ביטוח חובה: רעפורמה?

בעוד חצי שנה יקבלו לידיהן חברות הביטוח אחריות מלאה על ביטוח החובה של כל הנהגים בישראל. באוצר מבטיחים שהנה, התעריפים ירדו. אבל הניסיון מלמד אחרת: ההפעלה החלקית עד היום מראה שרוב המבוטחים שילמו יותר (ולפעמים, הרבה יותר). חברות הביטוח דווקא גרפו רווחים הרבה יותר גדולים, וגם לא קיימו את הוראות הרפורמה

בעוד חצי שנה בדיוק, באחד בינואר 2003, תפסיק חברת אבנר לפעול כמבטח בענף ביטוח החובה. במשך 27 שנים, מאז נכנס חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים לתוקף, היתה אבנר שם נרדף לביטוח נפגעי תאונות הדרכים. עכשיו, במסגרת הרפורמה בביטוח חובה, היא מסיימת את תפקידה.

משמעות השינוי הזה היא הרבה יותר מסמלית: מרגע שתפנה אבנר את מקומה, יהפכו חברות הביטוח עצמן למפעילות של הסדר ביטוח החובה. במשרד האוצר אומרים שזו תהיה תחילתה של התחרות האמיתית בענף, שתביא להורדת תעריפים. בענף הביטוח אופטימיים פחות: לדבריהם, זו תחילתו של עידן חדש של חוסר ודאות, שיפגע קשות במבוטחים.

לפי התסריט הזה, נהגים ותיקים עם עבר נקי אומנם יהנו מהוזלות, אבל נהגים רבים, בעיקר כאלה שנמנים על האוכלוסיות החלשות יותר (צעירים, רוכבי אופנועים, בעלי רכב ישן, תושבי הפריפריה או נהגים שיש להם עבר תביעתי) - יתקשו למצוא לעצמם ביטוח, ויופנו לפול. שם הם יקבלו ביטוח, אבל ישלמו הרבה יותר.

 

בראשית היתה אבנר

 

אבנר הוקמה ב-1976 במטרה לפעול לביצועו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד). החוק קבע שכל מי שנפגע בתאונות דרכים יקבל פיצוי בלי קשר למידת אשמתו. הכספים למימון הכיסוי יבואו מפרמיות ביטוח החובה שישלמו הנהגים. מאחר שלא היו נתונים טובים על מידת הסיכונים של כלי הרכב השונים - נקבעו במידה די שרירותית קבוצות ביטוח בהן דורגו כלי-הרכב לפי נפחי המנוע, שנות הייצור ומבנה הכלי.

כדי שכל אחד יקבל ביטוח בלי קשר לאשמתו, נקבע עקרון של סבסוד צולב. נהגים וכלי-רכב שרמת הסיכון שלהם גבוהה מאוד לא ישלמו תעריף המשקף במלואו את הסיכון שלהם, ואילו נהגים וכלי-רכב בטוחים מאוד ישלמו קצת מעל רמת הסיכון שלהם, כדי שהתעריפים יהיו הגיוניים לכל עם ישראל.

נקבע גם שחלקה של אבנר, המבטחת הבלעדית מכוח החוק, יהיה 70 אחוז מביטוח החובה - הן בהכנסות מהפרמיות והן בתשלום התביעות. חלקה של כל חברת ביטוח בפוליסות שהיא הוציאה בשם אבנר נקבע על 30 אחוז.

כך נמשכה לה האופוריה במשך כמה שנים. אבנר, בעידודן של חברות הביטוח, היתה מתלוננת מעת לעת שצריך לייקר את ביטוח החובה כי הענף מפסיד, ועדת הכספים של הכנסת היתה עושה שרירים אבל מאשרת קצת באיחור וקצת בקיזוז את בקשות הייקור, והתעריפים הלכו ותפחו.

