חיים פוטוק, הרב שהפך לסופר ושהרקע האורתודוכסי שלו נתן השראה לספרים רבים דוגמת "הנבחר" (The Chosen) ורומנים רבי-מכר נוספים שעסקו בעיקר בעימות שבין הדת לחיים החילוניים, מת ביום שלישי מגידול סרטני בראשו. הוא היה בן 73 במותו.
פוטוק, שהרומן האחרון שכתב הוקדש במלואו לאשתו, עדינה, אובחן בחודש אפריל בשנת 2000 כחולה סרטן. הוא נפטר בביתו שבמריון, ארה"ב. פוטוק זכה להערכה רבה בקרב הקהילה היהודית בארה"ב, אך להערכה פחותה בעולם הספרותי הבינלאומי - בעיקר בהשוואה לסופרים יהודים-אמריקנים חילונים דוגמת סול בלו ופיליפ רות. עם זאת, כשרונו זכה להכרה רחבה. "הוא יצר זרם אמריקני שלא היה קיים קודם לכן. הוא כתב באופן ישיר מתוך תוכו של הניסיון התיאולוגי היהודי ולא מתוך הניסיון החברתי. הספרים שלו היו רבי-מכר", אמרה הסופרת סינתיה אוזיק לסוכנות הידיעות האמריקנית איי.פי, והוסיפה: "הנקודה העיקרית היא שמדובר באדם שכתב ספרות תיאולוגית יהודית שכולם קראו".
הדרך להוליווד ולברודוויי
פוטוק ציין בעבר כי בין הסופרים שהשפיעו ביותר על כתיבתו נמנו ג'יימס ג'ויס וארנסט המינגווי. הוא סיפר כי מורים בבית הספר הקהילתי בו למד לא אהבו את העובדה שביזבז את זמנו בקריאת ספרות במקום להתמקד בתלמוד. "ידעתי שאהפוך לסופר, שאכתוב מתוך המסורת, ובשביל זה הייתי צריך להכיר את המסורת מבפנים ומבחוץ. הייתי צריך לדעת את המסורת מבלי להתעוור ממנה", אמר פוטוק בראיון שנתן השנה לעיתון "Philadelphia Inquirer". הרומנים של פוטוק עסקו ברובם בקונפליקט המתבקש שבין החיים על-פי ערכי הדת לבין החיים המודרנים החילוניים. "הנבחר" שפורסם בשנת 1967 והיה לרומן המפורסם ביותר של פוטוק, עוקב אחר חברות בין שני נערים יהודים מרקעים דתיים שונים. הספר הפך לסרט בשנת 1982, בכיכובו של רובי בנסון כנער צעיר מברוקלין היוצא מהעולם החסידי בעקבות משיכתו לפסיכולוגיה. הספר הפך מאוחר יותר גם למחזה שהועלה בברודוויי.
מבקרים שהתרשמו מכשרונו של פוטוק כתבו כי יצירותיו מספקות מבט מעמיק, מעודן ושנון על התרבות היהודית. מבקרים אחרים מצאו את הפרוזה שלו פשטנית ואת עלילות ספריו לא מפותחות. בעקבות פרסום הספר "הנבחר" זכה פוטוק בפרס אדוארד לואיס וולנט, ושנתיים אחרי צאת הספר פרסם פוטוק ספר המשך בשם "ההבטחה", שזיכה אותו בפרס אתנאום. הרומן "שמי הוא אשר לב" שפרסם בשנת 1972 עסק בקונפליקט העומד בפני יהודי אורתודוקסי שמחליט להפוך לצייר - מעין מקבילה לחייו הפרטיים.
פוטוק כתב גם מחזות, ספרות ילדים, ספרות לא בדיונית וסיפורים קצרים. בשנת 1999 זכה בפרס או. הנרי עבור הסיפור הקצר "ירח". אחרי שפרסם חמישה רומנים הוציא פוטוק את ספרו "Wanderings: Chaim Potok's History Of The Jews", העוקב אחר ההיסטוריה היהודית עד לימי אברהם אבינו לפני 4,000 שנה. פוטוק סייע, בין היתר, לכנר היהודי המנוח אייזק שטרן בכתיבת האוטוביוגרפיה שלו, "My First Seventy Nine Years".
אמא רצתה מנתח מוח
הוא נולד בשם הרמן הרולד פוטוק בברונקס, בנם הבכור של זוג מהגרים מפולין. התחנך בקהילה אורתודוכסית, וכנער צעיר פנה לזרם הקונסרבטיבי. בשנת 1954 הוסמך כרב קונסרבטיבי. שאיפותיו הספרותיות לא זכו לתמיכה משפחתית ובנאום שנשא בשנת 2000 באוניברסיטת פנסילבניה, הזכיר פוטוק שכשסיפר לאימו על שאיפותיו להיות סופר היא ענתה: "אתה רוצה לכתוב סיפורים, חומד? זה נחמד מאוד. אתה תהיה מנתח מוח וכעיסוק צדדי תכתוב סיפורים". פוטוק סיים את חוק לימודיו באוניברסיטת "ישיבה" בשנת 1950 עם תואר באנגלית, ובהמשך למד בסמינר התיאולוגיה היהודי והוסמך, כאמור, לרב קונסרבטיבי. הוא שימש כרב צבאי במהלך מלחמת קוריאה, ובשנת 1959 החל ללמוד לקראת הדוקטורט שלו באוניבריסטת פנסילבניה, אותו השלים בשנת 1965. למרות ש"הנבחר" היה ספרו הראשון והמוכר ביותר, פוטוק כתב כאמור ספרים רבים נוספים, ורובם היו קרובים מאוד ללבו, כפי שסיפרה אלמנתו בראיון לסוכנות הידיעות האמריקנית. "כל אחת מהן היתה מאוד יקרה לו בדרכה שלה, הן היו חלק ממנו, כל אחת מהן היתה כמו ילד".
פוטוק הותיר אחריו אשה, עדינה, לה היה נשוי 44 שנים, שתי בנות - רינה ונעמה, ובן, עקיבא.