בראש הפירמידה

עודד מנשה, מנחה שעשועון הקיץ "הפירמידה", מככב כבר 12 שנה בערוץ הילדים והסוס עדיין לא נגמר לו. "אני לא יודע אם יש לי כבר הכישורים המתאימים לעבור לעולם המבוגרים", הוא אומר, אבל מודה שהילדים הם כל עולמו

גם אחרי 12 שנה כמנחה מרכזי בערוץ הילדים, עודד מנשה עדיין לא רואה את עצמו כמי ש"עשה את זה". הוא מגיח מפעם לפעם החוצה, ולכל פרויקט מתייחס במקצועיות וברצינות. כך ב"קיץ על החוף" הקליל והקצבי, ששיבוצו שם נראה למפיקים טבעי, וכך ב"הפירמידה" (ערוץ 2, יום א' 21.05), השעשועון של הקיץ הנוכחי.

יש משהו כובש בנועם הליכותיו של מנשה, 33, בעובדה שהציניות ממנו והלאה. הוא מתגורר במושב בשרון. כרגע אין לו בת זוג קבועה, ועל ילדים משלו הוא אפילו לא חולם. את זמנו הפנוי הוא מקדיש לסרטים, ספרים וחברים. כשאני שואלת אותו מה סוד אריכות הימים במקצוע, הוא עונה בפשטות: "לעשות דברים קטנים וזהירים. להתרכז בדבר אחד, בדבר וחצי או שניים לכל היותר, וליהנות ממה שאתה עושה".

 

כילד גדלת על שעשועונים בערוץ הראשון?

 

"היה אז 'זה הסוד שלי' של אורי זוהר, שהיה נפלא, ואחר כך טוביה צפיר החליף אותו. והיה 'תשע בריבוע', גם עם אורי זוהר, וכמובן 'שחק אותה' עם דודו טופז. כילד אהבתי כל תוכנית בידור טובה וקולחת, שמרגשת את הקהל ומצחיקה אותו".

 

בינך לבין טופז עשו בעבר השוואות רבות. הוא התחיל את לימודיו ב"ראדא" בלונדון, אתה התחלת כשחקן בתיאטרון צה"ל, ושניכם, כל אחד בתחומו, הלכתם לצד הקליל של הבידור. יש לך רצון לתפוס את הנישה שלו, כשתגדל?

 

"אני 12 שנה בערוץ הילדים, וככל שידוע לי דודו לא התחיל שם. הילדים זה הלב של חיי, של הקריירה שלי, של העולם שלי. נכון ש'הפירמידה' מזכירה את 'שחק אותה', אבל היא גם שונה ממנה. אני מכיר את דודו אישית, ואין ספק שהוא מקצוען בתחומו. אף אחד במדינה לא מנחה שעשועונים בצורה מדויקת כמוהו. אני מעריך אותו מאוד וחייב לומר שכל מה שהוא נגע בו כאמן, אם זה 'פליטת פה' או כל ההופעות האחרות שהוא עשה, מעידות שהוא מכיר את טעם הקהל. אפילו בשבועות של המונדיאל הוא כיכב במקום הראשון בטבלת הרייטינג. דודו לא מאכזב ושומר על הפופולריות שלו לאורך זמן. קטונתי מההשוואה אליו. הוא פנומן. אשר לי, אם יהיה לי אותו רייטינג, אם אעשה הופעה ולא יישאר אף כרטיס בקופה, אהיה מאושר. ואני מאחל את זה לא רק לעצמי אלא גם ליצפאן, ליאיר לפיד, לאדיר מילר ולרבים אחרים".

 

אמרת פעם שאתה חושב על תוכנית בפריים טיים. מה עם מעבר לעולם המבוגרים?

 

"אני לא יודע אם יש לי כבר הכישורים המתאימים לכך, ועדיין לא רואה את עצמי עושה את המעבר. אני נהנה ואוהב את 'הפירמידה', אבל מוקדם מדי להחליט החלטות. תלוי לאן הדברים יובילו".

