צרות של עשירים

גם עשירי כפר שמריהו, סביון והרצליה פיתוח נאנקים תחת עול המיתון במקום לנפוש בקאריביים הם מתפשרים על אתרים בצד זה של כדור הארץ, במקום שתי פיליפיניות מסתפקים באחת, וגם חברות לבניית בריכות נעלמות מהשטח; "השנה אתה רואה אנשים שעברו משלוש מכוניות לשתיים", מדווחת נציגת משפחת יבואנים

הבשורות שיצאו מ"כנס קיסריה" - הכינוס השנתי של בכירי המשק והכלכלה בישראל שנערך בשבוע שעבר בירושלים - לא היו מעודדות. האווירה היתה קודרת ופסימית מאוד, בכירי המשק דיברו על קריסה, על משק שנמצא במיתון שרק הולך ומתעצם. דווח שאפילו העשירים כבר מודאגים, וכשהעשירים מודאגים, סימן שהמשק באמת בברוך רציני.

תושבי כפר שמריהו, הרצליה פיתוח וסביון מדווחים על הידוק חגורות. במקום לנפוש ביעדים אקזוטיים ויקרים, הולכים על חופשה סולידית ביעד פופולרי, בעלות נמוכה יותר. במקום להיעזר בשתי פיליפיניות לאחזקת הבית, מפטרים אחת, ועוזרים לזו שנותרה לעשות פנלים ואבק. חברות לבניית בריכות פרטיות נעלמות, ומעדניות יוקרתיות מדווחות על קליינטים שהתחילו לחפש את תווית המחיר. ועדיין, לא צריך לרחם על המאיון והעשירון העליון, הצמצום שלהם הוא בשומן ולא בלחם.

התנועה באזור התעשייה ההיי-טקי של הרצליה פיתוח ביום שישי סואנת. טור מכוניות משתרך ברחוב משכית, אנשים רבים על חנייה, מצפצפים בחוסר סבלנות. "מבחוץ זה נראה עסקים כרגיל", אומרת במרירות הזבנית באחת מחנויות הבגדים בקניון "מרכזים 2001", "אבל כשאתה בפנים, אתה כמעט ולא רואה אנשים קונים". הפירמות יוקרתיות – "פול אנד ג'ו פריז" ו"דיאבלס", אבל השלטים הקטנים מעל הסטנדים של הבגדים מעידים על מצוקה, "כל פריט ב-50 שקל". "המצב אצלנו לא טוב", אומרת הזבנית, "ואם אצלנו לא טוב, תאר לך מה קורה במקומות אחרים".

 

אילת במקום ארצות הברית

 

בבית הקפה הסמוך, יושבות א' ול' על כוס קפה. אחת אוכלת עוגת שמרים, השנייה הזמינה קרואסון. שתיהן בשנות ה-40 לחייהן, מתגוררות לא רחוק, "תכתוב שאנחנו גרות בכפר (כפר שמריהו, ע.ש). "אנחנו לא עשירים גדולים", מתקוממת א', "וברור שהמצב משפיע גם על מי שגר באזורים יותר יוקרתיים. אני, למשל, כבר לא עושה אירועים גדולים עם קייטרינג".

"נכון", מתערבת ל', "אי אפשר להמשיך לחיות כרגיל, כאילו כלום. על קייטרינג טוב אתה משלם 80 דולר למנה, ואם עד לפני שנה הייתי מזמינה בין 15 ל-20 חברים לארוחת גורמה, היום זה קורה בתדירות הרבה יותר נמוכה". "זה המצב", מחזקת אותה א', "אני גם בודקת מחירים על מוצרים, מה שנקרא, עושה סקר שוק".

 

ובזה זה נגמר?

 

א': "מה אתה רוצה שנגיד לך, שהשנה אני ובעלי לא ניסע לחו"ל? אנחנו ניסע, אבל נחפש מקום סולידי, לא יקר מדי. מישהי שאני מכירה נסעה עכשיו עם בעלה והילדים לאילת במקום לארצות הברית, ואני יודעת שלחו"ל הם ייסעו לבד, וישאירו את הילדים אצל הסבתא כדי לחסוך".

