חומת המגן של התקליטורים

חברות שונות פיתחו טכנולוגיות, המתיימרות למנוע צריבה פיראטית. תאגידי המוזיקה בעולם מתלהבים, אבל החברות בארץ החליטו שהמאמץ לא כדאי: ההוצאה גדולה, ומה שנחסם היום ייפרץ ממילא מחר. השאלה הגדולה: האם הטכנולוגיה תקבור את תעשיית המוזיקה

על פי הערכות: ברחבי העולם נמכרו בשנה שעברה כ-5 מיליארד דיסקים של מוזיקה - מיליארד מהם מזויפים. על פי הערכות מקומיות, בארץ היחס חמור יותר - על כל דיסק חוקי נמכרים שניים מזוייפים.

באירופה ובארה"ב מודאגים פחות מהפיראטים ויותר ממשתפי הקבצים ברשת. מחקר שנערך בגרמניה גילה, כי ב-2001 נמכרו במדינה 250 מיליון דיסקים של מוזיקה - ירידה של כ-10% לעומת שנת 2000 - ו-200 מיליון דיסקים לצריבה. לפי המחקר, על מחצית מהדיסקים לצריבה הועתקה מוזיקה, ובנוסף לכך בוצעו מעל 300 מיליון הורדות של שירים באינטרנט - מה שמביא את הפסד ההכנסות של חברות התקליטים בגרמניה לכ-3 מיליארד מארק.

המצב בשאר אירופה ובארה"ב דומה: ירידה או קיפאון במכירות התקליטורים, במקביל לעלייה במכירת מדיות לצריבה והורדות מוזיקה מהרשת.

 

הקקטוס המוזיקלי

 

מה עושים? נלחמים. חברות התקליטים פועלות בשני מישורים: החוקי והטכנולוגי. במסלול החוקי הן משסות את רשויות החוק ואת עורכי הדין היקרים שלהן בזייפני דיסקים ובמפתחי תוכנות שיתוף הקבצים. בנוסף, הן מנסות להעביר חוקים שיחמירו עם הפיראטים והגולשים הסוררים. במישור הטכנולוגי מנסות החברות לפתח כלים, שימנעו את העתקת הדיסק.

כאן נכנסת ישראל לתמונה. אחת החברות המובילות בתחום היא מדבר-טק התל אביבית, שנוסדה ב-1998. החברה מספקת טכנולוגיה, שתפקידה למנוע את העתקת הדיסקים, על ידי ביצוע שינויים קלים במידע שעל הדיסק. מערכת הסטריאו שלכם תוכל עדיין לפענח את המידע, לתקן את הטעויות הקלות ולהשמיע את המוזיקה ללא פגיעה באיכות - אבל ניסיון לצרוב את הקבצים ייכשל, וייצור דיסק בלתי ניתן להאזנה. לפחות בתיאוריה.

נועם צור, סמנכל שיווק ומכירות במדבר-טק, מסביר, כי חייב להיות איזון בין הגנה לשימושיות. "ההגנה האולטימטיבית", הוא אומר, "היא להפוך את הדיסק לבלתי ניתן לנגינה. אך כדי שהמשתמשים יוכלו בכל זאת לשמוע קצת אמינם, הטכנולוגיה מנסה להגיע לאיזון מסויים".

הטכנולוגיה מותקנת במפעלים לייצור תקליטורים, ובאמצעותה מבוצעים השינויים הנדרשים במידע שעל הדיסק. מדבר-טק מציעה מספר גירסאות למערכת ה"קקטוס דאטה שילד" (מגן הקקטוס למידע, אם תרצו) שלה. בין השאר, יש את גירסת סי-די-אס 100 (שכלל לא מאפשרת את השמעת הדיסק במחשב) וגירסת סי-די-אס 200 (המאפשרת נגינה על הכונן במחשב, באמצעות נגן מדיה המובנה בדיסק, אבל מונעת העתקה).

מדבר-טק מוכרת את מוצריה לחברות התקליטים הגדולות בעולם באירופה, ארה"ב ויפאן. התוצאה: בשנה וחצי האחרונות נמכרו כ-20 מיליון דיסקים מוגנים. בנוסף למדבר-טק קיימות בשוק הטכנולוגיה של סוני (קיי-2 אודיו), שאינה מאפשרת השמעה במחשב, וטכנולוגיית סייף-אודיו של טי-טי-אר הישראלית (שפועלת מכפר סבא) ומקרוויז'ן הבינלאומית.

