אחרי שתי יממות מגומגמות התמוטטה גרסת השלטונות לפרשת ההפצצה בעזה. התחוור כי צילומי האוויר מראים בבירור שבסמוך לבית מסתורו של סאלח שחאדה היו צריפי מגורים. פצצה שמשקלה טון המוטלת על אחד האזורים צפופי האוכלוסייה בעולם, אי אפשר שלא תזרה מוות סביב מקום נפילתה. מי שהורה על ההפצצה ידע זאת, אבל העניק פירוש מעוות למונח "סבירות נמוכה". במלים אחרות: הקברניטים חשבו שכדאי להסתכן בהבערתה של ערימת השחת כדי לשלוף את הסיכה הנחבאת בתוכה. יש להציק להם בשאלות על איכות חשיבתם, אבל יש לזכור שהתקלה הייתה צפויה, מפני שתקלות הן המאורע הצפוי ביותר בכל סדרת מאורעות. גם לו היה הקטל נמנע הפעם, הוא היה מתרחש בקרוב, בנסיבות שונות אך במעט.
לכן השאלות הנכונות מוסבות על התועלת הטמונה במדיניות החיסולים, על תועלתה בשעה שבמחנה הפלסטיני מצטברים קולות הקוראים למיתון הפיגועים, על הפגיעה במוסר המלחמה ועל הנזק המדיני שאנו סופגים בעטיים של החיסולים. השאלות לא רומזות על התשובות.
דבר הקטגור: חיסולם של ראשי המחבלים לא הפחית את הרצון הרווח באוכלוסייה הפלסטינית להרוג יהודים רבים ככל האפשר. אדרבא, ככל שהרבינו בהרג, גדל מספרם של הפלסטינים המוכנים לפוצץ את עצמם. לעומת זאת, במנהיגות הפלסטינית מסתמנת מגמה למתן את הפיגועים, או לפחות להגבילם למלחמה נגד כוחות הביטחון. המשך החיסולים מזהם אותנו וגם מכביד עלינו בזירה הבינלאומית.
דבר הסניגור: המחוסלים הם השענים של הפצצות המתקתקות. איננו יכולים לדעת כמה ישראלים ניצלו הודות לחיסולם, אבל אין להטיל ספק בכך שמספרם עשרות ואולי מאות. אם אמנם נוטה המנהיגות הפלסטינית להפוגה במעשי ההרג, הרי זה רק מפני שהתעקשותנו לגמול להם בהרג על הרג הכניסה תבונה בראשיהם. מנהיגים אחראים לעמיהם, ועמים אחראים למנהיגיהם: אם המנהיגים פושעים, אין ברירה אלא להסב למונהגים כאב כה גדול, עד שיחליטו לסלקם.
דבר הפוסח על הסעיפים: ספק אם החיסולים כדאיים, אבל כלל לא בטוח שאינם כדאיים. במקרה זה, כבמקרים סבוכים אחרים, הוודאות היא מונופול של טיפשים.