טיפשות, טען פעם פרנק זאפה המנוח, היא היסוד המרכיב את העולם. באופן מהותי ויסודי הרבה יותר מגז המימן, נניח. קשה שלא להיזכר בזה כששוב עולה בימים אלה פתרון הקסם של "גירוש", המגרה את מיצי הטעם ומרווה את הליחה של הפוליטיקאים עד להתפרצות גייזרים של עונג אמיתי.
גירוש! איך לא חשבנו על זה קודם? פשוט ניקח את כל החבר'ה האלה, ונשליך אותם בעזה! אח, איזו קונצפציה מבריקה, זאת המלחמה האמיתית בטרור!
אז זהו, שכבר ניסינו. והתוצאות היו הרות אסון.
תנו לי, ברשותכם, לקחת אתכם עשר שנים אחורה. ממשלת רבין, טרום אוסלו, נמצאת בשלטון, וגם שם עולה רעיון "מבריק": לגרש 400 פעילים בכירים של החמאס ללבנון. כמה פשוט, כמה אלגנטי. במכה אחת נפטרים מכל שדרת הטרור השולטת בשטחים וזורקים את הזבל בלבנון.
פרשת מרג' א-זוהור היתה אחת האומללות בתולדות מדינת ישראל. 400 המגורשים, שזכו לכיסוי תקשורתי נרחב (שבין היתר הציג את מדינת ישראל כיישות ברברית השולחת בני אדם לקפוא למוות בחורף הלבנוני), יצרו עד מהרה קשרים ענפים עם אנשי החיזבאללה, שהעבירו להם "קורס מתקדם" בטרור. חודש אחר חודש ספגה ממשלת רבין ביקורת בינלאומית, עד שנאלצה - בחריקת שיניים - להחזיר את כ-ו-ל-ם. עד האחרון. ואז שבו לשטחים אנשי טרור מנוסים יותר, מאומנים יותר, שיצרו קשר אמיץ עם האחים השיעים בצפון. זרעי הטרור הגדול של השנים הקרובות נזרעו.
ההקבלות למקרה של היום מדאיגות. גם אז נראה היה ש"זה הפתרון היחיד". גם אז בחרו בדרך קלה, שצלצלה מצוין בטווח הפוליטי הקצר - אבל גזרה על כולנו גל טרור נורא בטווח הארוך. וכן, גם אז וגם היום, אנחנו משלמים את המחיר התקשורתי של מדינה שחיה מחוץ לחוק הבינלאומי.
נכון, כל הנימוקים שמנגד כבדים: כבר ניסינו הכל בלחימה בטרור. הרסנו ועצרנו ומחקנו ועקרנו. ובאמת ייתכן שהמתאבד יחשוב פעמיים אם יידע שאמו בת השבעים תעבור לחושה בחאן יונס בעקבות מעשיו. הכל נכון. אבל יש קו אדום, חוקי ומוסרי כאחד. ועוצמתה של מדינה נמדדת ביכולתה להציב לעצמה קווים אדומים - במיוחד בשעות קשות. זה נקרא איפוק. זהו הכוח האמיתי, ולא הקשקושים של בכירי צה"ל על "כוחו של העורף, שהפתיע אותנו לטובה".
אנחנו נהנים מדי פעם לגחך במהלך קריאת כתבות אודות הענישה הפלילית הנהוגה בסעודיה או איראן. בראשונה קוצצים ידי גנבים ומסרסים אנסים. בשנייה סוקלים נשים בוגדות למוות. ובכן, נחשו מה? הצטרפנו רשמית למזרח התיכון, כמדינה שבה הענישה חרגה מגבולות הדמוקרטיות הנאורות. הידד, אזיאתיים אנחנו! העם שגורש מכל כך הרבה מדינות, העם שגירוש ספרד הפך אצלו לטראומה הוויתית - מצא סוף סוף את הפתרון המושלם.