 

חורים בהגנה

 

פתרון מושלם? לא ממש. בפועל, נתקלו חברות התקליטים בלא מעט בעיות כשניסו להגן על הדיסקים שלהן. לא מזמן פורסם, כי את הטכנולוגיה היקרה של מדבר-טק ניתן לעקוף בעזרת צביעת שולי הדיסק במרקר פשוט, או בעטיפתם בנייר דבק. צור לא מתרגש: "תמיד יימצאו שיטות לפרוץ את ההגנות, ולכן אנחנו מעדכנים כל הזמן את המוצרים שלנו. זה כמו אנטי וירוס: המיכשור והתוכנה במפעלים מתעדכנים ומשתנים בהתאם לפרצות שמתגלות".

בעיה נוספת היתה דיווחים על דיסקים מוגנים, שפשוט לא ניגנו. אחד המקרים הנפוצים היה הדיסק של הזמרת האוסטרלית נטלי אימברוליה, שיצא בסוף השנה שעברה. קונים זועמים החזירו את הדיסק המוגן בטכנולוגיה של מדבר-טק לחנויות, בטענה שהוא לא עובד. בי-אם-ג'י, שהוציאה את הדיסק, טענה שמדובר רק ברוכש אחד לכל אלף - אבל הנזק התדמיתי כבר נגרם.

צור מסרב להתרגש גם במקרה הזה. "יש סוגים רבים של נגני דיסקים", הוא אומר, "ובמקרים נדירים חלקם לא מתמודדים עם הדיסק המוגן". עם זאת, הבעיה בדיסק של אימברוליה, לדבריו, היתה היעדר סימון על העטיפה, שיבהיר כי הדיסק מוגן. משתמשים שרכשו את הדיסק וניסו לנגן אותו במחשב או להעביר את השירים לנגן הדיגיטלי - כעסו לגלות שהדבר בלתי אפשרי. צור חושב שהם צודקים - חייב להיות סימון על דיסקים כאלה. "ביפאן", הוא מספר, "מסומנים דיסקים מוגנים באמצעות סמל גרפי כלשהו, וכך יהיה כנראה גם במערב". צור מודה אמנם שיש מקרים נדירים שבהם נגנים אינם מתמודדים עם דיסקים מוגנים, אך לטענתו מדובר בפחות מאחוז אחד מכלל הנגנים בעולם.

 

בעיית חוקיות

 

הבעיה המרכזית בטכנולוגיות השונות היא, שהן מונעות העתקה דיגיטלית, גם במקרים שבהם היא חוקית. חובב מוזיקה שהוציא 300-200 דולר על נגן דיגיטלי, עלול לגלות שאינו יכול להעביר את המוזיקה מהדיסק החדש של בריטני ספירס אל הנגן. מרגיז.

בארה"ב קובע החוק, כי למשתמש מותר לבצע העתק לצורך גיבוי או שימוש אישי - מה שמספק לקונים תירוץ חוקי לצרוב. הפיתרון, לפי צור, יגיע בתוכנות דוגמת הגירסה הבאה של מגן הקקטוס, שתשוחרר לשוק השנה: סי-די-אס 300. גירסה זו תאפשר השמעת מוזיקה על המחשב ואף העתקה לנגן דיגיטלי או צריבה של מספר מסויים של עותקים. השינוי המרכזי יהיה טכנולוגיה בשם DIGITAL RIGHTS MANAGEMENT (ר"ת DRM) - באמצעות החיבור לאינטרנט יוודא המחשב שהדיסק בכונן הינו חוקי, והתוכנה תאפשר יצירת מספר עותקים מוגבל, לפי קביעת חברת התקליטים - עותקים שלא יהיו ניתנים לשכפול חוזר.

לא בטוח שמניעת האפשרות לשכפול דיגיטלי יכולה לעצור את הפצת המוזיקה. משתמשים יכולים כיום להקליט מוזיקה מהמחשב למיני-דיסק, באמצעות כבל אופטי או רגיל, באיכות טובה. מספר נגנים דיגיטליים מתקדמים מאפשרים הקלטה בפורמט MP3 היישר ממערכת הסטריאו, ומשם קצרה הדרך להעברה למחשב ולהפצה באינטרנט.

צור מסביר, שהמטרה שלו היא לשמור על יתרון איכותי: "נכון, אפשר להקליט מוזיקה באופן אנלוגי מדיסק מוגן, אבל האיכות תיפגם". הצרכנים, הוא מקווה, יעדיפו, בסופו של דבר, לשלם ולקבל מוצר טוב יותר מההקלטה הפיראטית.

