היום (א') התקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שלב הטיעונים לעונש במשפטו של ויקטור זרגריאן, שדרס למוות את השוטר אריאל מורי ז"ל לפני כארבע שנים, בעת שזה אותת לו לעצור.
זרגריאן הורשע לפני כחודש בעבירות של הריגה, הפקרה לאחר פגיעה, ושיבוש מהלכי משפט. בין היתר הוא רחץ את הדם ממכוניתו ואף ניסה להסתיר אותה מהמשטרה שהגיעה לביתו.
שלב הטיעונים לעונש חשף קרע עמוק בין משפחת מורי לבין אלמנתו, חגית. בעוד אביו של מורי ואחיו תיארו את כאבם לאחר אובדן הבן והאח, כתבה האלמנה מכתב לבית המשפט ובו ביקשה לחוס על האיש שהרג את בעלה, ולא להטיל עליו מאסר בפועל.
לאחר שכל הדוברים סיימו את דבריהם, קיבל זרגריאן עצמו את זכות "המילה האחרונה". הוא פנה לשופטת, רנה משל, הביע חרטה על מעשיו וביקש את רחמיה. זרגריאן ציין כי הוא "עובר ייסורים מאז התאונה" וביקש רחמים, "אם לא על עצמי, אז על התאומים שלי".
האב: "הפכנו לחיים-מתים"
אביו של אריאל מורי, אבשלום, דיבר היום לראשונה בבית המשפט. בעדותו, במהלכה פרץ בבכי, סיפר כי מאז נרצח בנו, כבה האור במשפחת מורי. "אריאל, מי ייתן מותי תחתיך", קרא האב.
"אריאל היה עמוד התווך של המשפחה. בחור נבון, חכם, שקול ומתחשב. בהיותו הבן הבכור, תמיד נתן לנו את התחושה שאנחנו יכולים לסמוך עליו בכל מה שנבקש", סיפר האב לשופטת. "עכשיו נותרנו אבא, אמא, אח ואחות, אך ביחד אנחנו מרגישים כל כך בודדים, וכך אנחנו מנהלים את חיינו. בבוקר מחכים לערב, ובערב מחכים לבוקר. הכאב אינו מרפה, הוא מדיר שינה מעינינו, ולזמן אין מענה. מאז איבדנו את אריאל חיינו התרוקנו מתוכן. שמחת חיינו כבתה. הגעגועים אליו הולכים ומתחזקים מיום ליום, והופכים את שגרת החיים לקשה יותר ויותר. פסקנו לחשוב על העתיד, והפכנו לחיים-מתים. לא נותר לנו למה לצפות".
כמו כן ציין האב שבריאותם של בני המשפחה הידרדרה בשנים האחרונות, והוסיף: "אני מייחל ליום שבו אגאל מהיגון והייסורים, ואוכל להצטרף אל בני, אי שם. כי החיים בלי אריאל קשים ועצובים".
לבית המשפט הוגש גם מכתב שכתב אחיו של אריאל, דותן, ובו הוא מספר על אחיו, שראה כשליחות את תפקידו כשוטר תנועה.
האלמנה: מבקשת פיצויים ושלילת רישיון
לאחר עדותו של האב, הגיש עו"ד ששי גז, סניגורו של זרגריאן, לבית המשפט מכתב מאלמנתו של מורי, חגית, שכחצי שנה אחרי מות בעלה התקרבה לבני משפחת זרגריאן וניתקה את הקשר עם בני משפחת מורי.
במכתב כתבה האלמנה כי היא פגשה את זרגריאן וילדיו דרך בת דודתו, אותה הכירה במקרה. באותו מפגש הבינה, לדבריה, כי יושבת מולה "משפחה עם המון נשמה וחום", וכי היא התרשמה שזרגריאן הוא אדם רגיש ופגיע, שביום אחד נקטעה שמחתו וכי הוא מביע חרטה על המעשה.
"לויקטור תאומים מקסימים שקשורים אליו מאוד. התרשמתי שהקשר מדהים וחבל לי לפרק משפחה", כתבה האלמנה, "כמו כן התרשמתי שהעונש שיקבל יקשה על המשפחה, ויותר מכך על הילדים שרק באו לעולם. חבל לי ששמחת החיים של הילדים תיקטע".
כמו כן ציינה האלמנה כי "חבל לי שגם משפחתו של בעלי, שיקרה לי עד היום והקשר עימה נקטע, מסיבות שאינן קשורות להיכרותי עם משפחת זרגריאן, לא רוצה-יכולה לשמוע את דבריו ולקבל את סליחתו, כי אז הם ירגישו הרבה יותר טוב. אבל כל אחד בוחר בדרך הטובה לו ואני בחרתי להביע את דברי בדרך זו".
לכן, במכתב מבקשת מורי לחוס על זרגריאן ולא להטיל עליו עונש מאסר, אלא רק שלילת רשיון הנהיגה. כמו כן, היא מבקשת מבית המשפט שיטיל על משפחת זרגריאן לפצות אותה כלכלית.