מיומנו של עורך-נוסע

הפריטים והרכיבים שאתם חייבים לקחת כשאתם יוצאים לנסיעה ארוכה מחוץ למשרד, אך עדיין רוצים להשאר בעניינים

בחודשים האחרונים ביליתי את מרבית הזמן מחוץ למשרד, בנסיעות, פגישות, הרצאות ומצגות. בימים אלה למדתי להעריך מחדש את מחשב המחברת שלי ולהודות למנהל המערכות של ZD ששיכנע אותי לפני שנתיים, שאני בעצם לא צריך מחשב אחר. לקח לי זמן להפנים את העובדה שהוא צודק, ושמחשב מחברת יכול למלא את כל התפקידים שאני מייעד ל-PC שלי. כמי שגדל עם המחשב האישי ועקב מקרוב אחרי כל שיפור עוצמה וכל תכונה חדשה, וכמי שתפקידו מחייב אותו להמשיך ולהחזיק את האצבע על הדופק הטכנולוגי, קשה היה לי לוותר על מעט היתרונות שעדיין יש למחשב השולחני על פני הנייד. קשה לעצור ב-1.8 גיגהרץ כאשר יש כבר מעבדים שולחניים ל-2.5 גיגהרץ. קשה, אבל אפשרי.

למסעותי האחרונים יצאתי עם מחשב שאינו המעודכן ביותר האפשרי. מה שרציתי לקחת איתי לדרך לא היה מוכן בזמן. זה מחשב ממשפחת ThinkPad המצויינת של יבמ, דגם T30 החדש, שלדעתי הוא הטוב ביותר לאדם בתפקידי. יש בו את האיזון הנכון של עוצמה מול ניידות וכמי שעוסק בעיקר במילים כתובות, המקלדת של T30 היא הדבר הטוב ביותר שקרה לאצבעות שלי. הוא לא הקל ביותר בשוק, אך בתמורה אתה מקבל צג בגודל סביר לעריכת מסמכים, דיסק שמספיק לכל הקבצים שלי מאז שלמדתי להקליד עד היום ומשך עבודה סביר (יותר על כך בהמשך). במהלך הבחינות לקראת המאמר על מחשבי מחברת המופיע בגיליון זה ראיתי כמה מועמדים אחרים לכבוש את שולחן העורך, כמו VAIO GRX570 של סוני בעל הצג המדהים בגודל 16 אינטש, אבל אני לא יכול לוותר בקטע של ניידות. T30 הוא פשרה מושלמת לטעמי.

אז נכון שבמחשבים שולחניים אפשר להאיץ את המעבד ב-40 אחוז נוספים, להתקין יותר מגיגהבייט זכרון ודיסק של 120 גיגהבייט או יותר, אבל האם אני צריך אותם? אני מחזיק מחשב שולחני בבית כדי להמשיך ולעשות בו את כל מה שאסור לעשות במשרד. להתקין אבזרים חדשים, לנסות עליו תוכנות שיציבותן מוטלת בספק ובאופן כללי "לשחק" ב-PC כפי שכל בני דורי למדו לעשות ולאהוב. המחשב השולחני הוא גם פלטפורמה הרבה יותר טובה למשחקים, עם מאיץ גרפי שאינו זמין במחשבי מחברת ועם צג 21 אינטש עליו כל משחק וכל סרט DVD נראים יותר טוב מאשר על צג LCD. אבל לעבודה? אין כמו הנייד שלי, שהיום הוא גם ה-PC היחיד במשרד שלי.

העובדה שמחשב מחברת הוא שולחן העבודה הבסיסי שלי אומרת, שכאשר אני יוצא לנסיעה (גם בנסיעה קצרה יחסית, למשל הביתה ברכבת הערב) יוצא איתי לדרך כל מה שחשוב במשרד. הצדדים השליליים המעטים שאפשר למצוא במחשב מחברת הם מחיר גבוה (יחסית למחשבים שולחניים) ואמינות פחות טובה. כבר מזמן לא נתקלתי בבעית אמינות במחשב הביתי שלי, אבל התנאים בדרכים מתאכזרים למחשב המחברת. ולגבי המחיר, זו כבר שאלה של תועלת. את ההבדל בין מחיר מחשב שולחני למחשב מחברת החזרתי תוך חודש עם שעות מבוזבזות שהפכו לשעות עבודה.

מחשב המחברת לבדו אינו מספיק ללוחם הדרכים המודרני. כמו טנק מערכה ראשי הוא זקוק לשפעת כלים מסייעים. אני משתמש כבד של חלק ניכר מאבזרים שמופיעים במאמר "פרפטום מובילה" בגיליון זה. מתוכם כמה הפכו לציוד חובה בתיק הנסיעות שלי. למשל, את המצגות שלי אני מריץ מתוך "מפתח USB", מודול זכרון בגודל 128 מגהבייט שאני מחזיק בנפרד מהעותק ששמור על הדיסק. מפתח אחר משמש אותי לגיבוי סדיר של הקבצים גם כאשר אני לא מחובר לרשת במשרד ולמערכת הגיבוי האוטומטית שלה. כמו כן אני משתמש נלהב של הדיסק החיצוני של Iomega, שבגרסת IEEE 1394 הוא מהיר כמעט כמו הדיסק הפנימי. והמטען לטלפונים סלולריים משקע USB הציל אותי לא פעם מאבדן קשר סלולרי.

אך האבזר החשוב ביותר לנסיעה מתמשכת הוא סוללה נוספת, רצוי עתירת אנרגיה ככל שזה אפשרי. אני לא רוצה לוותר על הכונן האופטי כדי להתקין במקומו סוללה שניה ולכן חפשתי סוללה חיצונית, עם רזרבות חשמל גדולות במיוחד. מצאתי את מבוקשי ב-N-Charge של חברת Valence, סוללה מסיבית הנראית כפרוסה שמנה, המוצמדת לתחתית המחשב ומתחברת במקום המטען. בגרסה הנוכחית שלה היא מספקת 65 וואט-שעה, מספיק כדי להאריך את משך העבודה על סוללות במחשב שלי מ-3 ל-8 שעות. החברה הודיעה כי בקרוב תצא גרסת 130 וואט-שעה, ואז המחשב יעבוד יום שלם, לפחות 13 שעות, ללא הפסקה. הסוללה אינה קלה (1 ק"ג בגרסה הנוכחית) ואינה זולה (350 דולר לנוכחית, 500 לגרסה העתידית) אך היא מאפשרת לי לשכוח את הצורך בכיבוי המחשב או הרדמתו מפעם לפעם במטרה לא לחסל את הדלק האלקטרוני. וזו סיבה מספקת כדי לסחוב ק"ג נוסף בתיק המסעות של העורך הנוסע.