ל': "צריך להוריד את הראש עד יעבור זעם. אנחנו, למשל, צריכים להחליף את הסלון, כי העור של הספות כבר מקומט, אבל בינתיים אני מתאפקת".

חנות בגדי הגברים ממול ריקה. המדפים מפוצצים במותגים, "ארמני", "ריפליי", "הוגו בוס" השלט על אחד הסטנדים מודיע: "4 טישרט'ס ב-100 שקל". בחנות המעדנים "מפגש מזרע" התנועה דלילה. מוכרים שם גבינות מיובאות, במחיר ממוצע של 20 שקל ל-100 גר'. דורון וייץ, הבעלים, אומר שהקהל שלו מגיע מכפר שמריהו, הרצליה פיתוח, קיסריה, רמת השרון ורמת אביב, ונכון לתקופה הזו, מגיעים פחות לקוחות. "כשיורד גשם, הוא יורד על כולם", מסביר וייץ, |ככה שגם אצלנו מרגישים את המיתון. היום הלקוחות שלנו הרבה יותר בררנים, הם בודקים את המחירים ולא ממהרים להוריד כל דבר מהמדפים לעגלת הקניות. גם מבחינה מוסרית קשה היום לבעלי האמצעים להוציא אלפי שקלים על מוצרים יוקרתיים. היום כבר לא ממהרים לקחת יין ב-200 שקל, במקומו מחפשים כזה שעולה 100 שקל".

גם ירון קסטנבוים מ"פוד ארט", שירותי אירועים ואירוח יוקרתיים (כ-100 דולר למנה באירוע של עד 50 איש, בין 85-65 דולר למנה באירוע של 400-100 איש), מסכים שהמצב משפיע על הביזנס: "יש אירועים שכמעט נעלמו לגמרי, למשל אירועים עסקיים שהורידו פרופיל. החתונות היום הרבה פחות פומפוזיות מפעם, מספר המוזמנים קטן. אם פעם היו מזמינים להקות ורקדנים, היו מזמינים מעצב תאורה ובמה, אז היום מסתפקים בדי.ג'יי. גם מבחינה קולינרית אנשים מחפשים היום לחזור למקורות, אוכל ישראלי מודרני. פעם היו תוקעים באירוע גם סושי, גם בשר, גם צמחוני, המגוון היה רחב יותר, והיום, הרבה אנשים חזרו לפשטות.

"הסקטור הפרטי, מה שנקרא האליטות, ה'אולד מאני', מאוד הושפע מהמצב הכלכלי. הם לא בהכרח נפגעו בכיס, אבל הם לא רוצים להראות שיש להם. אם פעם היינו רגילים לאירועים של 'גט-טוגדר' בסקטור הזה, אז היום זה קורה פחות ופחות. אלה שאני מגדיר 'אולד מאני' הם אנשים עם תרבות, ומתוך הבנה למה שקורה הם מאוד מחושבים, לא מנקרים עיניים".

 

נאלצנו להוריד מחירים

 

לטענת יעקב קירמאר, הבעלים של חברת "י.ג.ל" המתמחה בבניית בריכות שחייה, המיתון בענף הבריכות מורגש יותר בקרב העשירון העליון, פחות במאיון: "כשמישהו בונה בית בעלות של שניים-שלושה מיליון דולר, אז 40-30 אלף דולר על בריכת שחייה זה הוצאה שולית. הירידה היא יותר בפריפריות, בקיסריה למשל, ופחות בסביון ובכפר שמריהו. העסקים אצלנו כמעט כרגיל, אבל מתח הרווחים קטן יותר, כי נאלצנו להוריד מחירים. מי שבונה היום בריכה, עושה סקר שוק רציני ומשווה מחירים, עניין שהיה פחות דומיננטי לפני המיתון. אני גם יודע על חברות אחרות לבניית בריכות, שחדלו להתקיים בשנתיים האחרונות עקב המצב".

