האח הגדול כבר לא חי בוושינגטון ולא אכפת לו מה אתה חושב על פוליטיקה. הוא גר בלוס אנג'לס, בפרוור שנקרא הוליווד, ומה שמדאיג אותו הוא הערך שלך כצופה שבוי בפרסומות. כדי להגן על זכותו לעשות כסף משיבוץ פרסומת בשידורי טלוויזיה, הוא יצא למלחמה באחת מחירויות האזרח הבסיסיות - ושופט פדרלי, לא פחות ולא יותר, מוכן לפסוק לטובתו ונגדך. למעשה, נגד כל אזרחי מדינה זו, שחושבים כי החוקה שניסחו אבותינו הנאיבים יכולה להגן עליהם מפני האינטרסים החזקים של בעלי הממון. צ'רלס אייק, שופט מחוזי של קליפורניה-מרכז, פסק כי חברת SonicBlue צריכה - אני לא מאמין שאני כותב זאת, אך זו אמת לאמיתה - לשנות את מכשירי הקלטת הוידאו שהיא מייצרת כך שהם יעקבו אחרי איזה תוכניות אתם רואים, איזה פרסומות סוננו החוצה, ולשלוח את הדו"ח באינטרנט למשטרת המחשבות של אולפני הוליווד. אתם מאמינים?
זה מקרה קיצוני במיוחד של פסיקה אנטי-זכויות-הפרט בעקבות מה שנקרא "חוק המילניום". החוק, כידוע, נועד לעצור את מגפת העתקות התוכנה והתכנים הספרתיים, באמצעות פיקוח על הטכנולוגיה שהיצרנים מעמידים לרשות הציבור. במילים פשוטות, זה לא חוקי היום לייצר או למכור בארה"ב מכשיר אלקטרוני המאפשר העתקה לא חוקית על ידי פריצת המחסומים שבעלי התכנים שמו בדרכם של המעתיקים. הניסוח הרשלני של המחוקק והאינטרפרטציה הגורפת של השופט הפכו את ReplayTV למכשיר לא-חוקי משום שהוא מאפשר לסנן את הפרסומות במהלך שידור טלוויזיה. להקליט מהטלוויזיה אפשר הרי בכל VCR פשוט - למזלנו הקרב הזה הוכרע לפני שנים רבות לטובת האזרח וזכותו לראות את השידור מתי שהוא רוצה ובאיזו צורה שהוא רוצה ובלבד שהוא לא יעשה בחומר המוקלט שימוש מסחרי. אבל סינון פרסומות דורש מערכת ספרתית חכמה יותר, שקולטת אותות שידור שלא אמורים להיות זמינים לצופים, ולכן ReplayTV נופל בקטגורית המוצרים שחוק המילניום חל עליהם.
בית המשפט, שכמובן יושב בלוס אנג'לס, נתן פרוש חדש לחוק בכך שהוא קבע כי תהליך סינון הפרסומות, המבוסס על פיענוח קוד בקרה המוטמע בשידור (התחנות האזוריות מסנכרנות בעזרתו את שידור הפרסומות המקומיות) הוא "פריצה של מפתח הגנה חוקי". SonicBlue עשתה את מלאכת האולפנים קלה יותר בכך שהיא התגאתה ביכולת לשדרג את תוכנת ReplayTV על ידי "דחיפת" עידכוני תוכנה באינטרנט, בזמן שהמנויים מתחברים לשירות על מנת להוריד את "מדריך הטלוויזיה" האלקטרוני שלה. בית המשפט קבע כי עליה לשדרג את המכשירים שבידי המנויים כך שהם ידווחו על כל מקרה של סינון פרסומות. חברות הטלוויזיה הארצית והאולפנים הגדולים מפחדים כי התפשטות התופעה תהרוס להם את הרייטינג - משום שלא התוכן מעניין אותן אלא מכירת זמן הצפיה בפרסומות. עם ReplayTV ומכשירים דומים אי-אפשר למכור את העיניים שלכם אם אתם מסרבים לצפות בפרסומות - ואת זה הם לא מוכנים לאפשר.
ReplayTV במגבלות הטכנולוגיה הקיימת אינו מהווה איום אמיתי על האינטרסים של בעלי הזכויות, אך הם רוצים להרוג את התופעה כשהיא קטנה וחלשה, ולא לחכות לפיאסקו בנוסח נפסטר. מותר להם לרצות, אבל מדוע שופט פדרלי מוכן לספק להם את כלי הרצח הליגליסטי? מחר הוא עוד יקבע כי אסור לי לגשת לשירותים או למקרר בזמן שידור הפרסומות! אני לא מצדיק העתקות לא חוקיות וגנבת תכנים, אבל אפילו אז החוקה לא מחייבת את החשוד בעברה להסגיר את עצמו או להפליל את עצמו על ידי תיעוד מעשיו והעברת העדות למשטרה. אז למה השופט הנכבד דורש שמכשיר צרכני כמו ReplayTV יכלול בין תכונותיו הבלתי-עקיפות "מלשינון" דיגיטלי? אולי מישהו יזכיר לו כי באמריקה יש משמעות למילים "זכויות הפרט" ועדיפות על פני "זכויות הממון"?
יש דרך לעקוף את צו השופט, אך לדאבוני הדבר רק יגדיל את נזקי SonicBlue. כרטיסי וידאו מסויימים, דוגמת 8500DV All-In-Wonder Radeon, כוללים את כל התכונות הדרושות לבניית רשם וידאו דיגיטלי (DVR) על ה-PC שלך. הכרטיס כולל מקלט טלוויזיה, מספרת-דוחס, ממשק IEEE 1394 ודרייברים להקלטה, סינון מודעות, הורדת מדריך טלוויזיה ותיכנות זמני הקלטה אוטומטית. כרטיס דומה מוצע על ידי חברת Visiontek, בעוד היצרן הוותיק של כרטיסי וידאו Hauppauge מציע כרטיסים יעודיים, ללא המרכיב הגרפי. הכרטיסים האלה תומכים גם בצריבת DVD, כך שמלחמת האולפנים ב-ReplayTV רק תגדיל את החשיפה של הציבור הרחב לטכנולוגיות שבאמת יכולות לפגוע במכירות. זה יהיה סיום אירוני למהלך שהתחיל בחקיקה לא אחראית, נמשך בתביעה אגרסיבית והגיע לשיאו בפסיקה מבישה. אחרי שחברות התקליטים הרגו את נפסטר החלה הירידה במכירות שלהם. אחרי שהוליווד תחסל את ReplayTV יתברר גם לה שזה לא היה כדאי.