אריק מלך ישראל

איש המרלבורו חוזר: דיסק האוסף של אריק סיני עמוס בשירים מצוינים, חלקם קלאסיקות, ועושה כבוד לאחד הזמרים היותר גדולים שהיו כאן, שקריירתו הלכה לאיבוד. גבע קרא-עוז בפרץ רגשנות

בפשטות ניתן לומר כי דיסק האוסף החדש של אריק סיני, "המיטב" שמו, הוא פריט חובה בכל בית עברי. הסיבה פשוטה: סיני הוא מגדולי הזמרים שקמו לנו, ולמרות זאת קשה לנקוב בתקליטי מופת שהנפיק ושנמצאים כדרך קבע על מדפו של שוחר המוסיקה העברית. אי לכך ובהתאם לזאת, האוסף החדש הוא הזדמנות נהדרת להעביר לפורמט הדיסק עשרות שירים מצוינים, חלקם קלאסיקות-על, ולתת כבוד לאחד הזמרים הגברים היותר גדולים שקמו לנו, שהקריירה שלו, כמו ששר חברו הטוב (לשעבר) שלמה ארצי, הלכה לאיבוד.

סיני הוא אמן מזן נדיר בימים אלה. רק שר. לא כותב ולא מלחין (כמעט), אלא לוקח מילים ומנגינות שכתבו לו אחרים, וממלא אותן בקולו העמוק. האוסף, המכיל 36 שירים הפרושים על פני 35 שנים, כולל רשימת מפתח של בכירי המלחינים והכותבים בישראל: שלמה ארצי ("שיר פרידה"), יעקב גלעד וקורין אלאל ("דרך הכורכר" - המוכר גם כ"ריח מלונים"), מתי כספי ("סיבה טובה"), יצחק קלפטר ("אם אתה בסביבה" - המוכר כ"העיירה שלי" וכולל את אחד מסולואי הגיטרה הגדולים בתולדות הרוק העברי), דני רובס ("מעמיד פנים"), יהודית רביץ ומאיר ויזלטיר ("שובי לפרדס"), מיקי גבריאלוב ולאה גולדברג ("ערב מול גלעד"), שמוליק קראוס ("שוב"), יהונתן גפן ("ילד ירוק"), וכן מאיר בנאי, ארקדי דוכין, מיכה שטרית, גרי אקשטיין ועמיר לב שכתב את "מכור", הלהיט החדש שנכתב לכבוד האוסף. חלק מהשירים מזוהים עם סיני, חלקם מזוהים יותר עם היוצרים שכתבו אותם וביצעו אותם בעצמם. אבל בכל מקרה, הביצועים של סיני תמיד נקיים, מרשימים ופוגעים.

האזנה רצופה לשני הדיסקים מגלה כי הדימוי של סיני כ"זמר ארץ ישראלי", אינו מוצדק במיוחד, ונובע מניצול יתר של שיריו בערבי זמר ציבורי ששבו לפרוח באחרונה. סיני אמנם אינו משתולל ואפילו, חס ושלום, מקפיד לשיר נכון, אבל יותר מכל הוא מעין זמר קאנטרי-רוק ישראלי, שמושפע במיוחד ממסורות אמריקניות. רעמת התלתלים שנגוזה, הזקן ומבנה הגוף רק תורמים להפיכתו למעין גרסה מקומית של ג'וני קאש, וכמו קאש, אחרי כל כך הרבה שנים של התעלמות מסיני, שירד וחזר, הלך ונעלם ושב, הגיע הזמן לתת לו את הכבוד המתאים, והאוסף הזה עושה את זה בדרך מכובדת ביותר.