איך יוצאים מכאן

במצב הביטחוני והפוליטי התזזיתי הנוכחי בולטות, בעיקר, שתי קבוצות: הקבוצות הקיצוניות של סימני הקריאה. והקבוצה השלישית, הגדולה מכולן, היא זו השותקת וכואבת, ושואלת: מה יהיה? איך יוצאים מזה?

כבר שחקנו עד תום את הסיפור על היהודי שהתערב עם חברו על כניסה בשלום ויציאה בשלום מכלוב האריות. הוא נכנס, וכאשר חשף האריה מולו את שיניו , סימן באצבעותיו V, לאות ניצחון. "מה אתה מסמן ניצחון?" שאל היהודי שבחוץ, נפחד מהמראה. "איזה ניצחון?", זעק היהודי שבכלוב, "אני רק שואל: וי קריכט מען ארויס פון דאנען?" (ובעברית צחה, 'איך יוצאים מכאן?')

צה"ל הגדול מנצח ובגדול ואם לא היום אז מחר יכבוש את שכם ועזה וג'נין וחאן יונס. איך אנחנו יודעים שצה"ל יודע לעשות זאת הכי טוב בעולם? הוא כבר עשה את זה, כבר כבש את כל המקומות הללו לפני 35 שנים – וכל אותן שנים שאלו חייליו ושאלו האזרחים: איך יוצאים מכאן?

לפי כל הסקרים בזמן האחרון, המבוכה בקרב אזרחי ישראל גדולה: רוב הנשאלים בסקר שואפים "להכניס" לפלסטינים, להרוג, לגרש, להרוס, ורוב הנשאלים מסכימים לפינוי התנחלויות ולכינון מדינה פלסטינית. איך זה יכול להיות? במדינת הנסים והנביאים הכל יכול להיות.

במצב הביטחוני והפוליטי התזזיתי הנוכחי בולטות, בעיקר, שתי קבוצות, ואפשר לקנא בהן: אלה הן הקבוצות הקיצוניות של סימני הקריאה. הן לא למדו בשום בית ספר את סימני השאלה.

הקבוצה הראשונה כוללת חלק נכבד מהימין, כולל הימין הקרוי קיצוני או מיליטנטי. כבר שנות דור שהם טוענים "כולה שלי", וב-35 השנים האחרונות הם עשו הכל כדי לממש את הבעלות על אדמת ארץ-ישראל. בעיני רבים מהם אין בעיה פלסטינית, אין שלושה מיליון פלסטינים. הם עלה נידף ברוח וצריך רק להפעיל את המאוורר כדי שיפוצו לכל עבר. מהרבה בחינות, הם ממקדים אליהם סימפתיה רבה. עם שהתחנך, ובצדק, על סיפורי יהושע חנקין, טרומפלדור ודב גרונר רואה באנשים היושבים ביהודה, בשומרון ובעזה את ממשיכיהם, נכדיהם, של אנשי ביל"ו, השומר, אצ"ל ולח"י.

הקבוצה השנייה שאינה יודעת ואינה רוצה לשאול היא זו שמרחב מחייתה בשמאל היותר אדום וקיצוני. בעיניה, הישראלים כובשים, מדכאים, מתגלגלים מחוצות עזה עד לסמטאות שכם עם סכין בין השיניים. בעיניהם, הפלסטינים צודקים תמיד. יש ביניהם שאפילו פיגועי ההתאבדות לא יוציאו אותם מדעתם.

והקבוצה השלישית, הגדולה מכולן, היא זו השותקת וכואבת, עוקבת בעיניים דומעות אחרי מחזות הדמים על מרקעי הטלוויזיה, ושואלת: מה יהיה? איך יוצאים מזה? קבוצה זו מורכבת, קרוב לוודאי, ממיליוני אזרחים ישראלים שיודעים היטב כי האופוריה אחרי מלחמת ששת הימים גרמה לשכרון גבהים, יהירות ושחצנות והוליכה אותנו למצב הנוכחי ששותפים לו מפלגת העבודה והליכוד ומה שביניהם ולצידם. זו הקבוצה שניסתה את אהוד ברק, ועכשיו העמידה למבחן את אריק שרון. הקבוצה שתובעת "להכניס להם", לכבוש, למגר, לנתץ – ולאפשר לפלסטינים לכונן מדינה מתוך ידיעה שמחירה פינוי של התנחלויות רבות מאדמתן. אפשרות של פינוי כזה מטריפה את דעתה של הקבוצה הענקית הזאת, כשם שמטריפות את דעתם תמונות הילדים שלא חטאו והממלאות בימים אלה את הדפים הראשונים בעיתונים.

והקבוצה השלישית, הגדולה, שותקת בימים אלה ורק בוכה ממבוכה.