המלחמה המטעה של קישקשתא ופיסטוק

הטלוויזיה החינוכית פשטה מזמן את הרגל והפסיקה למלא את תפקידה כגורם מחנך. נוסטלגיה לעבר המפואר שלה אינה תחליף לניתוח כואב

שרת החינוך לימור לבנת אימצה בשבוע שעבר את המלצותיה של הוועדה המייעצת בעניין עתיד הטלוויזיה הלימודית. ועדה זו, שהייתי חבר בה, הציעה רפורמה של ממש בטלוויזיה הלימודית ושינוי דרמטי בדפוסי הפעולה שלה. בראש ובראשונה דובר בהקצאת המשאבים המוגבלים של משרד החינוך להפקה חיצונית של תוכניות ראויות ואיכותיות במקום להשקיעם בשכר עבודה ובתקורות בגוף מנוון ובזבזני שעושה מעט.

מיד עם פרסום המסקנות פתחו קישקשתא, פרפר נחמד ופיסטוק בביטויי התנגדות חריפה להמלצות הוועדה. למתנגדים הצטרפו גם עובדי הטלוויזיה, הדואגים כנראה הרבה יותר מאתנו לתרבות הישראלית. גם כוכבי 'זהו זה' קבעו כי מדובר בהחלטה מכוערת. למעשה, התגובה המניפולטיבית הזאת, השולפת מהארכיון את נכסי התרבות שנוצרו בטלוויזיה הלימודית לפני 20 ו-30 שנה, היא המוכיחה את הצורך הדחוף ברפורמה.

בבדיקה מקיפה שערכה הוועדה התגלתה מציאות קשה: הטלוויזיה החינוכית פשטה מזמן את הרגל והפסיקה למלא את תפקידה כגורם מחנך לפני מספר שנים. המשך הזרמת הכספים ממשרד החינוך לגוף כזה, שתרומתו לחינוך, לתרבות ולהפקה מקומית שואפת לאפס, היא שערורייה מתמשכת שצריך היה להפסיקה זה כבר. רבים נדהמים לשמוע שבגוף המדולדל הזה, המשדר מעט תכנים של אקטואליה ('ערב חדש'), ספורט ('ספורט. טי.וי.'), תוכנית (מצוינת) של ראיונות באולפן ('חוצה ישראל'), תוכנית אולפן דלת תקציב לילדים ('בחדר של חני'), ועוד כמה תוכניות מלל או תוכניות נרכשות אחרות, מועסקים כ-500 עובדים, בתקציב של כ-130 מיליון שקל לשנה. חבל שאהדה ציבורית, בהסתמך על עברה המפואר של הטלוויזיה החינוכית, סיפקה מחסה ומסתור מפני הביקורת המוצדקת והשהתה את התיקון הנדרש.

הטלוויזיה החינוכית איבדה את דרכה כאשר פנתה בתחילת שנות ה-90 לשידור המסחרי, וקיבלה זיכיון לשידורים בערוץ 2. הניסיון לשלב בין תכנים מסחריים לתכנים לימודיים לא עלה יפה, כוחות רבים עזבו את התחנה, הליכי העבודה והניהול לא הותאמו לעידן החדש ולמפת התקשורת הרב ערוצית. נוסף לכך, הטלוויזיה החינוכית שידרה עד כה בארבעה ערוצים. בשלושה מהם (הערוצים 1, 2 ו-10) היא אורח בלתי רצוי, המשבש את רצף השידורים. לרביעי (ערוץ 23) אין כמעט שום צופה.

הרפורמה המוצעת מבטיחה סיכוי לעתיד חדש. תקציבים גדולים, כ-65 מיליון שקל, יופנו מעתה להפקות מקוריות בתחומי ההשכלה, הדעת, החינוך והתרבות. הפרידה מהטלוויזיה המסחרית משמעותה שלא יהיה עוד משקל לשיקולים של רייטינג, ועל מקומם יבואו שיקולי איכות וחינוך בלבד.,

השידור הציבורי בישראל מצוי במשבר. נוסטלגיה וגעגועים לקישקשתא ולפרפר נחמד אינם תחליף לניתוח כואב שכרוך אמנם בפיטורי עובדים אך משמעותו זריקת עידוד לשוק ההפקות האיכותיות וסיכוי לקבלת תוצר טלוויזיוני חדש ומעשיר.

 

הכותב היה היועץ המשפטי של הרשות השנייה