ברגר התבגר

טריט וויליאמס, ברגר המיתולוגי מהסרט "שיער", היום בן 50. עדיין נאה, עדיין סקסי, והעיקר - עושה קאמבק אחרי שנים של קריירה מדולדלת. הוא משחק בסרטו של וודי אלן "סוף הוליוודי" ובסידרת הטלוויזיה החדשה "אברווד". אמיר קמינר פגש את גיבור נעוריו בקאן

ב-1979 פרץ טריט וויליאמס יפה התואר והסקסי בסערה עם "שיער", העיבוד הקולנועי למחזמר המחאה הפולחני. וויליאמס, שהיה אז בן 28, גילם את ברגר ההיפי, הקסים וכבש לבבות והפך לכוכב. אבל הוא לא ידע לנצל את הפריצה המשמעותית הזאת ואת ההזדמנות שניתנה לו, ועשה לא מעט צעדים מוטעים. הוא אומנם שרד, הופיע בכמה סרטים לא רעים ועבד עם במאים איכותיים, אבל גם עשה המון חלטורות (כולל סרט פעולה שצולם בישראל עם זאב רווח). בקיצור, וויליאמס לא הפך לכוכב שהיה צריך להיות.

והנה, מעמדו אולי הולך להשתנות, ובגיל 50 הוא עשוי לזכות שוב בפירסום ובתהילה. בספטמבר הקרוב תעלה ברשת איי.בי.סי סידרה חדשה, "אברווד", בה יגלם רופא אלמן המתמודד עם מות רעייתו וגידול ילדיו, והשמועות אומרות שמדובר בלהיט איכותי.

בינתיים אפשר לראות את וויליאמס החל מהיום ב"סוף הוליוודי", הקומדיה החדשה של וודי אלן. וויליאמס מגלם מפיק הוליוודי, שמאפשר לאקס (אלן) של החברה שלו (טיה ליאוני) - במאי דועך, שאומנם זכה בשני אוסקרים בעבר, אבל במשך השנים הידרדר ויצא לו שם של מופרע - לחזור לעשייה קולנועית. אלן מוזמן לביים פרויקט של 60 מיליון דולר, אבל רגע לפני תחילת הצילומים מאבד את ראייתו (עיוורון פסיכוסומטי). הסוכן של הבמאי מייעץ לו לא לדווח למפיק על הבלגן ולהמשיך לביים את הסרט. בצר לו פונה הבמאי למתורגמן, שמתווך בינו לצלם הסיני, ומשתף אותו בסוד הגדול שלו. המתורגמן מסייע לו לביים את הסרט, וככה זה גם נראה.

במהלך פסטיבל קאן, שם הוקרן "סוף הוליוודי" בטקס הפתיחה, נפגשתי עם וויליאמס, אחד מגיבורי נעורי ("שיער" היה עבורי סרט פולחן בתקופת הצבא וראיתי אותו פעמים רבות). הראיון נערך על מדשאה של אחד ממלונות קאן. וויליאמס, המתגלה כאדם נחמד, כן, פתוח וציני, הוא עדיין גבר נאה מאוד, ורעמת השיער המפורסמת שלו בזוקה פה ושם בלבן. הלבוש שלו שמרני למדי, חולצה כחולה ומכנסיים שחורים, והוא חמוש בטבעת נישואין ובמשקפיים כהים.

 

איך היה לעבוד עם וודי אלן?

 

"נהניתי מכל רגע איתו. וודי עשה את הסט למקום מאוד חמים ונדיב עבורנו. הוא אומנם ביישן ולא מרבה לקשקש, אבל יודע לשעשע. הוא מסרב לתת לשחקנים את התסריט המלא, ומוכן לתת להם רק את הדפים הרלבנטיים להם, וזה לפעמים מבלבל. ביום הראשון שבו הצטלמתי לא הלך לי עם סצינה בה נסענו בלימוזינה. נורא נלחצתי וחשבתי שהוא ינפנף אותי. אחרי חמישה טייקים התלוננתי שזה קשה לי, והוא הרגיע אותי".

 

הסרט מהווה סאטירה על הוליווד. מה אתה חושב על בירת הסרטים?

 

"אתמול שכבתי בחדרי במלון וחשבתי על שרון סטון, שנמנית השנה עם חבר השופטים בקאן, ומסתבר שגם לה יש בעיה למצוא תפקידים טובים. כיום סוגדים ליופי ולבנאלי, במקום לשחקנים איכותיים, וזה עצוב. הוליווד דורשת פשרות ולפעמים אתה נאלץ לעשות אותן, ואז אתה משתדל לעשות את התפקיד הכי טוב שיש עם גישה חיובית. אני מאוד ציני ביחס להוליווד, אי אפשר לחיות שם ולא להיות ציני כלפיה. היא מיקרוקוסמוס של כל מה שמכוער במין האנושי. אבל לפעמים יוצא ממנה משהו יפה כמו פרח. אחת הבעיות של התרבות שלנו באמריקה, שהיא תרבות של פאסט פוד. אנחנו שוכחים מהר דברים חשובים, מתעייפים מהר ומשנים דברים. אני לא כזה: אני אוהב ללכת לאותה מסעדה ולאכול אותה מנה. אבל למרות יחסי להוליווד אני אוהב מאוד את מה שאני עושה. נכון שלפעמים זה משעמם, אבל יש גם רגעים כייפיים, כמו לעבוד עם וודי אלן".

