איך להקים עסק בארה"ב

מיליוני מהגרים מגיעים לחופי ארץ האפשרויות בתקווה שגם הם ימצו את האידיליה, שזכתה לכינוי החלום האמריקאי. סיפורי הצלחה הירואיים שהשפיעו על דורות שלמים הם נר לרגלי כל מי שמהלך ברחובות ניו יורק וחולם שיבוא יום ואחד המגדלים הבוהקים בשדרה החמישית יישא את שמו. אבל, חלומות לחוד ומציאות לחוד, והמציאות של היום קשוחה יותר מאי פעם, בעיקר כלפי מי שעושה את צעדיו הראשונים בעולם העסקי. עו"ד ערן כהנא מגיש כאן מדריך למי שמעוניין להקים עסק בארה"ב

אין ספק שחלק בלתי נפרד מהפסיכולוגיה האמריקאית קשור למיצוי אידיליה, אשר בלקסיקון הפופולארי נקראת "החלום האמריקאי". ואמנם, כבר יותר ממאתיים שנה מיליוני מהגרים מכל קצוות העולם מגיעים לחופי ארה"ב בתקווה שגם הם ייהנו מפירות הגשמת החלום הזה, אשר אחת מאבני התווך שלו זה להיות בעל עסק עצמאי. הנחה רווחת, היא שמי שמצליח להקים ולהריץ עסק מחזיק בידיו את עתידו והוא אדון לעצמו ולא צריך טובות מאף אחד.

את סיפורי ההצלחה כלל לא קשה למצוא; ביל היולט ודייב פקארד התחילו את מפעל חייהם, חברת ההי-טק היולט-פקארד, במוסך קטן שבעמק הסיליקון, ב-1939; בשנות ה-60 ייסד ארל באקן את Medtronic - שהיא כיום חברת ענק, ומן המובילות בעולם בייצור קוצבי לב - במרתף ביתו; ובעשרים השנים האחרונות צצו לא מעט יזמים צעירים שהקימו אימפריות, כגון מיקרוסופט (ביל גייטס), סאן (סקוט מקנילי), נטסקייפ (מרק אנדרסן), אורקל (לארי אליסון) ואחרות. כל אלה המריאו למעמד הדומה לזה של כוכבי הוליווד, בזכות כושר עסקי נדיר ותזמון נכון.

אך "החלום" לא תמיד ורוד והמציאות לעיתים קרובות קשוחה. הנה, עובדה שרוב מוחץ, קרוב ל-90 אחוז של העסקים, נכשלים בחמש השנים הראשונות שלהם. נתון זה מעיד בעיקר על כך שהרבה יותר "חלומות אמריקאיים" הם דווקא מתחום הסיוט. אולם למרות סבירות הכישלון הכמעט "מדכאת" הזו, היזמות האמריקנית והרדיפה אחרי "החלום" לא נפגעו. להיפך, עם הזמן הם הולכים ומתרבים.

 

יש לך תוכנית?

 

אז אם כבר החלטת שלהקים עסק עצמאי בארה"ב זה בשבילך, ודאי שאלת את עצמך "איך מקימים עסק בארה"ב?". מהשאלה הזו נגזרות שאלות נוספות כגון: הגדרת העסק, והאם חייבים תוכנית עסקית? לאן ולמי פונים? איפה משיגים את הטפסים הדרושים? איזה פורמט עסקי (מתכונת) הכי כדאי וכד'.

הצעד הראשון הוא להגדיר לעצמך (ולמשקיעים פוטנציאליים) את מהות העסק. לעיתים יש נטייה לזלזל בצעד הזה, אולי מתוך הנחה מוטעית (שקיבלה תנופה בתקופת הזוהר של הדוט.קום), הגורסת שלהקים עסק זה דבר פשוט ולא צריך להתעכב על פרטים שוליים כתוכנית עסקית; כלי שנתפס כבעל ערך תיאורטי בלבד. כמעט מיותר לציין שלא כך הדבר, ומי שלא מתכנן, עלול להיכשל.

כדי להתחיל את הפרוצדורה, מומלץ לרשום לעצמכם את מטרות העסק. המתכונת היא לא לחשוב יותר מדי לעומק לפני שכותבים משהו, אלא לרשום את מה שבא לראש. בהגדרת המטרה יש לענות על שאלות בסיסיות כגון:

1. שם העסק

2. האם העסק מעניק שירות או מוכר מוצר?

