חדש: מוזיאון הריגול בוושינגטון

כיסא המפלט של ג'יימס בונד, תרגילים בפיענוח קודים וסיפורים של מרגלים אמיתיים ממתינים לתיירים במוזיאון הריגול שייפתח השבוע. המבקרים במקום יקבלו 'סיפור כיסוי'

כשאומרים 'ריגול בינלאומי' מיד עולה בדמיון תמונה של ג'יימס בונד, לבוש בהידור, כשכל שערה ניצבת במקומה, והוא מסחרר את ראשן של יפהפיות באולם קזינו מפואר בנסיכות זעירה באירופה. אבל למרגלים האמיתיים עולם הריגול זוהר הרבה פחות.

קחו למשל את סיפורה של וירג'יניה הול, תושבת בולטימור קטועת רגל, שבמלחמת העולם השנייה העבירה את ימיה כרועת עזים באזורים הכפריים של צרפת, ובלילה דיווחה לכוחות בעלות הברית על תנועות הצבא הגרמני באמצעות מכשיר רדיו שהעבירה מאסם לאסם.

סיפורה של הול, כמו אלה של אינספור מרגלים אחרים, מונצח בימים אלה ב'מוזיאון הבינלאומי לריגול' שיפתח את שעריו לקהל הרחב ביום שישי הקרוב (19 ביולי) בוושינגטון. זה המוזיאון הגדול מסוגו בעולם, הפורש מאות מוצגים במה ששימש בעבר כחמישה בנייני משרדים בבירה האמריקנית. "זה לא יהיה מוזיאון בנוסח דיסני", מבטיח היזם והמייסד, מילטון מאלץ (72). "אנחנו הולכים לספר את הסיפור האמיתי".

מאלץ, מיליונר שעשה את כספו בעסקי תקשורת והיה ממקימי 'היכל התהילה של הרוק-נ-רול' בקליבלנד, השקיע 40 מיליון דולר בהקמת המוזיאון, שהרעיון להקמתו עלה כבר לפני עשר שנים. אז, בסוף עידן המלחמה הקרה והתמוטטות ברית המועצות לשעבר, חשבו כולם שעסקי הריגול הם אמנות הנמצאת בסכנת הכחדה.

 

המבקרים יחקרו במהלך הסיור

 

עכשיו, אחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, בעקבות מה שנחשב לאחד הכישלונות הגדולים של המודיעין האמריקני, מזרים הממשל האמריקני תקציבי ענק לשירותי המודיעין. "המוזיאון יעזור לציבור להבין את תפקידו החיוני של המודיעין במהלך ההיסטוריה עד ימינו אלה", אומר מנכ"ל המוזיאון, פיטר ארנסט (36), ששירת במשך עשרים שנה בשורות ה-CIA.

ארנסט הוא לא המקצוען היחיד בתמונה. במועצת המנהלים של המוזיאון אפשר למצוא את וויליאם וובר, האדם היחיד שעמד בראש שתי סוכנויות הביון האמריקניות – ה-CIA וה-FBI – ואת הגנרל אולג דנילוביץ' קאלוגין , שעבד 32 שנה בשורות הק-ג-ב הרוסי וחי כיום בארצות הברית.

כל המרגלים הבכירים האלה חברו יחד כדי להגיש למבקרים חוויה אינטראקטיבית ומבט היסטורי על המקצוע, ששורשיו טמונים עוד בתקופת התנ"ך, כשמשה שלח את 12 המרגלים לתור את ארץ כנען.

באולם הכניסה הענקי נתקלים המבקרים בפסל גדול ומרשים של פליקס דז'רז'ינסקי, האיש שייסד את שירות הביון הרוסי עוד בתקופתו של לנין, והיה אביו הרוחני של ה-ק-ג-ב שקם שנים אחר כך. באחד מחדרי המוזיאון הם יכולים לצפות בסיפורים מוקלטים של מרגלים לשעבר, המספרים את קורות חייהם ועלילותיהם על מסך הטלוויזיה, ובמקום אחר הם יכולים להיפגש עם אנשי שירות המודיעין שגם עונים על שאלות.

המבקרים במוזיאון מקבלים בכניסה 'סיפור כיסוי': ביוגרפיה מפוברקת, שם, גיל והסיבה לביקור במקום, אותם הם צריכים לשנן בזיכרון ועליהם הם נחקרים בכמה נקודות במהלך הביקור. הם יכולים לנסות לשבור קודים סודיים במסרים של 'האויב', ולנסות את כוחם בזיהוי אביזרי איתור והאזנה.

