מעט גאולה לעולם

חובה לשאת דברים בעד אמנת בית הדין הפלילי בהאג, לפחות באותו תוקף שממשלת ישראל פעלה נגדה

ישראל החליטה השבוע שלא יהיו לה חלק ונחלה בבית הדין הפלילי הבינלאומי. לא "בתנאים מסוימים", לא "לפי שעה". אחת ולתמיד, לא מאשררים. עד כדי כך עזה סלידתה של מדינת היהודים מהאמנה, שהממשלה שוקלת את הצעד ההצהרתי הבוטה של משיכת חתימות ממשלת ברק על האמנה. חרם דרבנו שרון.

שרון וממשלתו בהחלט לא לבד. הרמטכ"ל ומערכת הביטחון דרשו סיכול ממוקד של תוקף האמנה והיועץ המשפטי סיפק את הפרשנות החוקית התומכת. אפילו מאמר מערכת ב"הארץ", עיתונם של חובבי הגבינות והיין, משבח את שרון על שהצילנו מ"סיכוני חוק רומא". כדרכו, שרון עשה עבודת הכנה מעולה. זרעי השנאה שנטמנו בלבבות במתקפות חוזרות ונשנות על הקהילה הבינלאומית (במיוחד האו"ם והאיחוד האירופי) מניבים עתה פירות. העם הישראלי, רובו ככולו, מתנגד בלהט לאמנה שנועדה להיאבק בפשעים נגד האנושות, בהשמדות עמים ובפשעי מלחמה.

גם החזקה במדינות נגד האמנה. ארה"ב דחתה את האמנה באופן נחרץ (וסין ורוסיה הלכו בעקבותיה). ממשל בוש מסרב בתוקף להעניק לגופים זרים אפילו סמכות נומינלית ומינימלית לפגוע בריבונות האמריקנית. לאמריקנים נימוקים משלהם. בראש ובראשונה: הם הנושאים העיקריים בנטל שמירת "הסדר העולמי", ולכן הם חשופים לתביעות יותר משאר המדינות, וגורמים חיצוניים עוינים יכולים לנצל לרעה את המצב הייחודי הזה. אולם בעומק הדברים, ממשל בוש מאמין שבפוליטיקה הבינלאומית תופסת אמרת תוקידידס: "הצדק הוא עניין רק בין חזקים". ומכיוון שהאימפריה האמריקנית היא החזקה ביותר, הרי בכל הנוגע לאמריקנים הצדק הוא רק עניין שלה.

ללא קשר לתקפותם של הנימוקים האמריקנים (ולדעתי, הם מטעים, מאוסים ומסוכנים), כוחות ישראליים אינם פרוסים ברחבי העולם במאמץ להגן על זכויות האדם, ואינם זכאים לטעון לאחריות יתרה המקנה חסינות יתרה. אלא ששרון בז לאמנה עד כדי כך שאפילו לא טרח לנמק בפומבי את דחייתה. הקול הרשמי היחיד שנשמע הוא דבר היועץ המשפטי על "סכנת הפוליטיזציה הרובצת לפתחו של בית הדין, ובסעיף שכוון במידה רבה נגד ישראל בשאלת ההתנחלויות". כלומר, אין חשש שבכירי המטכ"ל ייעצרו אגב טיול באירופה.

לאחר שארה"ב, וישראל לצידה, התאמצו להגביל את תוקפה ה"אוניברסלי" של האמנה (מבלי להצטרף אליה), יש מקום לחשש שהשופטים בהאג יסבלו מאבטלה סמויה, ולא בגלל מחסור עולמי ברוצחי המונים ובפושעי מלחמה. על-פי האמנה, בית הדין רשאי לדון רק בפשעים שבוצעו במדינות שאשררו את האמנה. לכן, אם מדינה תבצע העברות אוכלוסין המוניות בשטחים חסרי ריבונות (למשל, ישראל ביש"ע), הקברניטים והמפקדים יהיו פטורים מאימת בית הדין הבינלאומי. הסיכון העתידי היחיד לתביעה נגד ישראלים קשור להתנחלות ברמת הגולן, וגם כאן הסיכויים להעמדה לדין קלושים ביותר.

חובה לשאת דברים בעד האמנה לפחות באותו תוקף שממשלת ישראל פעלה נגדה. כישראלי, אני רואה בדחיית האמנה מעשה חסר שחר הזורע קסנופוביה. כהומניסט, מדובר לדידי במעשה בלתי מוסרי. וכבן להורים ששניהם ניצולים יחידים ממשפחות ענפות שנרצחו בשואה אני חושב כי שלילת האמנה פוגעת קשות במי ששואפים להביא ולו מעט גאולה לעולם.