א. על מי בדיוק דיבר הרב אבינר?
כך כותב הרב אבינר: "אנו במצב של מלחמה, ואסור לדבר סרה על הצבא. אדרבה, יש לשבח ולעודד ולחזק את חיילינו וקצינינו העושים ימים ולילות במסירות נפש על הגנת עמנו וארצנו. אוי לו למלשין הפנימי, אוי לו לסרבן".
למי הוא פונה לדעתכם? מי הוא "המלשין הפנימי"? מי הוא ה"סרבן"? מי שמקשיב היטב מבחין מייד שהרב פונה בו זמנית לשני ציבורים, גלוי וסמוי. מעל פני השטח הוא פונה לסרבנים השייכים למחנה השמאל, ותוקף אותם במילים קשות וחמורות. מתחת לפני השטח פונה הרב לציבור אחר לגמרי, לאותו חלק מסוים מאוד בציבור הדתי המתנחלי, הסובר שהצבא לא עושה די במלחמתו באויב. "המלשין הפנימי" הוא אותו סהרורי שיש חשש שייקח את החוק ואת הנשק לידיים, ואותו מבקש הרב אבינר להזהיר, כשם שעשה לא פעם ולא פעמיים מעל אותה במה. לשיטתו - "הסרבן" הוא כל מי שמסרב לתת לצבא הגנה לישראל את הכבוד ואת הסמכות הראויים לו, בין אם הוא מבקש לפעול במקומו, כאנשי מחתרת, ובין אם הוא מתנער ממנו לחלוטין, כסרבני השירות. אבל התקשורת לא בנויה לראייה הכפולה הזו, ולכן עסקה בחלק הגלוי והחמיצה את הסמוי.
ב. השאירו את הצבעים
הרב אבינר הזכיר בדפי פרשת השבוע שלו דיון הלכתי שנושאו "מי שמפריע לצבא להילחם". הוא ציין שהנצי"ב מוולוז'ין פסק לפני דור או שניים שדינו מוות, וצרף לדבריו דוגמאות מהתנ"ך. לכאורה דיון הלכתי תקין, שסטריליות תקשורתית מוגזמת ופוליטית מפריעה לו להתנהל בקצב ובסגנון השוצף והטבעי שלו. מותר לרב לדבר בבית המדרש בצבעים לא סטריליים. בית המדרש הוא בית מלאכה, ובית מלאכה הוא מקום תוסס, רועש, מלוכלך. הרב אבינר לא קרא לאזרחים לתפוס נשק ולירות בזמנם הפנוי בסרבנים; הוא כן הרשה לעצמו להזכיר את העובדה שבשעת מלחמה ובעת סכנה, הרהורים פילוסופיים נגד פעילות צבאית מתגוננת אינם במקומם, ולמעשה הם נתפסים כמסכני חיים, ועל כן העונש עליהם הוא הכי חמור שיש. הרב אבינר לא רוצה לירות באף אחד, הרב אבינר רוצה ללמד תורה דרך ראייתו שלו את המציאות. פגישה בין המציאות, כפי שהוא רואה אותה, לבין כללים הלכתיים כתובים בספר מתרחשת בכל דיון הלכתי. הוא לא רצה, בכוונה, להגיד את זה יפה. הוא רצה שקוראיו יראו את המציאות כפי שהוא רואה אותה בצבעיה הלא סימפטיים: אש, מלחמה, מוות. הטעות בציור הזה אינה בהשארת צבעי המקור, אלא באי–הגדלת התמונה.
ג. הגדילו את התמונה
בישראל של היום, כשאתה פונה לציבור ספציפי יש חשיבות מיוחדת ליחס רציני ומכבד, גם אם לא מסכים, לנקודת המבט ההפוכה של היריב. הרב אבינר סרב להראות במאמרו את הדרכים האחרות שקיימות בפירוש המציאות שלנו. הוא לא לקח בחשבון את ידידי, התומך בסרבנים, שצייר לי הבוקר באימייל סיטואציה אחרת שבה בגדוד חיילים בכפר קאסם, דקה לפני הטבח, עוצר חייל אחד ושואל: "למה לירות?". אני חושבת שהרב אבינר צודק יותר בניתוח המציאות מאשר ידידי, שחושב ששירות בצה"ל בשטחים היום, כמוהו כשותפות בפעולה בכפר קאסם, אבל אני סבורה שדווקא משום שהרב התבטא מעל במה מסוימת ופנה לקהל יעד מסוים, יש חשיבות גדולה במיוחד להתייחס דווקא שם לנקודת המבט האחרת, ולקחת אותה בחשבון.
בנקודה זו צדקה התקשורת בביקורתה המחמירה. היה נחמד אם היא הייתה מקפידה כך גם עם כל היתר.