"המבקר במוזיאון לא יעבור על פני התצוגה ויהפוך למרגל", אומר ארנסט, "אבל הוא בהחלט ייחשף למספר רב של דברים שמרכיבים את עולם הריגול". ובכל זאת, ממהר מאלץ להדגיש, כי "אין מדובר בבידור בלבד".

 

אקדח דמוי ליפסטיק וכפתור מצלם

 

תצוגות אחדות אמנם מזכירות אתרי צילום של סרטי ריגול הוליוודיים וכוללות אפקטים אור-קוליים, אבל רוב התצוגות יוקדשו לצד האפל והרציני של השירותים החשאיים. בתצוגה העוסקת במזרח גרמניה בתקופת המלחמה הקרה, למשל, אפשר למצוא שיחזור של 'תעלת ברלין' שנבנתה מתחת לשגרירות רוסיה, ונועדה לקליטת תשדורות חשאיות של הסובייטים.

בין מאות המוצגים במוזיאון (כאלף כבר נאספו, אבל בהתחלה יוצגו רק 600), אפשר למצוא את 'נשיקת המוות', אקדח דמוי ליפסטיק, שיכול לירות כדור אחד בלבד, והיה בשימוש המשטרה החשאית ברוסיה בשנות ה-60'; מעיל ועליו כפתור מצלמה ששימש גם הוא את סוכני הק-ג-ב בשנות ה-70'; גזע עץ כרות, שהיווה הסוואה למכשירי האזנה שהיו בשימוש ה-CIA בתחילת שנות ה-70' ועוד.

המוצג שהמנהלים גאים בו יותר מכל הוא מכתב של הגנרל ג'ורג' וושינגטון משנת 1777, בו הוא מציע לנתניאל סאקט, עסקן פוליטי וסוחר מניו יורק, סכום של 50 דולר לחודש כדי להקים רשת שתצליח להשיג את "המידע העדכני והטוב ביותר על תוכניותיו של האויב".

 

כוכבי קולנוע ומרגלים אמיתיים

 

אולם מיוחד מוקדש ל'מפורסמים' שתרמו מכשרונם לשירותי הביון. ג'וליה צ'יילד, שהתפרסמה כשפית ומומחית למטבח הצרפתי בארה"ב, עבדה כמפענחת מסמכים סודיים בשירות המשרד לשירותים אסטרטגיים, שהיה 'אביו' של ה-CIA.

במאי הקולנוע זוכה האוסקר ג'ון פורד ניהל את מדור הצילום של אותו משרד, וכוכבת הקולנוע מרלן דיטריך, גרמניה לשעבר ושונאת נאצים ידועה, תרמה את קולה וכשרונה ושרה שירים מלנכוליים בגרמנית ששודרו בתחנות רדיו ברחבי אירופה, כדי לעורר געגועים הביתה בקרב חיילי צבא גרמניה במלחמת העולם השנייה.

ואיך אפשר להקים מוזיאון ריגול ראוי לשמו, בלי קריצה קטנה לכל אותם מרגלים וציידי מרגלים שהלהיבו את דמיוננו בספרות ובקולנוע? ג'יימס בונד, מקסוול סמארט, אוסטין פאוורס ואחרים מצאו את מקומם הראוי בתצוגה. אפשר למצוא שם דגם של מכונית ה'אסטון מרטין', עם כיסא המפלט ששימש את סוכן 007 בסרט 'גולדפינגר', כמו גם שורה ארוכה של מוצרים שהמרגלים המהוללים שימשו להם השראה.

לכל מי שחשבו שעם התפוררות הגוש הסובייטי הקיץ הקץ על עסקי הריגול, מציג המוזיאון את סיפורו של רוברט האנסי, שרק בשנה שעברה נתפס ונידון למאסר עולם באשמת ריגול עבור רוסיה במשך יותר מ-15 שנים. לפני היציאה מזכירים למבקרים שוב, שמתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר האירה באור חדש את האתגרים העומדים בפני שירותי הביון כנגד ארגוני טרור ברחבי העולם.

"אנשים יוכלו לראות וללמוד דברים, שהיו חבויים במשך דורות ארוכים", מסכם אולג קאלוגין. אך למרות הניסיון להסיר את הלוט מעל המסתורין האופף את משחקי הריגול, הרבה מאוד עדיין נשאר חבוי בצללים, ואולי לא ייחשף לעולם.