השלישייה הפותחת
ציון לשבח: עלייתה של העונה החדשה של "NYPD" היא יותר מסתם תאריך על לוח השנה. גם אם נקבל עונה מאכזבת, עדיין מדובר בחגיגה של מותג ענק. סידרת המשטרה הקלאסית של הטלוויזיה.
ציון לגנאי: "החטא ועונשו" עם קיציס ופרידמן, שעברה מ"ביפ" לערוץ 2, בהחלט לא עומדת בציפיות ולא משתווה להישגי הבידור הקודמים של הצוות המצוין. פשוט אכזבה.
בייב השבוע: אנדרה בראוור, כוכב "רצח מאדום לשחור", הוא והעיניים החודרות, החוזר בדמות הראשית של הסידרה "בשליחות החיים" (ערוץ 2, טלעד). גם יפה, גם רופא.
לא נפסיק לשיר: פורמט יעיל
צביקה הדר תופס את המסך של ערוץ 2 עם "שמש" ועכשיו גם "לא נפסיק לשיר", פורמט חדשני לכאורה, התופס טרמפ על הגל הפופולרי של השירה בציבור. בתוכנית החדשה יש בהחלט משהו כובש, שמעורר את בלוטות השירה ומאפשר לצופה הפסיבי להרגיש את עצמו שייך. נהניתי לחזות בריקי גל מגלה בתוכנית את אחד משיריה כתשובה מדויקת לאחת השאלות, ולוקחת לעצמה דקה למופע פרטי משלה שחימם את הלב. איננו בטוחים אם "לא נפסיק לשיר" יכולה לאכלס את המסך גם בעונת החורף, המחייבת יותר, אולם במסגרת הנוכחית היא בהחלט משכנעת. ובל נשכח: בסך הכל מדובר בעוד תוכנית אולפנית עם מוסיקה. כמו "טברנה" וכמו הרבה מאוד תוכניות מתחילת ימיו של הערוץ הראשון, כאשר חבורות זמר התכנסו לשיר, סתם כך בשביל הכיף, שירים שכולם מכירים. שירה טובה בטלוויזיה היא נכס קלאסי שתמיד יעבוד. ורק שיהיו לנו תמיד סיבות טובות לשיר.
אורנה דץ: המהפך האמיתי הוא שלה
אחרי שלוש עונות של "מהפך", מתברר שאת המהפך האמיתי ביצעה לא אחרת מאשר מגישת התוכנית, אורנה דץ, שהשתמשה בתוכנית כמנוף להפיכתה לאייקון טלוויזיוני. האמת, דץ איננה המגישה המוכשרת ביותר בישראל. היא כנראה גם לא היפה ביותר. גם לא המצחיקה. ודאי לא השנונה. לא המתוחכמת. לא המרגשת. ובכל זאת, החצי הנשי של הצמד דץ ודצה הפך בשנתיים האחרונות לדמות הנשית הישראלית האטרקטיבית למרבית נשות ישראל. הן רוצות להידמות לה, להתלבש כמוה, להיראות, להישמע, להתנהג בדומה לה. מה יש באורנה דץ שהופך אותה לדמות לחיקוי? חוץ מהופעה חיצונית מרשימה וטיפוח מעורר קנאה, מתקיים בדץ תמהיל של פשטות, עממיות, חוסר התנשאות, משפחתיות וטוב לב בסיסי, שמעוררים הזדהות בליבה של כל צופה מן השורה. גם גברים אינם יכולים להישאר אדישים. וכך הופכת מגישת "מהפך" לחברה הטובה של הנשים ולפנטזיה הסמויה של הגברים. כאמור, אייקון טלוויזיוני.
מי רוצה להיות מיליונר: כולם רוצים, לא יכולים
אז נשאלת השאלה מי רוצה להיות מיליונר. והתשובה: כולנו, אבל אף אחד לא יכול. למה? מכיוון שהתוכנית "מיליונר" עם יורם ארבל לא מאפשרת להשיג את המטמון המקסימלי. לא מאפשרת? מה פירוש? משחק הטלוויזיה הפופולרי חזר לעונה חדשה, אבל נדמה שהמתכונת הלעוסה שחקה את עצמה, בעיקר בשל חוסר האמינות שיש כיום לשעשועון. חוסר אמינות? תגידו בעצמכם: האם מישהו באמת מאמין שאפשר לזכות שם במלוא הסכום? איך קורה שלאחר מספר עונות של שידור, מתמודד אחד ויחיד גרף את המיליון השלם והנכסף? אז תגידו: האם מדובר בשעשועון עממי או במשחק אליטיסטי?
וכך, יכול ארבל לשבח את המתמודדים שהתמידו עד לשאלה השלישית והרביעית, והסתפקו בפירורים. את המיליון יקחו שם פעם בשלוש שנים, אם בכלל. מן הראוי, אולי, לשנות את שמה של התוכנית ל"מי רוצה לקחת מאה אלף". יותר מדויק, יותר אמין, יותר רלבנטי.
אגב, גם מאה אלף שקלים זה יופי של סכום. לא נתנגד. בהחלט לא.
איש השבוע
ורדה רזיאל-ז'קונט היא כידוע מלכת תוכניות הייעוץ, והאמירה הקבועה והרועמת שלה ("תעזבי אותו") הפכה לנכס צאן ברזל. השבוע התגלתה המגישה בגדולתה, עם הוספתו של אמנון ז'קונט, האיש שאיתה, לצוות התוכנית. הדבר מעיד על ביטחון עצמי, פירגון ודוגמה אישית. בהחלט יפה.