המצב הזה נמשך עד ששלמה אליהו, בעליה של חברת הביטוח אליהו, פנה להנהלת אבנר וביקש לפרוש מהחברות בה. אליהו, שתיק ביטוח הרכב שלו היה איכותי (הוא הנהיג מדיניות חיתום קפדנית ולא ביטח נהגים מסוכנים), הבין שהחברות באבנר עולה לו כסף רב, שכן הוא מסבסד את ההפסדים שלה. אליהו העריך שאם יפרוש מאבנר יוכל גם להפחית את תעריפי הביטוח ללקוחותיו וגם להרוויח יותר.

חברות הביטוח האחרות נזעקו מיד. הן הבינו את תרגיל העוקץ של אליהו. אם ירשו לאליהו לפרוש מאבנר ינהגו כך גם החברות האחרות שיש להן תיק מבוטחים טוב, ואבנר תישאר עם הזיבורית של המבוטחים. ההפסדים יגדלו והחברות יאלצו להביא כסף מהבית לכיסוי ההפסדים.

בין אליהו לאבנר החל מאבק משפטי ממושך. אליהו טען שאבנר היא חברה בפשיטת רגל, ולכן אי אפשר לחייבו להמשיך את חברותו בה. אבנר הביאה חישובים הפוכים. אבל תוך כדי התגלו תרגילים רבים שחברות וסוכני ביטוח עשו עם אבנר: למשל גלגול של תאונות שבינן לבין תאונות דרכים הקשר היה מקרי - על קופת אבנר. כך חולק הנזק על קופתן של כל חברות הביטוח, במקום שחברת הביטוח הספציפית שבה היה הנפגע מבוטח תצטרך לממן מקופתה את תשלום הפיצויים. זה היה נוח במיוחד לחברות ביטוח קטנות, שכן כל חברה נשאה בתשלום הפיצויים של אבנר לפי חלקה היחסי בשוק הרכב.

זה היה רק תרגיל אחד. אט-אט התגלו עוד מעשים שלא תרמו לרווחיות של אבנר, והפכו אותה לפרה חולבת של חברות הביטוח. אבנר, בעידודן של חברות הביטוח, ידעה גם היא לחלוב את הקופה הציבורית: כשההפסדים גדלו רצו חברות הביטוח בקול צעקה רמה לאוצר ודרשו להעלות תעריפים בשיעור של כ-20 אחוז, אחרת הכל קורס. אחרי סבב השרירים הקבוע של ועדת הכספים, אושר הייקור, והקופה התאזנה.

אלא שאז נקטו חברות הביטוח בפטנט נבזי.

 

מחשבות שהחרידו את הענף

 

אחרי שהתעריפים עלו וקופתה של אבנר התאזנה, נזכרו לפתע חברות הביטוח, כמעט ביחד, שענף האופנועים גורם להן הפסד. בתגובה הן החליטו לשלוח את כל האופנוענים לפול. למה? כי שם התעריף גבוה ב-25 אחוז. במלים אחרות - מצד אחד הן קיבלו את הפיצוי גם עבור האופנועים, ומצד שני זרקו אותם לכלבים.

רק אחרי מאבק עיקש הוקם פול מיוחד, שביטח את כל האופנועים מקופה משותפת ובתעריף הרגיל. אבל גם הפול הזה פורק אחרי זמן מה. בינתיים, בעקבות פרשת אליהו, התחיל המפקח על הביטוח דאז, דורון שורר, לגלגל מחשבות שהחרידו את חברות הביטוח: הנהגת רפורמה בענף. פרשת אליהו גילתה לו שבעצם הענף לא כל-כך גרוע כפי שחברות הביטוח טענו כל הזמן, וכי בעצם נוח להן לחיות במצב של חוסר תחרות, בלי צורך להתייעל או להשתפר.

