השמיים יכולים לחכות

סא"ל (מיל') יצחק מאיו, האסטרונאוט הישראלי השני, בילה שנה מפרכת בנאס"א רק כדי להיות מחליפו של אל"מ אילן רמון - ופרש מהתפקיד. הוא מבקש לצנן מעט את ההתלהבות: "הטיסה של אילן טובה להעלאת המוראל הלאומי, כמו ניצחון במשחק במונדיאל. הלוויין 'אופק 5' היה הרבה יותר חשוב". דברים שרואים מכאן

ב-21 ביולי 1969 אימץ הנער יצחק מאיו את עיניו בהביטו אל הירח כדי לקלוט כיצד מבצע ניל ארמסטרונג את דילוגיו הראשונים שם. 33 שנים לאחר-מכן שוב יביט סא"ל (מיל') מאיו בעיניים כלות לכיוון החלל, הפעם כדי לראות כיצד אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, גונב לו את ההצגה.

מאיו סיים את קורס האסטרונאוטים של נאס"א על תקן מחליפו של רמון, אולם בסופו של דבר, אחרי דחיות חוזרות ונשנות במועד השיגור, הוא לא רצה לעקור שוב את משפחתו מישראל לארה"ב, ופרש מהתפקיד. תפקידו יסתכם בהשתתפות בצוות הניסוי הישראלי, שיעקוב אחרי טיסת המעבורת ממטה נאס"א בוושינגטון. הוא כבר לא יעלה מהספסל, גם אם רמון יחלה ("חס וחלילה") ברגע האחרון.

מאיו משתדל לשמור על רוח ספורטיבית. הוא לא רוצה לפגוע בחגיגות סביב אילן רמון, אבל מבקש לצנן מעט את ההתלהבות. "אני סבור ששליחת ישראלי לחלל דומה לניצחון של הנבחרת שלך במונדיאל", הוא אומר. "לניצחון כזה אין איזו תמורה מיידית, ועיקר החשיבות שלו הוא בהעלאת המוראל הלאומי".

הישג הרבה יותר משמעותי לישראל, הוא אומר, היה שיגור הלוויין "אופק 5" לאחרונה למסלול סביב כדור הארץ. "אנחנו צריכים להיות מאוד גאים בשיגור הזה. הערך שלו הוא בכמה דרגות יותר חשוב מהטיסה של אילן. זה שישראל יכולה לשגר לוויינים משלה לאן שהיא רוצה, זה דבר יקר מאוד ומקור לגאווה גדולה".

 

הדרך מכפר חיטים

 

כשמאיו התאמץ להביט על הירח באותו יום גורלי ב-69', בשדות מושב כפר חיטים בגליל, הוא לא היה לבד. "היו כמה חבר'ה במושב שגדלתי בו שמאוד התעניינו במדע בדיוני, כמוני, ושהנושא של טיסה לחלל מאוד הלהיב אותם. בגלל שלא היתה טלוויזיה, ושיא הטכנולוגיה היה טרנזיסטור, ישבנו כולנו סביב המכשיר והסתכלנו נפעמים על הירח".

 

- העלית אז בדעתך שיום אחד תהיה אסטרונאוט?

 

"לא חשבתי שאוכל להגיע לדבר כזה, אבל בהחלט חלמתי על זה. בגיל צעיר אתה מסתכל על דברים בצורה רומנטית; בגיל 40 הרומנטיקה נעלמת, ואז אתה שואל את עצמך שאלות אחרות, כמו איך האסטרונאוט הרגיש בתוך חליפת החלל ואיך הוא הגיב להיעדר כוח המשיכה".

מאיו, בן 48, החל את דרכו כטייס בחיל האוויר. הוא כבר הספיק לסיים תואר שני בפיסיקה, ושירת במרכז ניסויי הטיסה של חיל האוויר, כשהגיע הטלפון המפתיע שבישר לו על מועמדותו לקורס של נאס"א, יחד עם רמון.

 

- כבר מההתחלה אמרו לך שתהיה מחליף. זה מתסכל להיות מספר 2?

 

"היה ברור שבוחרים אסטרונאוט ישראלי, ולא אסטרונאוטים ישראלים. בנאס"א אמרו שאצלם קיימים גיבויים, אז הסכמתי. אני מודה שלאורך הקורס חלפו בראשי מחשבות מה יקרה אם חס וחלילה יקרה לאילן משהו, איך אני נערך לזה. אבל גם ככה זו היתה חוויה".

 

על טעם ועל ריח

 

על ההרפתקה הזו צריכים שני חלוצי החלל הישראלי להודות לביל קלינטון. בסוף 95' העניק הנשיא האמריקני מתנה קטנה לראש הממשלה שמעון פרס: טיסה של ישראלי במעבורת החלל. קלינטון השתדל לא לקפח גם את ראש הממשלה אהוד ברק, ולו הוא כבר הבטיח להקפיץ את האסטרונאוט הישראלי לראש התור של עשרות בוגרי הקורס של נאס"א המחכים במתח למסעם.

בסוף 97' נסעו מאיו ורמון למבדקים בנאס"א. כחצי שנה לאחר מכן הגיעו שני טייסי חיל האוויר הישראלי למרכז החלל על שם ג'ונסון ביוסטון, טקסס, כדי להתחיל את הקורס בן השנה. "כשהגענו היתה סקרנות ביחס אלינו בקרב החברים הנוספים בקורס, רובם אמריקנים. הם לא ראו אף פעם ישראלי. זה לא שהם חיפשו זנב וקרניים, אבל התייחסו אלינו בעניין רב, הרבה בגלל השם של חיל האוויר שלנו, שהולך לפניו".

 

- היתה אווירה של תחרותיות בינך לבין רמון, מי ישיג ציון גבוה יותר?

