ושוב אתם רוקדים

מגובים ביחסי ציבור מעולים, סוללת סלבריטיז, דוגמניות וכוכבי טלוויזיה, התאחדו פורטרט ביום שישי כדי לספק גוד-טיים למאות מוזמנים. אבל האם זה יעבוד גם על הקהל הרחב?

רביעיית בראס מצוחצחת מתלבשת על רמיקס ל"רוקפלר סקאנק" של פטבוי סלים בקטע הפתיחה של המופע של פורטרט. הכוונה ברורה – אנחנו אולי Fאנקי מתחילת ואמצע הניינטיז, אבל אנחנו מחוברים חזק גם לאופנות העכשוויות. שתי דקות עוברות ואל בימת הבארבי הדחוס במאות מוזמנים מזנק רון רוזנפלד, מלווה ביוסי עזר על הבאס, אמיר פרי על התופים, אלי ניסן בחשמלית, ערן שרון בקלידים ופרקשניסט, שמצטרפים אל שני הסקסופונים, הטרומבון והחצוצרה. אמנם מקומו של נושי פז ("כל יד פגז") נפקד, אבל עשיריית נגנים מוכשרת, אליה יצטרף מאוחר יותר אפרים שמיר כאורח, מפצה על כך.

כבר מהרגע הראשון ברור שפורטרט באו לעשות שמח, והרבה. השאלה שריחפה בחלל בהתחלה – מי לעזאזל מתגעגע ללהקה שעברו רק ארבע שנים מאז התפרקה, יותר משבע שנים מאז אלבומה האחרון, ושגם ברגעי האמת מעולם לא מילאה את הרוקסן – מתפיידת לחלל הממוזג של הבארבי. הם באו להקפיץ בפאנקי, להזיז אגני ירכיים ברגאיי, להלהיט ברית'ם-נ'-בלוז, וכשהקהל נסחף יחד איתם מתברר שהם עלו על נוסחה מנצחת. ההופעה של פורטרט קצרה, ללא משחקים והתחכמויות, ללא ניסיונות להיות משהו שהם לא. היא כוללת 11 שירים, עשרה מתוכם להיטי עבר מוכחים, ואחד חדש. "נקודת המבט של רינת", "דגיצ'י", "לקקי את הקליפה שלי", "קר לי וזה לא בגללך", "כמה את יפה", "עד אלייך", "פאנקי ביזנס", "בוגי איתי הלילה" (מוקדש לרמטכ"ל החדש, ואפרים שמיר מצטרף בשירה וחשמלית עם סולו מבריק), "כל הכוונה" (השיר הכי הטוב שלהם), "ואתם רוקדים" (שמיר חוזר לקלאסיקה של דורי בן זאב), ובהדרן – "הכל מבינה", ולבקשת הקהל, שאוהב אותם מאוד, ביצוע שני ומיותר ל"עד אלייך". השירים של פורטרט נשארים לרוב בטווח היחסים שבינו לבינה בגילאי הנעורים עד העשרים ומשהו, אבל מתברר שבשביל להנות מפופ שחור-לבן במיטבו אין צורך ביותר מזה.

 

הג'ינג'י חזר (כמעט) בכושר

 

ותאמינו או לא, הג'ינג'י חזר. רוזנפלד על הבמה הוא שוב פצצת אנרגיה אדמונית, אם כי מעט מצועצעת. הוא מתרוצץ מצד לצד, מגיר המון זיעה ואחרי מאמצים גדולים לייצר חשמל בינו לבין הקהל הוא גם מצליח. בחלק הראשון של ההופעה הוא מפגין ביצועי שירה טובים פחות מבעבר, ברגיסטר נמוך יותר, שחסר את הגבוהים היפים שהיו לו פעם, אבל בהמשך הוא מתחמם וב"כל הכוונה" הגרון שלו נפתח עד הסוף והוא מנפק ביצוע נהדר. הנגינה של רוב חברי ההרכב טובה מאוד, כשמעל כולם מככבת סקציית הבראס, עם ברק ענר בחצוצרה, קובי ארדיטי בטרומבון ושני הסקסופוניסטים שעושים עבודה מצוינת. העיבודים הם חגיגה עסיסית, משתדלים להיות חדשניים, מזכירים לא פעם את הדג-נחש, מותאמים לרוח התקופה עם סולואים קצרים של דרבוקה מקפיצה. הסאונד של אלדד תמיר בוהק. עושה רושם שקהל בני העשרים והשלושים פלוס נהנה מאוד מאווירת הטברנה הקרנבלית, ממדורת הגרוב. הם זזים לפי הקצב, רוקדים, מוחאים כפיים, משלימים שורות בפזמונים ומתלהבים עד שברגעי שיא מסוימים הכל מזכיר את אותה סצינת הופעה מיתולוגית מ"האחים בלוז".

עבודה מצוינת עשתה אשת יחסי הציבור של נושאי הפורטרט. בין המאות בקהל, רובם ככולם מוזמנים, ניתן היה לאתר כמות נכבדה של סלבריטיז עכשוויים, כולל כמה כוכבי טלוויזיה ודוגמניות שהצטלמו בחדווה לסוללת הצלמים שחיכתה ביציאה. גם החיבור עם השידור החי ברדיו 102 FM לא בדיוק מזיק לפרומושן וליצירת ההייפ. השאלה היא כמובן כמה הופעות יחזיק ההייפ הזה והאם כתוצאה ממנו תהיה פורטרט, לצד תיסלם (ואדם), הלהיט החם של הקיץ, או במילים אחרות – האם הישראלים חולי הנוסטלגיה, שנהנים לקדש את העבר (גם אם במקרה הנוכחי הוא כה קרוב) ולזלזל בעתיד, ייקחו בסבבה להקת פופ מתקאמבקת, שלמעט הסבבה אין לה יותר מדי מה למכור.