וכך החלה הרפורמה: ב-30 ביולי 1997 קיבלה הכנסת את חוק ביטוח רכב מנועי (ביטוח בתנאי תחרות מבוקרת והסדרים לתקופת מעבר), שתכליתו היתה ליצור תחרות מבוקרת בענף ביטוח החובה החל מה-1 בינואר 2001. במסגרת זו הוחלט שחלקה של אבנר בביטוח החובה ילך ויקטן: בשנים 1999-1998 יקטן חלקה של אבנר בענף מ-70 ל-50 אחוז, בשנת 2000 יקטן חלקה ל-40 אחוז, וב-2001 ל-30 אחוז.

לאחר עיכוב מסוים, ולאחר שהמפקחת על הביטוח באותו זמן, ציפי סמט, הפעילה שרירים כדי לכופף את ידן של חברות הביטוח - נקבע שהחל מה-31 בדצמבר 2001 יופחת חלקה של אבנר בביטוח החובה ל-20%, וחלקן של חברות הביטוח יעלה ל-80%. החוק גם קבע שהחל מינואר 2003 ישאו חברות הביטוח במלוא האחריות בענף ללא ביטוח משותף עם אבנר. במועד זה, נקבע, ימנה האוצר לאבנר מנהל מיוחד שיהיה מעין מנהל מורשה ויעסוק בחיסול תיקי התביעות שלה. אבנר תחדל לפעול.

 

כישלון או הצלחה?

 

תקופת המעבר שנקבעה בחוק צריכה היתה לתת תשובה כמעט מלאה לשאלה האם תצליח הרפורמה. כאשר חברות הביטוח נושאות ב-80 אחוז מעלות ביטוח החובה, הן היו אמורות להתנהג כאילו יש בשוק כבר תחרות מלאה - ולהתחיל להוריד תעריפים.

מה שקרה בפועל, וכפי שהיה צפוי מההתחלה, הוא שמספר קבוצות של כלי רכב התחילו לשלם הרבה יותר. תעריפי הביטוח הבסיסיים לאופנועים התייקרו בקרוב ל-40%. התעריפים למכוניות קטנות, כלי רכב חקלאים, נהגים ערבים ושאר מיגזרים מקופחים (שגרים בסביבה תשתיתית גרועה) התייקרו גם הם, לעתים בעשרות אחוזים. מי שהרוויחו הם בעלי המכוניות הגדולות והיקרות (והבטוחות, שגם גרים במרכז הארץ), שם הופחת התעריף. בקיצור, רפורמה לעשירים.

הביקורת, ולפיה אי-אפשר להנהיג תחרות משוכללת בענף שהוא ביטוח חובה ושבו אין מרכיב של הוכחת אשמה - לא שכנעה את האוצר. האוצר גם לא השתכנע מכך, שביטוח החובה הוא היחיד שבו החלשים משלמים יותר, והחזקים פחות. תארו לכם שצעירים וחזקים היו משלמים יותר עבור ביטוח הבריאות לעומת זקנים וחולים. אבל האוצר בשלו: הוא דבק בגירסתו שהתחרות תשיג את התוצאות. האם הם צודקים? תלוי את מי שואלים.

 

חברות הביטוח: למה להרוס ענף רווחי?

 

הן היו המתנגדות הגדולות לרפורמה. בדיעבד מתברר שהיתה לכך סיבה. חממת התעריפים הקבועים והיעדר התחרות הפכו את הענף לרווחי מאוד ללא מאמצים. הנה, לפי נתוני האוצר, ענף ביטוח החובה הניב לחברות הביטוח רווח של 500 מיליון שקל בשנת1999, 415 מיליון שקל בשנת 2000 ו-340 מיליון שקל בשנת 2001. רק לשם השוואה - ענף ביטוח רכב רכוש (ביטוח מקיף), שהוא השני ברווחיות שלו, הניב לחברות 176 מיליון שקל ב-1999, 40 מיליון שקל בשנת 2000, ו-200 מיליון שקל בשנת 2001.