 

"דווקא לא. במקרה יצא שבקורס שלנו הנהיגו בפעם הראשונה מבחנים. אז אחרים השוו ביניהם ציונים, אנחנו לא. מאוחר יותר סיפרה לנו האחראית שהציונים שלנו גבוהים מאוד. חוץ מזה, הלחץ להיות כמה שיותר טוב היה על אילן. לי לא היה הרבה מה להפסיד".

 

- היה קשה לעמוד בדרישות האמריקניות?

 

"זה לא שונה בהרבה ללמוד על המערכת של המעבורת, מאשר על מטוס חדש של חיל האוויר. הקטע הקשה היה כשנאלצנו לדמות מצב של חוסר כבידה באמצעות מטוס מיוחד שמבצע תמרונים באוויר. בכל פעם הוא מגיע למצב של חוסר כבידה למשך 25 שניות. 20 פעם זה היה נחמד, אבל אחרי זה אמרתי 'או.קיי, הבנתי את הקטע', וישבתי בכיסא כדי להירגע".

 

- והקיבה שלך…

 

"רוב המשתתפים לקחו כדורים נגד בחילה, אבל אנחנו העדפנו להישאר טבעיים, בלי כדורים, ודווקא לא הקאנו. בטיסה לפנינו אנשים הקיאו את נשמתם, וזה לא נעים. אתה צריך להיזהר שמה שפלטת לא ימשיך להסתובב בחלל החדר כשאתה רץ אחרי זה".

 

- האוכל באמת לא טעים כמו שהוא נראה?

 

"אי-אפשר לעשות על האש, לצערם של הרבה מהאסטרונאוטים, כי הרי האמריקנים אוהבים ברביקיו. ואין גם מקרר על המעבורת. האוכל עובר ייבוש מכל הנוזלים ולפני שאוכלים אותו צריך להוסיף לו מים חמים. בסך הכל נכון שזה לא אוכל גורמה, אבל הוא יחסית בסדר. חוץ מזה, בשיחות עם כמה חברים הם סיפרו לי שאתה מאבד את חוש הטעם בחלל. אחד מהם למשל אהב מאוד שוקולד על כדור הארץ, אבל שם למעלה כבר ירדה לו התאווה לזה".

 

- לימדו אתכם גם איך עושים פיפי בחלל?

 

"נאלצנו לעשות גם סימולציה למתקן השירותים שמשתמשים בו במעבורת, ופיפי לא היה הבעיה. אתה יושב מעל המתקן הזה שיש לו פתח מאוד קטן, ואתה אמור לנווט את עצמך עם מצלמות שמכוונות לחלקך התחתון. רק תאר לך איך זה נראה. מזל שהחומר החם הזה לא מופץ באינטרנט".

 

מסע בין כוכבים

 

בקורס פגש מאיו בשניים מגיבורי ילדותו, ניל ארמסטרונג, האיש הראשון על הירח, וג'ון גלן, האמריקני הראשון שהקיף את כדור הארץ, ושבגיל 77 שב וטס לחלל. "מהפגישה אתם התברר לי שיש להם אופי שונה וכמעט הפוך", מספר מאיו. "בעוד שגלן הרבה יותר פתוח וחם, ארמסטרונג הוא יותר קר וענייני. הוא בכלל לא הזכיר את הרגעים הדרמטיים באותה טיסה ב-69', או את המשפט המפורסם שלו ("צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות"). רק בסוף ההרצאה שלו, כשחלק מחברי לקורס כמעט התחננו לשמוע פרטים יותר עסיסיים על אותה טיסה, הוא הסכים לומר שהחוויה שהוא זוכר יותר מכל היתה ההשתקפות הכחולה של כדור הארץ מהירח".

 

- אתה מאמין שעוד יצורים משקיפים עלינו מהחלל, או שנמצאים אי שם ביקום?

 

"כל אחד רוצה להאמין בדבר הזה, ואני לא יודע אם יש או אין חיים נוספים. אישית הייתי שמח אם היה מתברר שאנחנו לא לבד, אבל רק שזה לא יהיה משהו כמו ב'נוסע השמיני'. הנושא הזה עלה בינינו בקורס יותר בצורה של בדיחות, כי רוב האסטרונאוטים חובבי מדע בדיוני, וחייזרים ירוקים קרובים ללבם".

 

יש גם זמן לנוח

 

התמונות שבדרך כלל מגיעות לקהל הרחב מטיסות המעבורת הן של מספר אנשים שעמלים בהילוך איטי על ניסויים שונים ומשונים, שעלו במוחותיהם של תלמידי קולג' נידח. "תראה", אומר מאיו, "אתה 16 יום, 24 שעות ביממה עם אותם אנשים, וזה לא קל. חלק מהפתרון זה פשוט לעבוד כל הזמן".

 

- אז כל הניסויים האלו הם רק עבודות יזומות כדי לשמור על השפיות?

 

"לא, זה לא שממציאים ניסויים כדי שהם יהיו עסוקים. יש כל כך הרבה ניסויים בתור. אבל לא צריך לדאוג יותר מדי, יש לאסטרונאוטים גם זמן לעצמם. פעם ביום רופא משוחח עם כל אחד מהם, והשיחות הן גם על המצב הנפשי".

 

- היית מסכים לטוס לחלל עם אסטרונאוט פלסטיני?

 

"אין לי שום מניעה לכך. זה רעיון נחמד, אפשר אפילו להציע אותו לאמריקנים. רק צריך לזכור שחוץ מהפלסטינים, בערך חצי מהמזרח התיכון כבר טס לחלל באמצעות החלליות הרוסיות, כמו הסורים או הסעודים, אז לא כדאי שנרים את האף יותר מדי באזורנו בעניין הטיסה לחלל. צריך לשמור על צניעות".