 

צוטטת פעם כמי שאומר: "ההצלחה לא נמדדת על פי נקודה בזמן אלא לאורך זמן".

 

"אני מאחל לעצמי, כמו עד עכשיו, שאמשיך לאט לאט בצעדים קטנים, בטוחים וזהירים. אני רוצה להתקדם בשלבים בסולם, לעלות שלב שלב ולא לדלג על אף שלב. ההצלחות האמיתיות בעיני נמדדות לאורך זמן, לאורך שלושים שנה. תראי את שלמה ארצי, שאני מוריד בפניו את הכובע, את טופז, את יגאל שילון. עד היום, טפו טפו, אני מרוצה. מגיל עשרים אני עובד במקצוע הזה ומתפרנס ממה שאני אוהב".

 

ואתה מאושר?

 

"אהיה מאושר אם אדבר איתך בגיל 55 וגם אז תכתבי עלי. אז אפשר יהיה לומר שהשארתי סוג של חותם. כשהשתחררתי מהצבא, ממש כשהתחלתי בערוץ הילדים, היו לידי כל כך הרבה כוכבים שכבר מזמן לא שומעים עליהם".

 

הזהירות שבך לא מעידה על סוג של פחד לעזוב משהו מוכר ובטוח?

 

"בעיני זה לא פחד, להפך. תראי את ג'וני קרסון, שעושה שלושים שנה טוק שואו, או את ג'יי לנו. מישהו יכול לבוא ולהגיד להם נו, עד מתי, אולי תעשו דברים אחרים? הדברים משתבחים עם הזמן, ואתה לומד לעשות את זה יותר טוב. אני לא אותו מנחה שהייתי כשהגעתי לערוץ ב-91'. משנה לשנה אני משתפר, וזה לא נכון מבחינה אמנותית לרוץ ולהיחפז. גם 'קיץ על החוף', שהיה כאילו חלטורה והיה אמור להיות 'סטוץ', הפך להפנינג ענקי עם רייטינג מטורף, ועשיתי אותו שש שנים".

 

אחרי כל כך הרבה שנים עם ילדים, אתה יכול לשרטט פרופיל של הילד הישראלי?

 

"הילד הישראלי מאוד אינטליגנטי, חשוף להרבה מאוד דברים שאני בילדותי לא הייתי חשוף אליהם. בכלל, הידע של הילדים היום הוא מהמם. הם רגישים וחכמים, ואי אפשר לעבוד עליהם. עלי אפשר היה לעבוד ולעשות מניפולציות. לפני כמה זמן פגשתי ילד בכיתה א' שאמר לי: 'עודדי'לה, אין מה לעשות. עד שלא נחזור לגבולות 67', לא יהיה שלום'. אני בכיתה א' לא ידעתי מה זה גבולות, מה זה 67', ואם היו אומרים לי את זה, הייתי חושב שמדברים אלי סינית. זה אומר הכל. העובדה שילדים נחשפים היום לטכנולוגיות מתקדמות, הופכת אותם להרבה יותר מתוחכמים. לנו לא היה קצה קצהו. היה ערוץ אחד ששידר מחמש עד חמש וחצי. מצד שני, אין ספק שכל הטכנולוגיה הזאת קצת פוגעת בנפש הילד. היה משהו מאוד מתוק ולבבי בילדות שלנו, כשהיינו יורדים לשחק ג'ולות בשכונה, יושבים ומדברים. אין ספק שהחלק הנשמתי-הרוחני-הפנימי היה יותר חם וקרוב מאשר היום".

 

זה לא סוד שלא גדלת בבית עשיר. אמרת פעם שהחו"ל שלכם היה לרדת באוטובוס לאילת. אין טעם לפגם בכל התגמולים החומריים של תוכניות הילדים היום - נסיעות לחו"ל, מבצעים, פרסים?