אז למה צריך לשנות. היום מתברר שענף ביטוח החובה, זה שרק לפני זמן מה בכו בדמעות תנין שהוא ענף מפסיד, היה תרנגולת שהטילה ביצי זהב. תחרות תחייב את חברות הביטוח להוריד תעריפים, לפחות למבוטחים טובים, וזה לא טוב לעסקים. אז כמובן שהרפורמה לא טובה עבורן.

החברות לא מיהרו גם לשתף פעולה עם האוצר, שאיפשר להן לסטות מהתעריף הקבוע בשיעור של 10 אחוזים. ברובן הן לא נתנו הנחות למבוטחים, והעדיפו לשמור על התעריף הבסיסי. אם היו סטיות - הן היו כלפי מעלה.

הן העדיפו גם להזניח את דרישת פיקוח על הביטוח, לחייב את המבוטחים למלא את הטפסים שנועדו למאגר המידע של חברת ISO, לפיהם אמורים להיקבע בעתיד התעריפים, על-בסיס מידע שייאסף על הנהגים.

 

סוכני הביטוח: רוצים שנעבוד? תשלמו

 

גם הם מתנגדים לרפורמה וטעמם עמם: ראשית תהיה להם בעיה להסביר למבוטחים שלא ממש אהודים על חברות הביטוח, למה הם לא רוצים לבטח אותם עוד ושולחים אותם לפול היקר.

בנוסף, חברות הביטוח גלגלו עליהם את התיק של מילוי הטפסים עבור מאגר ISO: הם צריכים לשבת מול המבוטח ולשאול אותו על נפח המנוע של רכבו, גילו של הנהג הצעיר ביותר הנוהג ברכב, ותק רשיון הנהיגה, מספר התביעות הקודמות, מספר שלילות הרשיון, מין הנהג, האם יש ברכב כריות אוויר ועוד.

החקירה הזו גוזלת זמן וסוכני הביטוח טוענים שהם אינם מתוגמלים כראוי. עמלה של 2.5% אינה מכסה את העלות לכל הטיפול הזה.

נדרשת מאיתנו עבודה נוספת ומישהו צריך לשלם עבורה, אומר יוסי מנור, נשיא לשכת סוכני הביטוח. העמלה צריכה להיות בסביבות 8%, הוא סבור, אבל אין מי שמוכן לשלם. אם ישלמו - זה ייקר את הביטוח. כאות מחאה נמנעו הסוכנים מלמלא את הטפסים, וחברות הביטוח מצידן חסמו להם את האפשרות לעבור דף במחשב בלי מילוי הפרטים האלה. הסוכנים הקימו קול צעקה. חלקם ממלאים פיקטיבית את השאלונים, בידיעה שבין כך אין להם משמעות מיידית על התעריף. הבלגן חוגג, וזה לא ממש מעיד על הצלחתה של הרפורמה, או על הסיכוי שיקום מאגר נתונים של ממש.

 

המבוטחים: העשירים מרוויחים

 

המבוטחים, בינתיים, מסתמנים כמפסידים העיקריים. בעלי הטרקטורים החקלאיים סופגים ייקור של 68% בביטוח החובה. האופנועים, שהועברו לפול והוצאו בכלל מתחולת הרפורמה, ספגו ייקור של 40% מאז ינואר 1999, והחברות עוד דורשות לייקר להם את הביטוח. לגביהם אין חשיבות לשאלה האם הם רוכבים זהירים או לא, אם יש להם אופנוע מודרני ובטוח או מיושן. הם פשוט משלמים.