ג', מתגוררת בהרצליה פיתוח, למשפחה יש חברה העוסקת בייבוא ("שם החברה לא חשוב, תשאיר את זה פתוח כדי שלא יזהו"): "במצב הקשה של היום אני האחרונה שרוצה להתלונן, אבל ברור שכולם סובלים מירידה בהכנסות, עשירים כעניים. אנחנו, למשל, צמצמנו בנסיעות לחו"ל. פעם הייתי מצטרפת לנסיעות העסקים של בעלי בחו"ל, הוא היה בפגישות, ואני הייתי מסתובבת בחנויות, רואה תערוכות חדשות. היום בעלי צמצם את הגיחות שלו לחו"ל למינימום. כשהוא כבר טס, אני נשארת בבית, כדי לא להכביד על עלויות הנסיעה".

 

כמה זמן כבר לא נסעת איתו?

 

"כמה חודשים טובים, אבל תראה, אני ממש לא רוצה להישמע פוצית. יש פה משפחות, שרגילות להחליף כמעט כל שנה את המכוניות המשפחתיות למודלים חדשים יותר, והשנה פתאום אתה רואה אנשים, שנשארו עם אותו האוטו, או שעברו משלוש מכוניות לשתיים. חברים שלנו נסעו כל שנה לחופשה שנתית בעלות של 80-70 אלף שקל עם כל הפינוקים - טיסה ב'פירסט קלאס', מלונות יוקרתיים ומסעדות שצריך להזמין בהן מקום חודש מראש. היום הם מסתפקים בחופשה הרבה יותר זולה".

 

כמה יותר זולה?

 

"אני יודעת, 30 אלף שקל. אולי זה נשמע לך סכום דמיוני, אבל בשביל מי שרגיל לנסוע למקומות אקזוטיים, לקאריביים או לדרום אפריקה למשל, מדובר בהידוק חגורה רציני. גם ברמת היומיום אנשים הצטמצמו. יש לי חברה שהחזיקה שתי עוזרות פיליפיניות, ולפני שלושה חודשים היא נאלצה להיפרד מאחת. גם אם אין באמת ירידה בהכנסות, עכשיו זה כבר עניין פסיכולוגי. כשמדברים כל הזמן על מיתון, באופן אוטומטי אתה מחפש לצמצם בשומן, גם אם יש לך כסף".

 

ויש מי שעוזבים לקנדה

 

"אני יכולה להגיד לך, שהיום בעלי פיטר את העובד האחרון בחברה שלו, אומרת בעצב נוגע ללב ר' מהרצליה פיתוח. לבעל יש חברה קבלנית קטנה, שנפגעה קשה מהמשבר המתמשך בשוק הנדל"ן. המצב כל כך קשה, יש לנו חובות והבנקים לוחצים, ובעלי לא ישן בלילות. יש לנו שתי מכוניות, ואנחנו שוקלים למכור אחת מהן. בדרך כלל נסענו לנופש פעמיים בשנה, בחורף ובקיץ, והשנה לא נסענו לשום מקום. אנחנו לא מעיזים לחשוב על זה בכלל.

היתה לנו עוזרת, שעזרה לנו בהחזקת הבית, אבל נפרדנו ממנה לפני חצי שנה, והיום אני עושה הכל לבד. אבל אני לא רוצה לקטר, קשה לכולם. חשבנו למכור את הבית ולעבור לגור בשכירות, ממש ככה, אבל על בית שהיה שווה 800-750 אלף דולר, מציעים היום חצי מחיר, וזה לא שווה. הרבה עוזבים לחו"ל, מוכרים את הבית ומעבירים את כל הרכוש למקום אחר. שמעתי על משפחות שעזבו לקנדה, שם מספיק שאתה מציג חשבון בנק מסודר עם סכום גבוה, כדי לקבל אשרה. אני יודעת על משפחה שעזבה לאוסטרליה, שמעתי על כאלה שעברו לאמריקה. זה ממש מכה פה".