3. זהות הצרכן: אדם פרטי או חברה?

4. האם יש צורך ברישוי תעסוקתי (לדוגמה, לשם מכירת מזון דרוש רישיון מהעירייה)?.

5. היקף הדרישה למוצר או שירות.

6. זיהוי המתחרים.

7. מה מבדיל בין העסק שלך לזה של המתחרים?

8. שיטת הפרסום.

9. מקורות המימון ולכמה זמן.

10. כיצד מורכב מחיר המוצר?

11. הרווח הצפוי.

12. מי מרכיב את צוות הניהול ומדוע הוא נבחר?

שוב יש לציין, שנקודות אלו הן פרמטרים מינימליים בלבד, ומשמשות מצפן המכוון את נתיב הניווט. וכמו בניווט, לעיתים יש לוודא שהנתיב הנבחר הוא אכן הנכון. במילים אחרות, התוכנית העסקית צריכה להיבדק מדי פעם, כדי לוודא שהיא עומדת במבחן המציאות, שכן תנאי השוק יכולים להשתנות בין לילה. בהתחשב באקסיומה הזו אי ידיעה או התאמה למתרחש יכולה בקלות להוות פגיעה קטלנית לעסק.

 

למי פונים?

 

מומלץ תחילה להתייעץ עם עורך דין ורואה חשבון. למרות שאין מחויבות לשכור את שירותיהם כדי להקים עסק, יש להפעלתם יתרון משמעותי במזעור הסבירות של שיבוש בהליכים. שיבוש כזה יכול לנבוע מאי הבנה של סעיף בחוק רישוי חברות, או תקנים של מס ההכנסה הפדרלי ו/או של המדינה בה בעל העסק מתגורר. טעות כזו יכולה לגרום לכך שעצם הקמת העסק היא בלתי חוקית. במקרה כזה עלויות התיקון – הן מבחינת מס ואולי אפילו קנסות – גדולות בהרבה משירותי רו"ח ועו"ד.

תפקידם של עורך הדין ורואה החשבון זה לעטוף את הרעיון בטרמינולוגיה ובפורמט הדרוש ולבנות את התשתית הפורמלית של העסק. המשתנים שמובאים בחשבון כוללים, אך אינם מוגבלים, לסוג העסק (חברת תוכנה, דוכן פלאפל), מיסוי, כמות וסטטוס האזרחות של בעלי המניות, מידת הצורך בגיוס הון חיצוני, מיקום גיאוגרפי (יותר ממדינה אחת) וכד'. במסגרת המגבלות האלו תהליך עבודתם יכלול את מילוי הטפסים הדרושים, כתיבת תקנון החברה והגשת כל המסמכים לרשויות המוסמכות. הם גם ילוו את צמיחת העסק ויעניקו עזרה במידת הנדרש.

יש להזהר מפיתויים בשלב זה. יזמים בדרך כלל מחפשים לעשות לעצמם חיים קלים יותר. רבים פונים לרשויות המקומיות בתקווה שיזכו לייעוץ משפטי ועסקי ללא תשלום. הבעיה היא שעובדי הרשות, למעט מתן טפסים והנחיה מינימלית, אינם רשאים לתת יעוץ כזה. מי שבכל זאת מעניק יעוץ כזה עובר על החוק, וממילא מסוכן יותר ליזם לפעול לפי עצות אלה. אותו יזם מסכן לא רק את העסק שלו, אלא גם את שותפיו. ראוי להיזהר גם מאתרים ברשת, המציעים שירותי הקמת עסק. יש להתייחס אליהם בחשד ותמיד להתייעץ עם בעלי מקצוע מקומיים לפני שמתחייבים.

 

בחירת מתכונת

 

אחד מתפקידיו של עורך הדין בתחילת הדרך הוא לייעץ בבחירת מתכונת עסקית. במאמר זה נתייחס באופן כללי לסוגים (מתכונות) השכיחים ביותר של חברות, מה שנקרא business form.