הרוכבים טוענים, שהרפורמה לא הבחינה בין סוגי הכלים ואופיים, גיל המבוטחים ונסיונם, ובין אלה שלא תבעו בעבר לבין אחרים שהתעשרו על-חשבון הביטוח. יצירת קבוצות אופנועים לפי נפחי מנוע מעידה על חוסר הבנה של רמת הסיכון, ובכלל הסטייה מהעקרון של סבסוד צולב זועקת לשמיים במיוחד כל עוד ממשיכה שיטת חוסר האשם. רוכב אופנוע שחשוף יותר לפגיעה על-ידי רכב אחר יתבע את חברת הביטוח שלו לעתים קרובות יותר, וייכנס לסטטיסטיקה של התביעות כמבוטח מסוכן.

כעת מנסים לפתור חלק מהאבסורד הזה. ההצעה היא לאפשר לאופנוענים וקטנוענים לשלם השתתפות עצמית בתביעות, וכך להוריד את התעריף. ההצעה כבר עברה בכנסת בקריאה ראשונה, והיא נתמכת על-ידי האוצר. כמו-כן, מנסים להפעיל בצורה הוגנת יותר גם את הסכמי החצייה - כך שגם הרכב הפוגע ישא בנטל הביטוח. האוצר דווקא בעד. בינתיים, הרבה מאוד רוכבים לא עומדים ברוע הגזירה ונוסעים בלי ביטוח חובה. התעריף פשוט יקר מדי.

גם לרוב נהגי הרכב הפרטי אין סיבה לברך על המהפך. בעלי רכב פרטי בנפח של עד 1,000 סמ"ק התבשרו על התייקרות של 12%. בדומה לרוכבים על דו-גלגליים, עם מחזיקי המכוניות האלה נמנים סטודנטים ובעלי הכנסות נמוכות. בקבוצת כלי הרכב המשפחתי לא היה שינוי מהותי בתעריפים, אבל שם מתחילים לחוש בנטייה של חברות הביטוח לברור לעצמן את המבוטחים הטובים. התהליך הזה ילך ויחריף עם פתיחת השוק לתחרות מלאה.

מי שכן הרוויח הם בעלי המכוניות הגדולות, בנפחי 2,000 סמ"ק ומעלה. להם הוזל הביטוח ב-18%, כי לפי גירסת חכמי הרפורמה - ככל שמכונית גדולה יותר היא בטוחה יותר. הם כנראה לא שמעו עדיין על מבחני ריסוק שנערכים לרכב, מהם עולה שיש הרבה מאוד מכוניות עממיות וקטנות הבטוחות בהרבה ממכוניות גדולות שיוצרו לפני שנים.

הציבור גם הוא אינו משתף פעולה עם הקמת מאגר הנתונים של ISO. מבחינתו, חלק מהנתונים האלה עלול לגרום להעלאת תעריף הביטוח, אז למה לדווח אמת. אין כיום כל סנקציה על מסירת פרטים לא נכונים.

 

משרד האוצר: הרפורמה על סף הצלחה

 

המפקח הנכנס על הביטוח, אייל בן-שלוש, עורר בשבוע שעבר את זעמו של ח"כ דוד טל, יו"ר ועדת המעקב אחרי הרפורמה. טל ביקש מבן-שלוש להציג סימנים שיצביעו על הצלחת המהלך. כשלא היו לו תשובות טובות לשאלות שנשאל, השיב ליו"ר הוועדה שהוא לא תחת חקירה, וזה הספיק כדי להקפיץ ליו"ר את הפיוז.

ידין ענתבי, סגן בכיר למפקח על הביטוח ומקברניטי הרפורמה, טוען שעדיין מוקדם להסיק מסקנות. הרפורמה תתחיל רק בינואר 2003. לדבריו, יש כבר סימנים מעודדים: הפרמיה לא עלתה בשנת 2001 למרות הגידול במספר כלי הרכב. חלקן אפילו הוזלו הוא אומר. באבנר, אגב, טוענים דווקא שהפרמיה הממוצעת התייקרה ב-5%. ב-2001 נגבו 3.87 מיליארד שקל בענף ביטוח החובה, לעומת 3.81 מיליארד שקל ב-2000. לדברי ענתבי, הגידול הזה הוא זניח במיוחד בהתחשב בכך שמצבת הרכב גדלה.

