ב-15 במרץ, חמישה ימים אחרי תחילת שביתת הרופאים, התפרסם בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" מכתב ששלח ד"ר גל שובל לראש הממשלה. "אדוני ראש הממשלה, אני כותב לך כאדם צעיר, ששירת את מדינתו שירות צבאי מלא", פתח שובל. "וכעת, בגיל 28, אני מתחיל לעסוק בגאווה במקצוע הקדוש והנעלה ביותר עלי אדמות - אך עם זאת, התובעני, האכזרי ורב האחריות מכ-ו-ל-ם. ומכל העובדים במשק, אני עובד בתת תנאים; בתי החולים אכולים ריקבון ומתפרקים מיושן... האחריות המוטלת עלי היא כאבן ריחיים על הצוואר... הרופאים הם אולי הסקטור האחרון בציבור, שעובד שישה ימים בשבוע..." (הנוסח המלא מופיע מימין, ב"כתבות נוספות").
ראש הממשלה ברק לא הצטרף לתורנות הלילה, כפי שהציע לו דוקטור שובל בהמשך המכתב. הוא אמנם התקשר לאחר הפרסום, אך סירב להביא עימו בשורה בשיחה ההיא, באמרו ש"אין לו פתרונות בשרוול".
היום בצהריים, במקביל למסיבת העיתונאים שכינסו נציגי הרופאים ובה תוארו נזקי השביתה, נשמע ד"ר שובל מריר מתמיד: "הבעיה היא שאין לראש הממשלה שום רצון להתערב. כשיש נושאים אחרים הוא דווקא כן מתערב, למשל הבעיות עם ש"ס. אבל כשיש נושא כל כך חשוב, כמו בריאותם של האזרחים, הוא לא מוצא לנכון להתערב".
מה הסיבה לכך, לדעתך?
"הרבה אנשים מכנים את השביתה בשם `שביתת שוקולד`. זה בגלל שאנחנו עושים הכל כדי שחולים לא ייפגעו, שחס וחלילה לא נסכן חיים ולא יקרה כלום לאף חולה".
וכך זה ימשך?
לא. אם שום דבר לא ישתנה, המערכת תקרוס. לפני שלושה ימים היה לי טקס חלוקת תארים באוניברסיטה, ושם קלטתי כמה המצב חמור. רוב מקבלי התארים כבר עזבו את המקצוע והלכו להיי-טק או משהו אחר. חלק גדול מהאחרים חושב לעזוב. ואני מבין אותם, כי התנאים ברפואה הם בלתי אפשריים. אתה נותן הכל הכל ומקבל כלום כלום".
ואתה? חושב לעזוב?
"בינתיים לא. אני חולם על רפואה מאז שאני זוכר את עצמי ואני לא מתכוון לוותר על החלום הזה כל כך מהר. אבל אני רוצה להגשים את השליחות הזו בלי לחשוב, איזה עוד עבודה אני צריך כדי לגמור את החודש. כרגע אני מרכז פרויקט לקידום תלמידים בתיכון עירוני ט` בתל אביב. עבודה אידיאליסטית שחשובה לי. אבל הרבה רופאים עושים עבודות נוספות וזה דבר חסר תקדים. לא ייתכן שרופאים יעבדו בעבודות נוספות".
האם שכרכם הנוכחי נפגע בעקבות השביתה?
"כן. בחודש הנוכחי הורידו לנו 40 אחוז ואני מבין שבחודש הבא יפחיתו משכרנו 60 אחוז.
מה צעדיכם הבאים?
"השבוע אנחנו מחריפים את השביתה. בקרוב נגיע, לדעתי, לצעדי ייאוש. אולי רופאים יעזבו את בתי החולים, אולי שביתת רעב. הכעס והתסכול מאוד גדולים. צריך להבין - הסתכלתי עכשיו בתלוש משכורת של מנהל מחלקה, מומחה עולמי בתחומו בן למעלה מ-50. הוא מרוויח 7,000 שקלים ברוטו. וזה פרופסור, בעל שם עולמי בתחומו. הוא צריך לעשות כוננויות לילה, בגילו, כדי להתפרנס. אנשים עובדים עם אחריות מאוד כבדה על הכתפיים ועל זה צריך להיות איזשהו פיצוי. למורים, למשל, יש שנת שבתון. אין מקצוע שיש בו יותר אחריות מרופאים. מדובר בחיי אדם באופן ישיר".
האם כבר מורגשת פגיעה ממשית בחולים בעקבות השביתה?
"אנשים מאוד מאוד סובלים מהשביתה ומאוד כואב לראות את זה. לא הלכתי ללמוד רפואה כדי להכאיב לאנשים, אבל חייבים להבין - אם לא יהיה שינוי, המערכת תקרוס".