תחילה נבחן את פורמט ה-sole proprietorship אחריו את מתכונת ה- general partnership ולבסוף את הפופולארי שביניהם, ה-limited liability company (LLC). כאן גם המקום לציין שיש לבדוק עם הרשויות המקומיות אם השם שבחרתם לחברה הוא תקין וזמין. אם התשובה חיובית, מומלץ להגיש בקשה לשמירת השם הזה לפרק זמן מוגבל, בד"כ ל-12 חודשים. הטופס נקרא "name reservation" וניתן להשיגו במחלקת המדינה, במדינה בה אתם מתגוררים.

 

בעלות יחיד

 

חברה במתכונת בעלות יחיד, ה-sole proprietorship, היא הפשוטה ביותר. זוהי חברה בבעלות ובניהול של אדם בודד, שכל נכסי החברה בבעלותו הישירה. כל הדרוש להקמתה הוא רשיון עיסוק בתחום שבחרתם (במידה שתחום זה דורש רשיון תעסוקה) או היתר הפעלה. מצד המיסוי, כל הרווחים וההפסדים של החברה מנווטים ישירות להצהרת המס האישית; החברה, כישות עצמאית, אינה חייבת במס, מה שנקרא pass through taxation.

המתכונת לא רק פשוטה, היא גם זולה יחסית. כמו כן בעל העסק שומר על שליטה מלאה בכל האספקטים. אבל לא הכל ורוד. הבעייתיות העיקרית נובעת מכך שנכסיו האישיים של בעל הבית חשופים לגמרי לנושי החברה. גם גיוס הון חיצוני הוא בעייתי כי אין מנגנון להנפקת מניות וכל הלוואה תדרוש ערבות אישית.

 

שותפות כללית

 

חברה שמאורגנת במתכונת ה-general partnership בדרך כלל שייכת לסקטור השירות, כגון רפואה, משפטים וראיית חשבון. הסיבה העיקרית לשימוש במתכונת זו, בניגוד לבעלות יחיד, היא שליזם בודד אין די משאבים ולכן יש לו צורך בהוספת אחד או יותר שותפים.

יש כמה יתרונות בבחירת מתכונת זו. ראשית, היא מעניקה גמישות ניהולית ובכך מונעת הרבה כאבי ראש פוטנציאליים. לדוגמה, אין מחויבות לקיים פגישה שנתית ולתעד את כל פרטי הפגישה בפרוטוקול. עם זאת, מומלץ לעשות זאת, ובמיוחד להתרכז בעניינים פיננסיים ובגיבוש תוכנית פעולה להשגת מטרות החברה.

כמו בחברה שבבעלות יחיד גם כאן נהנים השותפים מהעובדה שאין מיסוי כפול. מיסוי הרווחים עובר ישר אל השותפים, מחושב ומשולם לפי הסכום המדווח על גבי טופס K-1 שמגישים למס ההכנסה הפדראלי (IRS) ולפי מדרגת המס של השותף הספציפי. החברה עצמה אינה משלמת מסים, אבל בניגוד לחברה שבבעלות יחיד, נדרשת להגיש הצהרת רווחים והפסדים ל-IRS.

כדי שזו תוכל לנצל במידת הצורך את מערכת המשפט במדינה בה היא פועלת (הגשת תביעה משפטית, לדוגמה) רוב המדינות דורשות הכנת טופס הנקרא "certificate of partnership" והצגתו בפני הרשות המוסמכת, שברוב המקרים הינה מחלקת המדינה של המדינה בה ממוקמת החברה. במקרים בהם החברה משתמשת בשם שונה מהשם הפורמלי עליה להגיש מסמך הנקרא "Certificate of Assumed Name" בו מזוהים כל בעלי החברה. שני מסמכים אלה ברוב המקרים הם כל שדרוש לחברה במתכונת זו.

הבעייתיות הגדולה ביותר במתכונת ה-general partnership כרוכה בחשיפה של כל אחד מן השותפים לאחריות אישית כלפי חובות החברה. במילים אחרות, אם החברה חייבת יותר ממה שיש לה בבנק, הנושים זכאים לדרוש ולקבל תשלום מהנכסים האישיים של השותפים. עוד קושי: אם אחד מהשותפים פורש או מת, מבחינה טכנית החברה חוסלה.