וויליאמס נולד בקונטיקט, ומקור שמו הוא וולשי. אביו היה סגן נשיא של חברת כימיקלים. וויליאמס למד משחק באוניברסיטה, ושיחק בחופשות בתיאטרון שממוקם באזור בו חיים אנשי האמיש. אחרי שסיים את לימודיו, עקר למנהטן ועבד כמחליף של כוכב המחזמר "גריז" בברודוויי. בהמשך משח את בלוריתו בגריז וקיבל את התפקיד הראשי בעצמו. הוא החל לשחק בסרטים בתפקידים קטנים, והפריצה הגדולה הגיעה עם "שיער". היה עליו לעבור 13 אודישנים עד שקיבל את התפקיד הנכסף.

מאז עבד עם טובי הבמאים: סטיבן שפילברג ("1941"), סידני לומט ("נסיך העיר") וסרג'יו ליאונה ("היו זמנים באמריקה"). ב-1988 נישא לפמלה ואן סנט ויש להם שני ילדים.

 

מה אתה מרגיש כיום כשאתה חושב על "שיער"? מתגעגע?

 

"אני לא מביט אחורה יותר מדי. זו היתה תקופה מאוד מורכבת מבחינתי. היא היתה אומנם כרוכה בריגושים, אבל הייתי אז גם מאוד חסר ביטחון ומבולבל, לא מאושר, הייתי זקוק לתשומת לב ולא היה לי נוח עם הכוכבות שנפלה עלי. כיום אני אדם שונה, ומעדיף את עצמי כזה: אבא, בעל, מנהל חברה, ואני משחק בגלל הסיבות הנכונות".

 

למה התרחקת במהלך השנים מתפקידים ראשיים?

 

"כי זה משעמם. אומרים לך: 'היכנס למכונית', 'צא מהמכונית'. העדפתי לגלם את הפסיכופטים והמשונים. עכשיו, בגיל 50, אני סוף סוף מרשה לעצמי לגלם דמויות יותר טבעיות. אנשים בגילי מספיק מורכבים ויש להם מספיק נסיון חיים, כך שמעניין לגלם אותם".

 

אתה מתחרט על הדרך שבה ניהלת את הקריירה שלך?

 

"לא, אני לא מתחרט על תפקידים שלא לקחתי, ואני לא חושב מחשבות מסוג 'הו, הייתי צריך לעשות את התפקיד הזה והזה, ואז הקריירה שלי היתה נראית אחרת'. עשיתי הרבה טעויות בצעירותי, והסיבה שאני היום מי שאני היא שלמדתי מהטעויות הללו. הצמיחה שלי כבן אדם באה בזכות הדרך העקלקלה והמורכבת שעשיתי. היו תקופות שהתעניינתי בלחגוג את החיים ולא בעבודה, והיתה תקופה שרציתי להיות טייס ולקנות מטוס (בראשית שנות ה-80 וויליאמס עבד כטייס מקצועי - א.ק.), אז עשיתי סרטים שעדיף שלא הייתי עושה אותם כדי לממן את זה, והם הורידי את ערכי. אבל כשאתה מביט בקריירה שלי בשלמותה, אתה רואה שהיא לא גרועה כל כך".

 

יש לך מודל חיקוי?

 

"אני מעריץ בעיקר שחקנים בריטים, למשל אלק גינס. אני אוהב את רוברט דה נירו בראשית דרכו וגם חלק מסרטיו הנוכחיים, אבל לא את 'שואו טיים', שהוא סרט לא טוב עם דיאלוג גרוע. גם דניאל דיי לואיס הוא שחקן נפלא. אני אוהב את השחקן הצרפתי פיליפ נוארה וגם כמה קומיקאים אמריקאים, כמו בוב הופ".

עכשיו וויליאמס מצפה לראות איך אמריקה תקבל את הסידרה החדשה שלו, שתוקרן באיי.בי.סי החל מספטמבר הקרוב. "ראיתי את הפיילוט והוא ממש טוב", הוא אומר. "המשחק משובח והתסריט נהדר. אפשר למצוא עכשיו איכות בטלוויזיה האמריקאית, היא לא מונעת על ידי אפקטים מיוחדים, אלא על ידי הכתיבה. העלילה אולי לא נשמעת מסעירה, כי כבר ראינו דברים כאלה בעבר, אבל הדרך שבה התסריטאי בנה את הדמויות ומעביר אינפורמציה היא פשוט מיוחדת. מאחר שיש לי שני ילדים, בן עשר ובת ארבע, הבאתי לסידרה מהניסיון שלי כאב. אגב, לא אכפת לי שהילדים שלי יהפכו לשחקנים, אבל הבן הגדול שלי חושב שמה שאני עושה מאוד משעמם והוא לא מתעניין בכך. בכל מקרה, אני מאושר שסוף סוף מצאתי תפקיד כמו זה, שבו אני יכול להזדהות עם הבעיות של הדמות: הוא לא הורה הכי טוב, צריך להתמודד עם מות אשתו, והוא משנה את הקריירה שלו".

 

היית צריך ללמוד פרקים נבחרים ברפואה לרגל התפקיד, כמו שחקני "אי.אר"?

 

"כן, קמתי באחת בלילה וזה היה מזעזע. לא הייתי מסוגל לעשות את זה. הם היו צריכים לפטר אותי, לדעתי...".