הרשות הטרוריסטית תועבר השליטה האזרחית לגורמים המקומיים המצפים לכך, וצה"ל ייסוג מן הערים. לכן יש לקשור לאלתר יחסים ישירים עם רשויות וחמולות מקומיות. במקום ללחוץ על האוכלוסייה הערבית ללא הבחנה, יאותרו כפרים ושכונות שלא הצטרפו להסתה ולטרור ולהם יינתנו רשיונות עבודה, תעודות מעבר וכל הקלה אפשרית. תבוטל ההבחנה השגויה, מורשת משה דיין, בין מנהיג טרור פוליטי למבצע בפועל, בין הסתה למעשה. משפחות המתאבדים יגורשו ובתיהם ייהרסו. כשיהיו בחוץ, עיראק וסעודיה לא ישלחו להם מענקים. להפסקת הברחות בגבול מצרים יש ליצור רצועה סטרילית. ולאותם מפונים שבבתיהם לא יתגלו מנהרות יסופק דיור חלופי.

מול הסחף אצל ערביי ישראל יש להפעיל את חוק האזרחות, המסמיך את שר הפנים לשלול אזרחות ממי שמגלה חוסר נאמנות למדינה, וממילא להופכו לתושב ארעי שאפשר לגרשו. הוראה זו מעולם לא יושמה. כשתיושם, ולו פעם אחת,, כשח"כ המייצג את אש"ף יועבר מן הגיהינום הציוני אל גן העדן הערבי, יחסי יהודים ערבים בישראל ישובו למה שהיו לפני אסון אוסלו.

לגרמניה המובסת לא הובטח "אופק מדיני". להפך. שללו ממנה את אופק "גזע האדונים הטהור" ו"גרמניה מעל לכל". בניגוד למנטרה השמאלנית, לא הייאוש מפיח את הרוח במפרשי הטרור כי אם התקווה, ולכן עיקר הניצחון על גרמניה היה בניתוץ השאיפות הלאומניות והמיתוסים הנאציים. כך גם יימדד הניצחון שלנו בחסימת אופק המדינה הפלסטינית השניה, הטרוריסטית, במערב הירדן, והחלפתו בשלטון אוטונומי, ותו לא. ואילו ליהודים מגיע "אופק", ברבע שנותר להם מן הבית הלאומי שלהם, ואותו יש למלא ביישובים יהודיים. התיישבות יהודית מסיבית כעובדה מוגמרת תקדם השלמה.

הדברים האלה הם כורח המציאות, ועתידים לחוות אותם אלה מבינינו שישרדו את הפיגועים הבאים, פרי פחדנותנו והססנותנו. האשליות יתנפצו. האם צריך תחילה להוציא מיליארדים על גדר ולחכות שדרכה יעבור ה"מגה-פיגוע" המצופה? האם רק במחיר כזה ננהג סוף-סוף ככל אומה בעולם ונבין שרק ניצחון מוחץ ישים קץ להקזת הדם שנעשתה בלתי נסבלת? האם מוגזם לבקש מקברניטי המדינה לקבל את עצתו של שר החוץ הגרמני?