 

ערבות מוגבלת

 

ברוב המקרים המתכונת המועדפת לעסק חדש היא ה-Limited Liability Company. הפורמט הזה פותח בגרמניה והינו שכיח באירופה. לארה"ב זה הגיע ב-1977, ואומץ לראשונה בספר החוקים של מדינת ויומינג. ב-1988 העניק ה-IRS לגיטימציה עסקית למתכונת כאשר קבע כי לצרכי מיסוי ה-LLC אינו נתפס כחברה (corporation) אלא כשותפות עסקית; השותפים ישלמו לפי מדרגת המס האישית שלהם. כיום ה-LLC הוא מתכונת מוכרת כמעט בכל המדינות בארה"ב.

נתחיל באספקטים היותר חשובים. ראשית, בניגוד למתכונות הקודמות, נכסיהם האישיים של השותפים (members) ב-LLC נמצאים, ברוב המקרים, מחוץ לטווח הנושים. כמו כן, ניתן לצרף מספר בלתי מוגבל של בעלי מניות, וגם כאלה שאינם בעלי "גרין קארד" או אזרחות אמריקנית. כלומר, גם בני משפחה, חברים או שותפים בארץ יכולים ליהנות מהשתתפות בעסק כאן. כמו כן, ניהול ה-LLC הוא עניין פשוט, שאינו כרוך בפרוצדורות אדמיניסטרטיביות מסובכות.

כדי להקים חברה בפורמט הזה מומלץ לשכור עו"ד שיכין את תקנון החברה, מה שנקרא "articles of organization". אבל אם בכל זאת בחרתם להכין את התקנון לבד, בררו בדיוק מה דורשת המדינה בה אתם מתגוררים שייכלל במסמך. המסמך צריך לכלול את שם החברה (כולל האותיות "LLC" בסוף); תוקף חיים: 30 שנה או ללא הגבלה (perpetuity); מטרת העסק; כתובת עסקית; כמות ההשקעה (כסף, שירותים או כל נכס אחר); כמות ההשקעה שתדרש בעתיד; שמירת האופציה לקבל שותפים חדשים ובהתאם לאיזה קריטריונים; שמירת האופציה להמשיך ולקיים את העסק אם מקרים מסוימים מתקיימים (פרישה או מוות של אחד או יותר מהשותפים); מספר הקולות הדרוש כדי להעביר החלטות; שמות המנהלים ושיטת הניהול.

כמו כן מומלץ להכין מסמך שמשמש כהסכם תפעול ה-LLC, מה שנקרא "operating agreement". כאן ניתן לסכם עקרונות כגון, מי ישמש כגזבר ולאיזה תקופה, מי יהיה המנכ"ל ועוד. המצאותו של המסמך יכולה למנוע אי הבנות וסיבוכים.

כאשר התקנון מוכן יש צורך להביאו למחלקת המדינה בה אתם מתגוררים. אגרת הרישום היא בין 100 ל-150 דולר ולעיתים ניתן לבצע את הרישום באותו יום, תמורת סכום נוסף של כמה עשרות דולרים. מאותו רגע יש לנהל עסקים תחת שם החברה, דבר המבטיח, בין השאר, שהשותפים לא ייחשפו לאחריות אישית כלפי חובות החברה.

 

מיסוי החברות

 

עד כאן העניינים לא מסובכים מדי אך בכדי להשלים את התמונה יש צורך להזכיר את נושא מיסוי החברות, אחד הרכיבים שיכולים לסבך את הקמת החברה בע"מ. לכן יש להתייעץ עם עו"ד ורואה חשבון ולוודא שהמתכונת הנבחרת של החברה אינה בקונפליקט עם אינטרסים פיננסיים אחרים. לדוגמה, הכנסה של שותף שהוא גם מנהל בחברה עלולה להיחשב כהכנסה מעיסוק עצמאי ולגרום לנטל מס נוסף בגין ביטוח לאומי וביטוח בריאות. זאת יכולה להיות הפתעה מאוד לא נעימה. גם מיקום גיאוגרפי יכול לגרום סיבוכי מס. יש מדינות בהן ה-LLC אינו זכאי לזיכוי מס שונים, כגון ממס מכירות.

 

בקרוב - עוד מדריכים להקמת עסק בארה"ב