המבחן האמיתי של הרפורמה יהיה כשכל האחריות תעבור לחברות הביטוח והן יצטרכו להתחרות ביניהן, אומר ענתבי. אני משוכנע שאז נחוש בהוזלת תעריפים של ממש. אני מציע לציבור לעשות שופינג בין החברות ולראות איפה הוא יכול לקבל את התעריף הטוב ביותר.

ענתבי דוחה גם את הטענות לפיהן חברות הביטוח מסרבות באופן גורף לבטח מבוטחים מהמיגזר הערבי ומפנות אותם לפול. מה שנכון הוא שחברות הביטוח לא מוכנות לעבוד עם סוכנים שתיקי הביטוח שלהם גרועים, או שיש בהם מספר גדול של ניסיונות הונאה. אסור לחברות הביטוח להפלות בין מבוטחים על בסיס גיאורפי או מוצא אתני. זו עבירה על החוק.

יתכן שמבוטחים פחות טובים ישלמו תעריף קצת יותר גבוה, אבל רובם ימצאו ביטוח בחברות, ומבוטחים טובים יזכו בהנחות. הרפורמה מבחינתי היא על סף הצלחה.

 

תאגיד אבנר: אי אפשר בלעדינו

 

אבנר היא המפסידה הגדולה מהרפורמה. בסוף השנה היא תפסיק לפעול כמבטח וככל הנראה תיסגר ורוב עובדיה יפוטרו. היו"ר החדש שלה, מיכאל רצון, שהוצנח לאבנר אחרי שהכל כבר נסגר וחיסולה היה עובדה מוגמרת, מביע דעות שלא ממש מקובלות על חברות הביטוח. הוא סבור, למשל, שיש אפשרות להוזיל את תעריפי ביטוח החובה בעתיד, משום שתעריפי הביטוח שנגבו היו גבוהים ולמעשה יש בענף עודף של 5.3 מיליארד שקל.

רצון קצת יותר זהיר כשהוא מדבר על הרפורמה: אין היום שום אינדיקציה שהרפורמה הצליחה. לא השגנו את היעד העיקרי: הוזלת תעריפים. אין לי ספק שיהיה צורך לייקר את הפרמיות בענף ביטוח החובה אחרי סגירתה של אבנר, כי היקף ההונאות יעלה ולא יהיה מי שיטפל בעניין. בתי החולים ומד"א, שקודם ניהלו מו"מ על תעריפים עם גוף אחד, יתחילו לחגוג ולייקר תעריפים לחברות, וזה יעלה כסף למבוטחים. ההערכות מדברות על ייקור נחוץ של 21-12 אחוז.

 

הפול: אין לנו נתונים כרגע

 

באופן מפתיע ואולי לא ממש ברור, אין כרגע נתונים שיכולים להעיד על גידול משמעותי במספר המבוטחים שהופנו לפול. יעקב אלחדיף, מנכ"ל הפול: כרגע מבוטחים אצלנו 70 אלף אופנוענים, למעשה כל מי שעל הכביש. בנוסף יש לנו כ-56 אלף פוליסות של מסורבי ביטוח בחברות. המספר הזה לא השתנה כבר שנתיים. עם זאת אומר אלחדיף, כי בחודשים האחרונים מורגש גידול מסוים במספר האנשים הפונים לפול. אלחדיף סבור שצריך לייקר מאוד את תעריפי הפול, כדי לצאת מההפסדים. ההערכה היא שמספר המבוטחים שיישלחו לפול צפוי לגדול, ואלה מבוטחים שהפרמיה שהם משלמים אינה מספיקה. פניית הפול לאוצר בבקשה לייקר תעריפים, מוכיחה שגם כאן הרפורמה לא השיגה את יעדה.