 

"אני גדלתי על 'זהו זה', וגם אז, לפני 25 שנה, התקשרנו בכל תוכנית לענות על החידות כדי לזכות בחולצה ותקליט. אז היום זה לא חולצה ותקליט, אלא נסיעה לחו"ל. כדי להעביר מסרים וקמפיינים חשובים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'די לאלימות' או 'להקשיב זה להרוויח אחד את השני', שאני גאה בהם, צריך גם לעסוק בדברים כמו שעשועונים, משחקים ופרסים. זה לגיטימי וזה בסדר. ב'ששטוס', שזו הצלחה מאוד גדולה, יש בסוף נסיעה לחו"ל עם הכיתה, ואין לי שום בעיה עם זה".

 

מה היית רוצה שהילדים יזכרו ממך בעוד עשר שנים?

 

"הייתי רוצה שהם יזכרו שחשוב לשמור על רוחב לב, על סבלנות, סובלנות וביטול הציניות. שיידעו שהחיים הם בדיוק כמו שאנחנו מסתכלים עליהם, ושאנחנו אחראים להם. שאפשר לחיות באמת על הכיפאק ברכות, בעדינות ובלי רוע ואטימות. אני מקווה שבעוד עשר שנים יהיה כאן יותר טוב מאשר עכשיו, אבל עדיין ולמרות הקושי, תמיד צריך לזכור שהדרך הנכונה היא דרך הפירגון והאהבה. אם אצליח להעביר להם את אהבת החיים, כפי שאני אוהב אותם, ואת האופטימיות שאני דוגל בה בחיי, הצלחתי".

 

אולקוס מרוב התרגשות

 

"הפירמידה", שמשודרת בארה"ב תחת הכותרת "THE THOUSAND DOLLAR PYRAMID", עברה הסבה ישראלית. במהותה היא דומה לשעשועוני שנות ה-70 וה-80, "שחק אותה" ו"תשע בריבוע", במהדורה תוססת וחדשנית. "'שחק אותה' היה שעשועון שנשען יותר על פנטומימה", מסביר עודד מנשה. "ב'הפירמידה' יש גרעין הרבה יותר ממותג, משופץ ומשופר, המאפשר לקהל בבית להשתתף ולזכות בסכום כסף גדול. סוף סוף לא שאלות טריוויה, כמו מתי התחילה המהפכה הצרפתית. כאן ממש כל אחד יכול להשתתף, זה מצחיק וקל. את השאלות למתמודדים מעבירים שני סלבריטאים שמתחלפים ביניהם, והנושאים יכולים להיות, למשל, 'דברים מטוגנים', 'דברים שמוצאים באמבטיה' או 'סרטים שעשה טום קרוז'. הסלבס מעבירים שבעה נעלמים, ומי שמקבל את מירב הנקודות משני המוקדים עולה ל'פירמידת הזהב', שם הוא מתקדם למאה אלף שקל... יש גם פריצות מן האולפן הביתה, ומהבית אפשר לזכות בחמישים אלף שקל בשלושים שניות. זה כיף לראות איך האמן מדבר עם האנשים באולפן כשהוא לא מנסה להצחיק ולהיות חכם בלילה, אלא באמת משתדל לעזור להם".

 

מה הקריטריונים לקבלת המתמודדים?

 

"נדרשים קצת ידע, זריזות מחשבה, חשיבה אסוציאטיבית, אנרגיות, שמחת חיים. זה צריך להיות קודם כל 'פאן'. אנחנו לא מחפשים גאונים. השתתפתי ב'מיליונר' עם יורם ארבל, שהוא מקסים וזו תוכנית נהדרת, וזכיתי ב-125 אלף שקל (שנתרמו על ידו - ר.ג.). זה היה נורא מרגש, אבל לא היה פשוט. רק מי שהוא באמת ידען גדול, יכול להשתתף בשעשועון הזה. כשהגעתי לשם כמעט היה לי אולקוס מרוב התרגשות, חששתי שתהיה לי פשלה. היו שם 12 אמנים, כולם על סף התמוטטות. זה היה ממש מלחיץ. ב'הפירמידה' אמנים יכולים להשתתף בלי להיכנס לפאניקה. משתמשים בהומור, בידיים, בגוף ובנשמה כדי להעביר את המסר. זה יותר עניין של משחק וכישרון ופחות בדיקת ידע".