 

הספקנות הישראלית

 

מדבר-טק עובדת על הפתרונות הללו מול חברות ההקלטה הבינלאומיות - אבל לא בארץ. צור מסביר שמכיוון שהתשלום שהחברה מקבלת הוא לפי דיסק, ברור שהעדיפה לפנות קודם לשווקים בחו"ל. הוא מספר, כי החברה מנהלת מגעים עם חברות תקליטים ישראליות, אבל מסרב לספק פרטים.

“חברות התקליטים בארץ נמצאות במצב קשה. אין להן כסף להוציא על טכנולוגיית הגנה, והן ספקניות לגבי היעילות שלה", מעריך טל דיין, מנהל פיתוח עסקים במפעל התקליטורים הישראלי סי-די-איי.

שיחות עם נציגי חברות התקליטים השונות מעלות תשובות דומות. בפונוקול, הד ארצי, אם-סי-איי וחברות אחרות, לא ממש מאמינים שטכנולוגיה כלשהי מסוגלת לעצור את הזיופים של הדיסק החדש של שלמה ארצי או ברי סחרוף. בכל החברות לא ממש מודאגים מהפצת שירים באינטרנט: לדבריהן, לא מדובר עדיין בתופעה שכיחה מספיק, שפוגעת במכירות. אולי אפילו להיפך - הורדת שיר בודד יכולה לגרום לרכישת הדיסק השלם אחר כך.

מה שמטריד את החברות הישראליות היא הפיראטיות. לפי הדו"ח האחרון של IFPI, ארגון המייצג 1,400 חברות הקלטה מ-76 מדינות בעולם, ישראל נמצאת ברשימת המדינות שבהן רמת הפיראטיות מגיעה ל-25% עד 50% מכלל מכירות הדיסקים. ככל שהנתון הזה מדאיג, הוא עוד אופטימי יחסית להערכות המקומיות.

השותפות שלנו לקטגוריה המפוקפקת הזו הן מדינות כמו לבנון והפיליפינים. לשם השוואה, בארה"ב, קנדה, בלגיה, צרפת ואוסטרליה, שיעור המכירות של דיסקים מזוייפים מגיע לפחות מ-10% מכלל המכירות.

החברות המקומיות רוצות, אם כן, פתרון לפיראטים - אבל לא בטוחות שיש טכנולוגיה שיכולה לספק את הסחורה. צור, באופן מפתיע, מבין לליבן. "הטכנולוגיה של מדבר-טק", הוא מסביר, "לא נועדה להילחם בפיראטים. בהם צריכה להילחם המשטרה. כשמדובר במפעלים לייצור דיסקים לא חוקיים, תמיד ניתן יהיה לפרוץ את ההגנות בקלות יחסית. מדבר-טק מנסה להתמודד עם המשתמש הביתי ולמנוע צריבה או הפצה ברשת".

 

מהפיכה בהתהוות

 

המהפיכה הדיגיטלית בשוק המוזיקה נמצאת עדיין בעיצומה. הנגנים הדיגיטלים הופכים פופולריים יותר ויותר, אבל עדיין לא החליפו את הווקמן והדיסקמן. הפס הרחב עדיין לא הגיע לכל בית, וחברות התקליטים מנהלות עדיין מאבק משפטי, שלא הוכרע, מול תוכנות שיתוף הקבצים.

במקביל, הן מנסות לפתח שירותים דמויי נאפסטר בתשלום, ועם הגנה על זכויות יוצרים, שלא ממש מצליחים בינתיים. ברור שהעתיד הוא דיגיטלי, אבל לא ברור איזו צורה הוא ילבש. המשתמשים לא רוצים לוותר על החופש להוריד כל שיר בחינם ובמהירות למחשב, והפיראטים לא מוכנים לוותר על שוק מכניס, בעיקר כשטכנולוגיות הייצור שלהם הופכות נגישות וזולות יותר כל הזמן. מנגד, חברות התקליטים, בעיקר במדינות קטנות כמו שלנו, חוששות, שאם המצב הנוכחי יימשך, לא יישאר מה להעתיק, כיוון שהן יפשטו את הרגל.

אולי חזון אחרית הימים המוזיקלי הוא חזרה למודל זמרי העם הסובבים בערים, בלי מפיקים, סוכנים ואנשי יחסי ציבור. ואולי במקום ללכת בדרכים הם יוכלו להפיץ את המוזיקה שלהם באינטרנט, ולהושיט בסוף ההופעה כובע וירטואלי לאיסוף המטבעות.