ירידה דרמטית בדומיננטיות של ענף הטקסטיל וההלבשה במפת התעשייה בנגב; ייצוג הולך ועולה של עולים חדשים בקרב המועסקים בתעשיות; וירידה מתמשכת של המגזר התעשייתי בערי הנגב. אלה הממצאים העיקריים העולים מסקר תעשיות בנגב 2001, שיצא לאור על ידי מרכז הנגב לפיתוח אזורי באוניברסיטת בן גוריון והרשות לפיתוח הנגב.
הסקר הקיף 368 מתוך 385 מפעלים הקיימים בנגב. מחבריו, פרופ' יהודה גרדוס ורוני בלושטיין-ליבנון, מציינים כי חרף היותה של באר שבע עיר שרותים, התעשיות בעיר מהוות את המשקל הגדול ביותר מכלל תעשיות הנגב, וכ- 23% מהמפעלים באזור פועלים בה.
עם זאת, מסתמנת מגמת ירידה בשיעור התעשיות בעיר בהשוואה לשנים קודמות. בעוד שבשנת 1995 היוו התעשיות כ- 30% מהתעשיות בנגב, ירד שיעורן בשנת 1998 ל- 28%, ואשתקד ל-23%. מגמה זו מאפיינת גם את מגזר התעשייה בדימונה, מצפה רמון, נתיבות ואזור התעשייה ברמת חובב.
מנתוני הסקר עולה, כי באר שבע נמנית על הישובים המאופיינים בגדול מפעל קטן עד בינוני, שאינו עולה על 100 עובדים בממוצע. לעומת זאת, מאופיינים המועצה האזורית תמר ואזור התעשייה מישור רותם במפעלים גדולים המעסיקים למעלה מ- 500 עובדים בממוצע למפעל.
הענף התעשייתי הבולט בבאר שבע הוא ענף החשמל והאלקטרוניקה, התופס שיעור של כ- 37% מהמועסקים בעיר. 19% מהמועסקים בתעשייה בעיר עובדים בענף הכימיה, ומרביתם במפעל "מכתשים".
גם בדימונה, הענף הבולט ביותר הוא ענף החשמל והאלקטרוניקה. כ- 72% מכוח העבודה התעשייתי בעיר מועסק בענף, רובם במפעל "וישיי דייל ישראל", המעסיק כיום כ- 1,200 עובדים.
גם בערד ניכרת שליטה יחסית של ענף החשמל והאלקטרוניקה, הן בשיעור המועסקים בתעשייה (47%) והן במספר המפעלים בעיר (33%). ירוחם, לעומת זאת, מאופיינת בריכוז גבוה של מועסקים ושל מפעלים בתחום הכימיה, החציבה והמינרלים האל-מתכתיים. בנתיבות בולטת שליטתם של מפעלי מתכת וענף המזון והמשקאות. ענף הטקסטיל בעיר הצטמצם באחרונה בצורה דרסטית עם סגירת מפעל "קיסריה ורדינון" ופיטורי עובדיו.
עוד עולה מנתוני הסקר, כי כ- 64% מכלל המפעלים מעסיקים לכל היותר 50 עובדים. לדברי עורכי הסקר, ניכרת עלייה מתונה בשיעור המפעלים המעסיקים למעלה מ- 500 עובדים.
הנתונים מצביעים על כך, כי שיעורם של העולים החדשים בתעשיות הנגב הולך ועולה עם השנים. בעוד שבשנת 1995 עמד שיעור זה על 18%, הרי שאשתקד הוא הגיע ל- 29%.
"התקופה אותה סוקר הסקר הנוכחי", אמר פרופ' גרדוס, "היא תקופה של ירידה דרמטית בהשקעות בתעשייה, בעקבות המצב הביטחוני הקשה, צמצום וסגירת מפעלים, אבטלה הולכת וגוברת והאטה בפעילות המשק. אין ספק, שהתמורות במבנה ואופי תעשיות הנגב הם ראי לתהליכים הכלכליים והפוליטיים במדינה ובכלכלה הגלובלית".